פגישה מפתיעה בפרלמנט וחציל בטחינה נוסח יפן

למרות ש"חצילים בטחינה" נשמע כמו מתכון ים-תיכוני, הרי שיש לו גם גירסה יפנית. איריס ז'ורלט מספרת על ביקור בפרלמנט היפני ומסבירה איך מכינים חציל בטחינה נוסח יפן

"את תשלמי על זה ביוקר", אני מסננת מבין השיניים לעברה של סיון חברתי, בזמן שאנחנו רצות במסדרונות הארוכים של אחד מבניני הדאיאט (הפרלמנט היפני).  כבר בתחילת השבוע הבטחתי לה שאגיע כעיתונאית לאירוע בדאיאט, אבל לא הצלחתי להבין בדיוק מה סיבת ההתכנסות. לפני מספר ימים עוד הפצרתי בה: "אנא, בררי מה מטרת הארוע. אני רוצה לבוא מוכנה". נאדה. ביפן כמו ביפן - התקשורת קשה ולא זורמת עם הצד השני, וחברתי, למרות שהיא דוברת את השפה, לא הצליחה לפצח את החידה.

 

הגענו לתחנת נאגאטאצ'ו, נרשמנו כדת וכדין בכניסה לבנין, העוזרת הפרלמנטרית של הפרלמנטר הצעיר שסיון מכירה חיכתה לנו בפתח ואז התחיל המרוץ.  תוך כדי ריצה, אני מבחינה בכרזה ענקית של קואיזומי הלא הוא ראש ממשלת יפן השנוי במחלוקת (והחתיך). "סיון", אני מתבדחת, "אולי קואיזומי משתתף באירוע היום?"

 

"נראה לך?", היא מחייכת בעייפות תוך שהיא נשרכת אחרי העוזרת הנחושה. אנחנו עוברות עמדות אבטחה שונות ומשונות, במה שמתחיל להראות כמו מתקן חשאי של השב"כ. אנחנו רושמות שוב ושוב את פרטינו בכל תחנת מעבר, מעבירות את התיקים דרך מכשירי רנטגן, מתבקשות להפקיד את חפצינו האישיים - נאסר עלינו לשמור על המצלמה, הטלפון הנייד והצעיף (?!).

 

לבסוף אנחנו נכנסות לאולם דיונים שנראה לי כמו בית משפט מהתקופה הויקטוריאנית, מעוצב בסגנון עתיק וכולל נברשות ושורות שורות של גברים מעונבים ומחויטים, ללא אישה אחת לרפואה. "הנה הוא", אומרת סיון בשמחה, כשהיא מבחינה בחבר הפרלמנט שהזמין אותנו לארוע נואם ביפנית בהתלהבות. אני כמובן לא מבינה כלום. העוזרת הפרלמנטרית מגיעה בריצה, תוך כדי שהיא עושה לנו סימנים של נעילת הפה במפתח: "אסור לכן לדבר", היא לוחשת בעצבים, "לא למחוא כפיים, לא לזוז. אתם כמו אויר". 

 

ואז אני פתאום רואה אותו.

 

כשלושה מטר צפון מערבית אלי. יושב לו קואיזומי, עם בלוריתו הכסופה והמפורסמת. "סיון, הנה הוא". אני לוחשת ורואה בזוית העין את העוזרת הפרלמנטרית שמתפלצת מאחור מההתנהגות שלנו ועושה עכשיו פרצופים מפחידים. "מי?" סיון לוחשת. "קואיזומי, הוא פה". אני לוחשת לה בהתרגשות. "מה קרה?" סיון עונה לי, "התחלת לפנטז?"

 

"לא, באמת", אני תוקעת בה מרפק, "תסתכלי". סיון מתסכלת שוב ומשפשפת את העיניים. אנחנו מתפוצצות מצחוק: "זה באמת הוא". ואז יורד לי האסימון. מה ששלא הצלחנו לפענח עד עצם הרגע הזה היא העובדה שהוזמנו לדיון של מעין ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט היפני. הדיון מתנהל כמו מין טקס קדום. הפרלמנטר הצעיר והמבטיח מהדמוקרטים עושה אתנחתה. ועכשיו קואיזומי מדבר בהתלהבות בקול צרוד מסיגריות ובנחישות רבה. אם רק יכולתי להבין על מה הוא מדבר.

