שש משואות, שישה סיפורי גבורה וכאב

חסיה בורנשטיין נלחמה בשורות הפרטיזנים, מנחם פרנקל שרד בבית משפחה אומנת, הדי הירש היתה בצעדת המוות ואסתר בורשטיין ניצלה מהנאצים ומהטיפוס. הם הדליקו את המשואות בערב הזיכרון לשואה ולגבורה

שישה ניצולי שואה הדליקו אמש (יום ב') את המשואות בטקס הזיכרון ביד ושם בירושלים. כל אחד מהם מייצג צד אחר בזוועה שעברה על העם היהודי, שכילתה שישה מיליונים ולכל אחד מהם סיפור גבורה אישי וכואב.

 

ואלו השישה:

 

חסיה (ביליצקה) בורנשטיין בת 85 התגייסה למחתרת בגרודנו שבפולין ומילאה תפקיד בגדוד הפרטיזנים ביערות. בזכות מפה שהכינה עבור מפקדי הצבא האדום, נכבשה ביאליסטוק ללא אבידות לצבא האדום ועל כך הוענק לה אות הצטיינות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים. באפריל 1947 עלתה חסיה ארצה עם יותר מ-500 ילדים שהיו באחריותה במסגרת תפקידה כמדריכת נוער.

 

מנחם פרנקל נולד לפני 70 שנה באנטוורפן בלגיה. עם פרוץ המלחמה ברחה המשפחה לדרום צרפת. אביו נשלח לאושוויץ, שם נספה. מנחם הועבר למשפחה אומנת וחשוכת ילדים. אחותו נשלחה למנזר. בתום המלחמה הגיעו אמו ואחותו לקחתו ובספטמבר 1945 עלו יחד לארץ.

 

הדי (אנגל) הירש בת 79 נולדה בצ'כיה למשפחה דתית. ב- 1942 נעצר האב לאושוויץ. ב-1944 נעצרו הדי ואמה. עם התקרבות חזית המלחמה הובלו בצעדת מוות. ב-12 באפריל הגיעו לוולדנבורג, שם שיחרר אותן צבא ארצות הברית. הדי, אמה ואחותה חזרו למולדתן ואחר כך עלו לישראל.

 

אורי חנוך (78) יליד קובנה שבליטא. ביוני 1944 פונו תושבי הגטו לכיוון גרמניה. הוא הובל עד מחנה עבודה קאופרינג לנדסברג שבדכאו והצליח להימלט מרכבת שהופצצה. אורי התחבא ביער עד שהצילו אותו חיילים אמריקנים. הוא עלה ארצה עם אחיו, שניצל אף הוא ב-1946.

 

אסתר (ליפשיץ) בורשטיין בת 83 נולדה בלודג'. אביה גורש להשמדה ואמה נפטרה כעבור שנה בגטו. על אסתר הוטל לטפל בשתי אחיותיה ושתי בנות דודות. ב 1944 גורשו אסתר ואחיותיה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה ליד ברלין. בינואר 1945 הוצעדו אסתר ואחיותיה לברגן בלזן. אחותה מתה מטיפוס מיד אחרי השחרור. הרופאים לא האמינו שאסתר תחיה, אך היא הצליחה להבריא ועלתה ארצה עם אחותה השנייה.

 

קלמן בראון בן 76 נולד באילוק שביוגוסלביה. במאי 1944 גורש עם משפחתו למחנה אושוויץ. הוא הופרד והובל אל "בלוק התאומים". במחנה שימש משרת בחדר המשמר והתפקיד איפשר לו להכניס שיירי אוכל יקרים. ביולי 1944 התברר לקלמן שאמו ואחותו הועברו לצריף לידו. מאותו היום נהג להשליך להן אוכל מעבר לגדר. בעת צעדת המוות, הסתתר קלמן במשך כשבוע מתחת לדרגש. אחרי השחרור הוא נדד לבדו במשך חודשים עד שמצא את אחותו. אמו נפטרה לפני השחרור. קלמן עלה ארצה ועבד באל על.