שני גברים נוסעים
לכתוב ספר מתח זה לא הדבר הכי קל בעולם, וגם לכתוב ספר פנטזיה לא. אז בשביל לכתוב ספר שיהיה בו גם עולם פנטזיה שלם ואמין וגם מתח שיגרום לך לעכל את העולם הזה ביתר קלות, בכלל צריך להשתדל. ג'ון טוולף הוקס (ג'ון 12 הניצים?) עושה עבודה מצוינת: גם בונה עולם פנטסטי ולא מוגזם מדי, וגם מצליח למתוח אותנו כאילו זה עוד ספר של הרלן קובן.
במרכז הסיפור תמצאו את גבריאל ומייקל קוריגן, שני אחים שמגלים שהם "נוסעים" - מין נביאים שמסוגלים לעבור ליקומים אחרים ולהביא איתם תובנות בחזרה (כמו ישו או ג'ון לנון או איציק שאשו). מאיה היא בת לשושלת ארלקינים, שאמורים להקריב את חייהם כדי להגן על הנוסעים מפני אנשי הטבולה שרודפים אחרי הנוסעים. היא לא כל כך בטוחה שזה באמת מה שהיא רוצה לעשות בחיים, אבל מי שואל אותה, ועכשיו היא מנסה להגן על גבריאל ולהסביר לאח שלו מי הרעים באמת. ואם תתעקשו, ואני בטוחה שכן - תאתרו מעבר לסיפור גם כל מיני תובנות על יחסי הורים וילדים.
שורה תחתונה: ואפילו העטיפה יפה.
"הנוסע", ג'ון טוולף הוקס, מודן
שני אחים מתגלגלים
נכון שהתגעגעתם לקצת מדע בדיוני? יופי, כי אני לא. בכל מקרה זה הולך ככה: ג'ייסון ודיאן הם התאומים העשירים מהבית הגדול, וטיילר, גיבור הספר, הוא החנון העני מהבית הסמוך, ואתם יכולים לנחש לבד במי הוא מאוהב. שלושתם ביחד עוברים חוויה מעצבת כשיום אחד הם רואים את השמיים משחירים ואת כל הכוכבים נעלמים.
זה מה שייקרא "הסחרור", ויתברר שמישהו, אלוהים יודע מי, עטף את העולם והאט את הסיבוב שלו, ואף אחד לא יודע מי או למה או מה זה באמת אומר. כל אחד מהשלושה מתמודד עם זה בדרכו: ג'ייסון מצטרף לנאס"א והולך לבדוק מי אשם ולמה, דיאן בורחת אל הדת, וטיילור מנסה למצוא לעצמו חיים משלו - אבל התאומים שוב סוחפים אותו איתם. כל הקטע של המדע הבדיוני די מעניין ומעלה כל מיני שאלות קיומיות, והמתח, למרות שהוא לא עוצר נשימה, עוזר לצלוח די בקלות ספר של כמעט 500 עמודים.
שורה תחתונה: משהו בין סחרור לסחרחורת.
"סחרור", רוברט צ'רלס וילסון, גרף
שני דפוקים רוצחים
לא ברור למה קוראים לספר הזה "אחד מתוך מאה". אולי כי באמת רק אחד מתוך 100 ספרי מתח מצליח להשאיר אותנו כל כך לחוצים עד הסוף, למרות שלאורך כל הדרך אנחנו מפטירים מילים כמו "נו, באמת". כי "אחד מתוך מאה" הוא מהספרים האלה שכמעט כל מה שקורה בהם מופרך, ונובע מאישיות אקסצנטרית של מישהו: יש בו שני רוצחים פסיכופתים, אלכוהוליסטית קורבנית, שוטר מעצבן לאללה ועוד כמה סוטים.
אבל אם נכנסים לז'אנר ("נשק קטלני" פוגש את "שתיקת הכבשים" או משהו), אי אפשר להפסיק לקרוא - ובמקרה הזה את הסיפור של קארסון ריידר, בלש צעיר שחוקר מקרי מוות משונים. בגלל שחניבעל לקטר עסוק ריידר מתייעץ עם אחיו הפסיכופת, ואז משלם כמובן מחיר נפשי. במקביל הוא נאלץ להתמודד עם שחיתות במשטרה, ועם פתולוגית ששותה יותר מדי ודווקא השבוע הוא חייב לעזור לה להיגמל. לא מאמינים? אין בעיה, רק אל תנסו בעצמכם.
שורה תחתונה: מופרך זה לא מילה. מותח - זה דווקא כן.
"אחד מתוך מאה", ג'ק קרלי, מודן
והומואים לסיום
תאמינו לי שאני יודעת עם מי יש לי עסק, ואם הייתי חושבת על זה לעומק לא הייתי ממליצה לקוראים של "בלייזר" על ספר שעוסק בחייו ובהתבגרותו של ילד הומו. אבל איכשהו יצא שהספר ממש סחף אותי, פשוט כי הסיפורים נורא עדינים (אופס, מילה של הומואים) ומדויקים (אופס, מילה שלא אומרת כלום). זה בעצם סיפורים קצרים על שום דבר, שלא הרבה קורה בהם, אבל משום מה הם הצליחו לגרום לי לחבב את כל הנוגעים בדבר (לא בדבר הזה, מגעילים).
"משפחה שלמה בקורדרוי וג'ינס" היא המשפחה המוזרה של דייויד, ובכל זאת הייתם מוכנים לבלות איתה את הילדות שלכם, פשוט כי היא נראית הרבה יותר מעניינת משלכם. זה, כמובן, אם רק היו מבטיחים לכם שבכל זאת תצאו סטרייטים. אז תקראו את הספר, ואם זה לא יעשה לכם חשק להתהפך - שיחקתם אותה.
שורה תחתונה: רק שלא תשחקו לי עם זה יותר מדי, כן?
"משפחה שלמה בקורדרוי וג'ינס", דייויד סדריס, מטר