 

אני פונה לעזרה לבחור יפני לצידי שיש לו אנגלית מצויינת."על מה הם מדברים?" אני עושה לו עיניים בתקווה שהוא יחלץ אותי מהמצוקה. הוא לוחש לי משהו, אבל אני ממש לא מפענחת את הצופן. "אני לא מבינה כלום" סיון מתלוננת. העוזרת נראית עכשיו כאילו היא הולכת לירות בנו עוד רגע.

 

הבחור היפני שלצידי מבין שאין לו ברירה והוא זורק עצם: "וויני" הוא לוחש לי. ושוב נופל לי אסימון. וירוס מחשב קטלני שגרם לדליפה במחשבי מערכת הביטחון היפנית - על זה הם מדברים! עכשיו הכל מתבהר. הגאון שלנו מהאופוזיציה תוקף בלהט את הממשלה על הדליפה המבישה שעשויה לפגוע במערך היחסים הבינ"ל של יפנים. ואילו ראש הממשלה המועדף עלי מודה באשמה ולוקח אחריות כמו גם שר ההגנה הניצב לצידו ובא לציון גואל.

 

אחרי האירוע אנחנו שוב ננזפות על ידי העוזרת הפרלמנטרית על התנהגותנו המבישה ואנחנו מבטיחות להשתפר בפעם הבאה. לבסוף כשאנו סופסוף מגיעות לתחנת נאגאטאצ'ו סיון אומרת לי בקול של אשה בהריון שאי אפשר להגיד לה לא, "אוי איריס, זה היה ממש מסע כומתה. בואי נלך אליך הביתה לאכול. זוכרת שהבטחת לי חצילים בטחינה?"

 

"זוכרת", אני מפטירה בהכנעה, "אבל אני אכין לך את הגרסה היפנית".

 

חצילים וטחינה ביפן

 

החצילים האסיאתים קטנים יותר בהשוואה לאלו הנפוצים בארץ הקודש, הם מתוקים וטעימים מאוד והם אף פעם לא מרים.

בשביל להגיע לכמויות המקובלות אצלנו של סלט חצילים או מאכל חצילי אצילי אחר צריך המון חצילים אסיאתיים, אבל התוצאה משתלמת.

 

הטחינה ביפן מגיעה בצורת משחת שומשום או ביפנית "גומא פייסטו". את השאבו שאבו המפורסם (פרוסות דקיקות של בשר איכותי שנשלקות במים רותחים ומשם הישר לרוטב) אוכלים בלווית רוטב עשוי ממשחת שומשום, כמו גם הרבה סלטים שמשתדרגים להם באמצעות תוספת של רוטב על בסיס משחת שומשום. זו בדיוק הסיבה שכל מאכל ים תיכוני הכולל טחינה או חלבה מתקבל בתשואות אצל חברי המקומיים.

 

חצילים בטחינה בנוסח יפני

 

מתכון של מורתי לבישול מאסאקו נאקאמורה.

 

המרכיבים:

3 חצילים גדולים

2 עגבניות בינוניות חתוכות גס

2 כוסות פטרוזיליה או כוסברה לפי הטעם

קצוצות גס

3 כפות ג'ינג'ר טרי חתוך לז'וליאן (גפרורים דקים)

לרוטב:

5 כפות רוטב סויה יפני

4 כפות טחינה גולמית משובחת

2 שיני שום כתושות

2 כפות סוכר

1 כף חומץ אורז

2 כפות מרק עוף (אפשר מאבקה)

 

אופן ההכנה:

1. מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב. אם צריך, מוסיפים מעט מים עד להגעה לסמיכות של רוטב.
2. קולפים את החצילים, חותכים כל חציל לאורך ל-4 חלקים.
3. מאדים את החצילים במכשיר אידוי או בשושנת אידוי במשך כ-20 דקות עד שהם רכים ומבושלים. מצננים מעט.
4. הרכבת המנה: מסדרים  את החצילים בכלי הגשה שטוח, מעל את העגבניות, מעל את הכוסברה, מעל את הג'ינג'ר החתוך לג'וליאן. יוצקים את הרוטב מעל ומגישים. עם אורז דביק בצד זו יכולה להיות ארוחה מלאה.

 

איטאדאקימאס!