החברים של רני: דייט עם קולגה

לרגע הייתי המום לשמוע שרוני מגוונת ופוגשת בחורים מחוץ לאתרי היכרויות, ואפשר לומר שאפילו הייתי מאושר מהניסיון שלה להכיר בני זוג פוטנציאליים בדרכים נוספות. אלא שהאושר התפוגג מהר מאוד, כשהסתבר שהגדי הזה עובד איתה

לפני כמה ימים רוני באה אלי לקפה. כהרגלה, אנחנו מדברים בעיקר עליה. אחרי שיחה קצרה על איך נראית החצאית שלה עליה החצאית ומה עלה בגורלו של ההוא מהדייט הקודם ("היה ונגמר"), היא מספרת לי שהיא יוצאת הערב עם גדי לדייט ראשון.

 

"גדי? לא שמעתי עליו, מהאתר?" אני שואל את רוני כמביע התעניינות רבה, למרות שבינינו, רוב הסיכויים שהוא פשוט עוד אחד שהיא תצא איתו פעם או פעמיים, אולי אפילו תיכנס איתו למיטה, כפי שקורה בדייטים אחרים שלה, ואחר כך לא נשמע עליו יותר כי "איזה גבר לובש תחתונים בצבע סגלגל?" או בגלל כל תירוץ אחר, דבילי יותר או פחות.

 

"לא. הוא לא מהאתר, הפעם אני מגוונת", עונה לי רוני. לרגע הייתי המום לשמוע שרוני מגוונת, אפשר לומר שאפילו הייתי מאושר נוכח הניסיון שלה למצוא דרכים נוספות להכיר בני זוג פוטנציאליים, אלא שהאושר התפוגג מהר מאוד, כששמעתי שהגדי הזה עובד איתה; הוא מתרגל חדש באותו בית ספר ערב, בו היא מלמדת כמורה למתמטיקה ומדריכה לפסיכומטרי. אני נגד.

 

אני לא יודע מה לכם יש להגיד על זה, אבל החברה שלי אלה, רוני ואני לא היינו תמימי דעים לגבי העניין. אלה חושבת כמו רוני, שאין בעיה לצאת עם קולגה לעבודה, כי אנחנו בסך הכל "ילדים גדולים", ואם זה נגמר, אז נגמר. לא קרה כלום. ממשיכים כרגיל.

 

אני, לעומת זאת, לא מסכים בכלל עם הטענה הזו. לדעתי, לצאת עם קולגה לעבודה זה בערך כמו ללכת לטיול ביער, לראות דוב ישן, לקחת משרוקית כמו של המורה לספורט מבית הספר היסודי, ולשרוק לו ישר לתוך האוזן, בשיא העוצמה. בקיצור, זה פתח לצרות. זה לא יכול להיגמר טוב. אני מראש מבקש סליחה מכל אלה שהתחתנו עם מישהו שהכירו בפינת הקפה או בנופשון של המשרד, אין לי ויכוח איתכם, פשוט כי לדעתי אתם המיעוט. ברוב המקרים זה נגמר אחרת - זה נגמר רע.

 

למשל, החבר הכי טוב שלי, ברי, שיצא במשך תקופה קצרה עם מתמחה מהמשרד שלו. בהתחלה זה נראה מבטיח, ברי התלהב מהעניין וממנה, הם בילו יחד די הרבה, ואפילו הספיקו לנסוע לחו"ל. אחר כך זה נראה מבטיח פחות, וקצת אחר כך נמאס להם, אז הם נפרדו.

 

זה התחיל בפרצוף חמוץ, בעקיצות, ואחר כך כבר הפך ממש בלתי נסבל

 

מה אני אגיד לכם, דבש הוא לא ליקק אחר כך. זה התחיל בפרצוף חמוץ שלה, בהתנהגות ילדותית משהו, בעקיצות, ואחר כך כבר הפך ממש בלתי נסבל. תקוותו היחידה של ברי, שהיא תסיים את ההתמחות ותעזוב את המשרד, התנפצה לו בפרצוף כשנודע לו שעם תום תקופת ההתמחות היא תישאר כעורכת דין מן המניין. הוא אפילו שקל לחפש לעצמו משרד אחר.

 

למרות שרוני מכירה טוב את ברי ואת הסיפור הזה, הזכרתי לה אותו שוב.

"אבל רני, המקרה של ברי אחר מהמקרה שלי", מתלהבת רוני, "אני לא עובדת עם גדי על פרויקטים משותפים, אנחנו פשוט עובדים באותו המקום, באותה החברה".

 

"אוקיי", אני אומר, ושואל אותה: "מה תעשי אם אחרי דייט או שניים, ובהנחה שהוא יעבור את דרישות הסף שלך וגם ימצא חן בעינייך, תגלי שהוא יוצא גם עם המתרגלת לאנגלית? מה אז?"

 

תגובתה לא מאחרת לבוא: "אז הוא מניאק, בלי כל קשר למקום העבודה". אלה מחזקת את הטענה, ועכשיו זה אני מול שתיהן, חגיגה. אני מנסה להסביר לרוני, שבכל מצב אחר בו היא מגלה שהבחור מניאק, היא פשוט יכולה להתנתק, ובמקרה הזה לא תהיה לה ברירה אלא להמשיך ולראות את הפרצוף שלו שם כל יום.

 

מיותר לציין שלא הגענו להסכמה. אז נכון שאתם לא מכירים את רוני אישית, אבל לא רק רוני בדילמה הזו. מה דעתכם? איזה ניסיון יש לכם ביחסים עם חברים מהעבודה?

 

 

האימייל של רני

 

פרק אקספוזיציה: הנפשות הפועלות