משחק המירוצים Crashday: מהיר ומעצבן

מסלולים שגרתיים וכלי רכב לא מעניינים כמעט וכפו עלינו לקבוע ל-Crashday ציון נמוך במיוחד, אך לבסוף, כמו תמיד, באו הפיצוצים להציל את המצב

למרות הרצון הטוב, משחק המירוצים Crashday סובל מבעיה של חוסר ייחודיות. מדובר במשחק נהיגה שמנסה

לשלב אלמנטים משלל משחקים מצליחים. מסלולים מטורפים כדוגמת אלה שפגשנו ב-Trackmania, התנגשויות מלאות הדר, כפי שראינו בסדרת Burnout ואפשרות לעצב ולשדרג את המכוניות בסגנון Need for Speed.

 

לכאורה מדובר בשילוב מנצח, אך בפועל מדובר במשחק מהסוג הגרוע ביותר - זה שלא משאיר על השחקן שום חותם.

 

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מצב הקריירה. אפשר היה לצפות לבניה הדרגתית של המשחק. אני נזהר שלא להשתמש בביטוי "עלילה" במשחק מכוניות (למרות שלא מדובר במחשבה מופרכת מיסודה) ואפילו הייתי מסתפק בהתקדמות הגיונית באתגרים שהמשחק מציב בפני. 

 

רצף אירועים לא קשורים

 

מה אני אמור לעשות עם מצב קריירה שפשוט מציב בפני רצף ארועים שאינם קשורים אחד לשני? כאן אנחנו נוהגים בשטח ופה אנחנו יורים במכוניות אחרות. למה? כי איזה איש מוזר שאמר דברים לא ברורים בתחילת המשימה אמר שזה מה שצריך.

 

אפשר לטעון כי זה משחק נהיגה, ומה שאמור להניע את השחקן להמשיך היא האפשרות לשדרג את המכוניות. וזה בהחלט נכון, בתנאי שמערכת השדרוג מציגה עומק מסוים.

 

חלזון מודרני

 

למשל, מערכת ההינע של האוטו, או במילים אחרות - המערכת הממונה לביצועי הרכב. השדרוג

שלה מסובך בצורה בלתי רגילה. השחקן האומלל צריך לבחור בין האפשרות של "שדרוג קל" (שעולה בהתאם) ל"שדרוג רציני" (שעולה יותר). מה המשמעות של השדרוג? אוקיי, אז האוטו יתרוצץ במהירות גבוהה יותר. אז? אולי אפשר היה לגבות את השיפור הזה במספרים כמו והגדרות כמו "מהירות האצה" או דברים כאלה?

 

שאר האלמנטים הניתנים לשדרוג מתנהגים באותו אופן תמוה, כולן אפשרויות ארקיידיות ופשטניות. ואם זה עוד לא גמר אתכם, מה תגידו על האפשרות לרכוש מכוניות, מבלי לדעת את יכולותיהן? מאוד נחמד להחליט על רכישה של רכב רק על פי צורתו וצבעו, אבל זה קצת מעצבן לגלות, רק אחרי ששפכתם ממון רב, כי מדובר בחלזון מודרני במיוחד, עם שריון בעובי נייר צלופן.

 

פיצוץ של שריון

 

ולמה צריך שריון? או, טוב ששאלתם, משום שכך אתם מובילים אותי לנושא העיקרי שאהבתי במשחק הזה - התוספת החביבה של כלי הנשק שהופכים את המרוצים למעט יותר מעניינים. תחילה, נרחיב קמעא על סוגי המרוצים שהמשחק מציע.

 

שני סוגי מרוצים הינם, למען האמת, מיותרים למדי - מרוץ שטח ומירוץ על מסלול. המטרה היא לעבור בכל ה-CheckPoints, תוך התחרות במכוניות אחרות או בשעון. אין לי מושג למה משחק שמציג אפשרויות לפעלולים וכלי נשק מנסה לגרום לי לנסוע בקלילות באזורי הספר, מה גם שלא מדובר במסלולים מעניינים במיוחד ותחת לחץ זמן היסטרי, כאשר היו מקרים שחזרתי על המירוץ חמש ושש פעמים. סתמי.

 

מצב משחק אחר הוא Pass the Bomb שבו המטרה היא להעביר פצצה מרכב לרכב עד שהזמן נגמר. נגמר הזמן - זה עם הסמיילי הפסיד. פוטנציאל יש, אבל אחרי ארבע פעמים - מיציתי את הקרבות נגד המחשב הלא-נורא-חכם, בדיוק כמו ב-Hold the Flag שבו לקחתי סמיילי גדול לטיול בין CheckPoints. מרגש.

