ראש בראש: כוננים קשיחים בנפח 250GB

סקרנו ארבעה כוננים קשיחים בתקן SATA2 של החברות המובילות, בנפח של 250GB כל אחד. נפח זה אולי נשמע לכם גדול למדי, אך בעתיד הלא רחוק הוא צפוי להפוך לסטנדרט

אם הייתם נכנסים לחנות לפני כעשור, ומבקשים כונן קשיח 250, המוכר לא היה חושב פעמיים ומציע לכם כונן קשיח חדש של 250 מגה בייט. אם הייתם מתקנים אותו ואומרים "גיגהבייט", הוא היה מסתכל עליכם במבט מלא רחמים.

 

היום המצב שונה, אף אחד כבר לא סופר במגה בייטים, והמגמה היא "כמה שיותר גדול": מאות גיגה בייט ואף טרה בייט. גדול יותר - טוב יותר. עד לפני קצת יותר מעשור, כוננים של 80 מגה מילאו את צרכנו בנאמנות. כיום, אפילו קבצי המערכת של מערכת ההפעלה Windows XP תופסים יותר מקום מכל הכונן.

 

תחום הכוננים הקשיחים לא עבר תהפוכות גדולות מדי בעשורים האחרונים. אופן

הפעולה הבסיסי שלהם נשאר זהה - משטח מגנטי המכיל סיביות בהתאם למצב הפיזי של המשטח. השיפורים העיקריים חלו בתחום המיזעור ודחיסת המידע על אותו שטח פנים.

 

האיום העיקרי: זיכרון הפלאש

 

זיכרון הפלאש, שלאט לאט צובר תאוצה, הוא האיום היחידי המסתמן, אך קשה עדיין לדעת אם יכחיד את הכוננים הקשיחים. כך או כך, סביר להניח שנמשיך להשתמש בכוננים קשיחים עוד כמה שנים טובות, לכל הפחות.

 

הגידול בנפח האחסון מקביל לעליה בקצב העברת הנתונים. קצבי העברת הנתונים שהיו הסטנדרט לפני עשור לא היו מאפשרים עבודה עם קבצים בנפחים גדולים (גיגה ומעלה).

 

SATA נגד PATA

 

בשנים האחרונות חל שינוי בממשק בו מתקשרים הכוננים הקשיחים עם המחשב. השינוי הוא המעבר מממשק מקבילי (Parallel ATA - PATA), בו עוברים מספר סיביות בו זמנית - לממשק טורי (Serial ATA - SATA), בו עוברת סיבית אחר סיבית.

 

אז למה בעצם ה-SATA החדש טוב יותר מהממשק המקבילי והישן יותר?

ננסה לדמות את זה לכביש, אשר מייצג את הממשק שלנו. שמונה מכוניות מייצגות את המידע שצריך לעבור מצד אחד לצד שני של הכביש.

 

המהירות בה המכוניות נוסעות היא התדר. בממשק המקביל (PATA) יש שמונה נתיבים, אחד לכל מכונית, אבל המהירות המותרת נמוכה מאוד (25MHz) ואילו בממשק הטורי (SATA)המכוניות עוברות אחת אחרי השנייה באותו נתיב, אבל במהירות גבוהה הרבה יותר (1500MHz).

 

השינוי נעשה כדי למנוע מממשק ה-ATA להיות הגורם המגביל את קצב העברת הנתונים, לאור המעבר לצרכי העברת נתונים מהירה של המחשב, כגון עריכת וידאו, משחקים ועוד.

 

הממשק הטורי טומן בחובו יתרונות מסויימים, חשובים מאוד, כמו מהירות

 עבודה גבוהה יותר וכבלים קטנים יותר. הקטנת הכבלים מהווה יתרון משמעותי, משום שלאחרונה עניין זרימת האוויר בתוך המארז הפך לנושא חשוב, לאור העובדה שרכיבי המערכת פולטים יותר ויותר חום. הכבלים הקטנים מפריעים פחות לזרימת האוויר, ותורמים להורדת טמפרטורת העבודה של המחשב.

 

סקרנו ארבעה כוננים קשיחים של החברות המובילות, בנפח של 250GB כל אחד. נפח זה אולי נשמע לכם גדול למדי, אך בעתיד הלא רחוק הוא צפוי להפוך לסטנדרט, בדיוק כמו שכונני 120GB נחשבו לא מזמן לענקיים, וכיום הם המינימום בכל מחשב חדש.

 

הכוננים שנבדקו:

 

• Hitachi DeskStar T7K250 (להשוואת מחירים בערוץ הקניות לחץ כאן).

 

• Samsung SpinPoint SP2504C (להשוואת מחירים בערוץ הקניות לחץ כאן).

 

• Seagate Barracuda 7200.9 (להשוואת מחירים בערוץ הקניות לחץ כאן).

 

• Maxtor DiamondMax 10 (להשוואת מחירים בערוץ הקניות לחץ כאן).

 

• לחצו כאן להשוואת מחירים בין כל הכוננים הקשיחים בערוץ הקניות.

