מה מסתירות חברות הדלק?

חברות הדלק בישראל מתעקשות להציג לנהגים בעיקר את סכומי ההנחה כביכול לליטר, ולא את המחיר האמיתי. יש לכם רעיון למה הן עושות את זה?

הקפיצה האחרונה והאדירה במחיר הדלק, מעוררת שוב את השאלה מדוע לא מוצגים בתחנות מחירי הדלק השונים באופן ברור וגלוי, ובמקום בוחרות להציג את ההנחה בלבד, זו מהמחיר המרבי. כדי להבין עד כמה מגוחכת השיטה הזו, דמיינו כי אתם נכנסים לסופרמרקט גדול, ובמקום סימון מחיר על-גבי המוצרים, היו מנהלי המקום מדפיסים רק את ההנחה. נניח, 18- על גביע קוטג', שמסמן כי מחירו במקום זה הוא 18 אגורות פחות ממחירו המומלץ. על דופן בקבוק הקולה הייתם מוצאים את הסימון 37-, על השלט הקטן והחביב באזור העגבניות, היה מסומן 5-. אתם מבינים את הפרינציפ. נראה לכם הגיוני לשוטט במקום כזה מבלי לדעת מה המחיר האמיתי? ברור שלא.

 

אז איך יכול להיות שכולנו - לפחות אלה בינינו שמתדלקים - מסכימים לשלטי הענק המזדקרים לצד תחנות דלק, ובהם מצוין לדוגמה מחיר הסולר ב-145-. הכוונה כמובן להנחה ממחיר הליטר הרשמי. או 15- לצד בנזין 98 אוקטן, שמסמל כי בתחנה זו אפשר לתדלק בהנחה שכזו. למה לכל הרוחות לא יכולים אצלנו - כמו במרבית המדינות המתוקנות - לדעת מרחוק כמה באמת עולה הדלק בכל תחנה. זה לא קצת יותר מעניין ורלוונטי מגובה ההנחה שאנחנו מקבלים, ממחיר שלאיש אין ולא יכול להיות מושג לגביו?

אז כמה עולה פה לתדלק? (צילום: צביקה בורג)

 

העסק מעצבן במיוחד עם מחיר הסולר. כי בניגוד למחיר הבנזין המרבי, שנמצא בפיקוח, מחיר הסולר לתחבורה אינו בפיקוח. למעשה, כל חברת דלק - ואפילו כל תחנה - יכולה לקבוע בעצמה מחיר בו היא מעוניינת. ואז זה הופך למסובך במיוחד. הרי בתחנה אחת יכול להיות המחיר המרבי 6.50 שקל לליטר סולר, ובתחנה אחרת 6.20 שקלים. התחנה הראשונה מפרסמת שאצלה ההנחה היא 1.70 שקל, התחנה השנייה תפרסם כי היא מעניקה הנחה של 1.50 שקל בלבד. לנהג החולף על-פני התחנה נראה כאילו הראשונה היא הכדאית, בזמן שדווקא באחרת יהיה המחיר נמוך יותר - 4.70, זול ב-10 אגורות.

 

ברור לחלוטין, הן לנהגים והן לבעלי התחנות, כי כל עוד יפורסמו רק שיעורי ההנחות, לא תהיה לנו כל דרך לדעת מרחוק לאיזו תחנה להיכנס. ועל זה הם בונים. כי לאחר שכבר נכנסנו, אנחנו בגדר "לקוחות שבויים", כאלה שכבר רוצים לתדלק ולנסוע הלאה, מבלי להטריח עצמנו לקריאת השלטים הקטנים, עליהם מצוין המחיר האמיתי.

תנחשו לבד מה המחיר (צילום: צביקה בורג)

 

אגב, גם עם ההנחות כביכול על מחיר הבנזין יש בעיה. לפי הרפורמה האחרונה במחירי הדלק, המחיר שצריך לעניין את הצרכן הוא המחיר לתדלוק עצמי. זוכרים, זה אותו גובה התחנה למי שמוכן לצאת מהרכב, להעביר את כרטיס האשראי ולהתלכלך מעט (שהרי אמצעי ניקוי תמצאו רק לעיתים רחוקות). התחנות רשאיות, אם לא ידעתם, לגבות תוספת של עד 11 אגורות עבור שרות התדלוק. אלא שכאשר מדווחים לנו על הנחה כביכול של 15 או 12 אגורות, גורמים שוב לחוסר הבנה. האם ההנחה היא על המחיר לתדלוק עצמי, או על המחיר לתדלוק בשירות, הכולל מראש תוספת של 11 אגורות. מישהו יספר לכם על זה מראש? הצחקתם אותו.

 

ועוד עניין אחד קטן, אם כבר נגענו באמצעי התשלום. בלא מעט תחנות ההנחה היא רק לתשלום במזומן. מי שמשלם בכרטיסי אשראי או צ'ק, אינו זכאי למחיר מופחת. איך אתם אמורים לדעת את זה? לא ברור, כי כדי לדעת, תיאלצו במרבית המקרים לעיין באזכור קטנטן ליד המשאבה. כדי לצאת ידי חובה.

 

איפה ארגוני הצרכנים בעניין? היכן משרדי הממשלה שאמורים לפקח? במקום בו הם נמצאים בדרך כלל. זאת אומרת, רחוקים מהשטח ומהבעיות האמיתיות שעומדות בפנינו, האזרחים. איזו ברירה יש לכם? עם מחירי הדלק המטורפים של היום, אין מנוס מהדרך הבסיסית והפשוטה. לא מתדלקים עד שיודעים מה המחיר בדיוק. קצת מיושן, אבל בוודאי חסכוני.