 

בבסיס מדובר בכוננים דומים מאוד; ארבעה כונני 250GB עם 2 פלטות,

 מהירות 7200 סיבובים לדקה, ובגודל הסטנדרטי (3.5 אינץ'). רק כשנכנסים מעט יותר לעומק, ניתן למצוא הבדלים שיכולים להיות מהותיים.

 

הדבר ראשון והבולט מאוד הוא שלכונן של Maxtor יש זיכרון Cache כפול (16MB) מאלה של שלושת המתחרים, דבר שיכול לבוא לידי ביטוי במבחני הביצועים. בפליטת החום, נתוני היצרנים מעט נוגדים את התוצאות שקיבלנו בפועל, ועל כך נרחיב בהמשך.

 

בבדיקות שערכנו, הרצנו על הכוננים מספר תוכנות מבחן ויישומים אמיתיים, וביצענו בדיקת רעש ובדיקת טמפרטורה במנוחה ובמאמץ.

 

התוצאות

 

במבחני הביצועים הציג הכונן של מקסטור את תוצאות טובות ביותר, כאשר נראה שהזיכרון המטמון הגדול שלו בא לידי ביטוי. הוא אמנם מציג זמני גישה ארוכים, אך קצבי העבודה שלו מרשימים.

 

הכונן של היטאצ'י הפגין זמני קריאה קצרים ומצוינים, אך הבדיקות שלנו הראו

 כי הוא גוזל יותר משאבי מערכת מכל שאר הכוננים, והוא מציג ביצועים סבירים בלבד בעבודה שוטפת.

 

הכוננים של סיגייט ושל סמסונג הגיעו ברוב המבחנים שלנו למקומות האחרונים, כאשר הכונן של סמסונג מצליח להבריק רק במבחני העבודה במאמץ.

 

מבחני טמפרטורה ורעש

 

בבדיקות הטמפרטורה, הכונן של היטאצ'י הגיע לטמפרטורות הגבוהות מבין כל הכוננים, ואילו הסמסונג היה הקריר ביותר. בבדיקת מאמץ, הכונן של סמסונג היה קר ב-10 מעלות מההיטאצ'י - בהחלט הבדל משמעותי. אין לנו מושג כיצד העניין הזה משתלב עם פליטת החום הנמוכה שהיטאצ'י טוענת לה.

 

בדקנו גם כיצד יתפקדו הכוננים בעומס כשהמאוורר לא מכוון אליהם, וניתן היה לראות שטמפרטורת כל הכוננים עלתה בכ-10 מעלות (גם אז, הכונן של סמסונג נשאר הקריר ביותר, ואילו זה של היטאצ'י נשאר החם ביותר). לאור תוצאות אלו, המלצתנו היא לדאוג לאוורור טוב לכונן הקשיח שלכם.

 

הסמסונג הוא ללא ספק אחד הכוננים השקטים שיצא לנו לעבוד איתם, ואילו

 המקסטור נמצא קצת אחריו. הסיגייט נמצא במקום השלישי, כשעיקר ההבדל נובע בזמן עבודה אינטנסיבית – בזמן מנוחה בקושי ניתן להרגיש את ההבדל לעומת האחרים.

 

מבין כל הארבעה, ההיטאצ'י הוא הכונן הרועש ביותר - במיוחד בעבודה מאומצת. חשוב להדגיש שלא מדובר ברעש הנובע מסיבוב הפלטות - כמו שהיה בכונני ה-7200 הראשונים. בכוננים החדשים מדובר ברעש אחר לגמרי, שניתן לשמוע אותו בעיקר בעבודה מאומצת של הכונן - וגם אז מדובר ברעש חרישי לעומת המאווררים הקיימים במארז סטנדרטי.

 

סיכום

 

מבט על הנתונים הטכניים בלבד יעורר את הרושם כי ההבדל בין הכוננים זניח. הבדיקות שעשינו העלו נתונים שונים לגמרי.

 

הכונן של סיגייט הציג את הביצועים הנמוכים ביותר, והוא דווקא היקר ביותר מבין הכוננים שבדקנו, כך שאנו לא ממליצים עליו בכלל. לעומת זאת, הכונן של היטאצ'י דווקא מציע ביצועים סבירים, אבל יש לו צריכת משאבי מעבד גבוהה, רעש חזק יחסית וטמפרטורת עבודה גבוהה - אבל המחיר שלו סביר יחסית.

 

התמורה הטובה ביותר

 

הכונן של סמסונג מציג ביצועים טובים מאוד, עבודה שקטה וצריכת משאבי מעבד נמוכה יחסית, אך זמינותו בארץ בעייתית. יחד עם זאת המחיר שלו הוא הנמוך ביותר והוא מקבל מאיתנו את תואר התמורה הטובה ביותר.

 

בחירת העורכים

 

המקסטור הוא הכונן הכי טוב שנבדק לפי דעתנו, והוא מציג ביצועים מעולים, עבודה שקטה, ניצול סביר מאוד של משאבי מעבד וטמפרטורת עבודה סבירה למדיי. למרות שמחירו אינו הנמוך ביותר - הוא בהחלט סביר, ולכן אנו מעניקים לו את תואר בחירת העורכים.

 

לחצו כאן לקריאת הגרסה המלאה של הביקורת באתר HWzone.co.il