 

כיף בוער

 

אז מה נשאר לנו? או, סוף סוף קצת כיף. מוגבל, אמנם, אבל לפחות כיף. יש את הנסיעות למטרות הפעלולים, תוך נסיון להשיג מקסימום נקודות על ידי השגת קומבואים ארוכים ככל הניתן. לשמחתי הרבה, המפתחים שזרו המון עזרים פוטנציאלים לאורך המסלולים האלה. כל מיני ספיראלות, מקפצות, צינורות ועוד, שאיפשרו לפחח שלי לבנות וילה יקרה.

 

למרות שהתקשיתי בבניה של קומבואים ארוכים, המודל הפיזיקלי איפשר לי להעיף את המכונית בשלל היפוכים וסבסובים מסוכנים ומרשימים כאחד והכל, כאמור, תודות להמוני המהמורות והמקפצות. נחמד מאוד.

 

ועכשיו, אחרי שמנינו את מצבי המשחק, אפשר לחזור לסיבה לשמה התקנו שריון חדש ברכב שלנו (לא כולל התחמקות מטילי נ"ט ברחובות נתניה). המשחק מציג שני מרוצים מהסוג שמצריך שריון - ריסוק מכוניות באמצעות כלי נשק וריסוק מכוניות בלי כלי נשק. אתם יודעים, שגם הפציפיסטים יהנו.

 

המונח "כלי נשק" מתייחס לשלושה סוגים בדיוק - מקלע, משגר טילים אחד או משגר טילים כפול. סוגי טילים? קליעים מסוגים שונים? תשכחו מזה. הכל אחיד ומאוחד. ואניח שואל את המפתחים, למה? אם כבר החלטתם על נשקים, למה לא להכניס גיוון?

 

אין עקביות

 

כבר לפי סימני השאלה האחרונים אתם מבינים שהפוטנציאל המפוספס הגיע גם לכאן. שלא תבינו לא נכון, האקשן כיף ולמרות שהטילים חזקים מדי לטעמי, מדובר בבלגן מלא הרס. המכוניות טסות מצד אחד לצד שני, יורות, משגרות טילים, מתפוצצות. חיים טובים. לא נורא מגוונים, אבל טובים.

 

כאמור, אפשר גם לפצפץ את היריבים בלי השימוש בכלי נשק. נחמד? בהחלט, אבל פחות איכותי. ראשית, זה לא גורם לפיצוץ גדול מספיק. שנית, לא ממש הבנתי את מודל הנזק. פגיעה חזיתית אמורה לגרום נזק רב יותר מאיזה מפגש שמגיע מהצד, לא? ואולי כן? אין שום עקביות. בקיצור, מהיר ומעצבן.

 

הגרפיקה כנחמת עניים

 

לפחות הנושא הגרפי לא העלה סימני שאלה - מדובר במשחק שנראה מצוין ושרץ בצורה חלקה למדי על המחשב שלי, למרות שהוא לא מאובזר במיטב החומרה (המחשב, לא המשחק). המכוניות נראות נפלא, כמו גם המסלולים והכבישים, כשהמנוע מאפשר לראות למרחוק וזה נחמד. נוסף על כך, האפקטים של התאורה נראים מצוין והאספלט הבוהק בשמש נראה ממש כמו כביש הערבה בראשית ימיו.

 

כצפוי, משחק כמו זה לא יכול להסתפק בכביש שנראה טוב ולכן המפתחים הפכו את המכוניות לגושים גרפיים המוכנים להתפזר לכל עבר בכל רגע נתון. הפיצוצים נראים מצוין וגם לאחריהם, המכונית המרוסקת ממשיכה להתגלגל כמו סוסיתא שאין לה הופכין. בהחלט שובה עין.

 

התחום הקולי, לעומת זאת, מתיישר עם הבינוניות. נראה שמשחק מרוצים חייב להכיל פס קול עמוס בשירים שמלווים בגיטרה מנסרת בעוצמה. אם תשאלו אותי לשמות השירים - לא אזכור אפילו אחד, כמו גם את רעשי המנוע את חריקות הגלגלים. שום דבר מיוחד.

 

שום דבר מיוחד

 

חבל שמשחק מרוצים מלא פוטנציאל צריך להכיל כל כך הרבה אלמנטים שמקבלים את הציון "שום דבר מיוחד". 

 

לפני שנים רבות, יצא משחק מירוצים שהכיל גם הוא אלמנטים של פיצוץ המתחרים. שם המשחק - Death Track, שגם היום, למרות השנים הרבות שעברו, יכול להוות מודל לחיקוי עבור Crashday, בעיקר בנושא שיפור הרכבים והארסנל שעומד לרשות השחקן.

 

אפילו מצב ריבוי המשתתפים לא ממש עוזר, בעיקר לנוכח העובדה שפשוט אין שחקנים איתם אפשר לחלוק את החוויה. כמו שהתרגלנו לומר על יותר מדי משחקים - פוטנציאל יש, אבל הבזבוז זועק לשמים. 

 

ידיעות וסקירות משחקים נוספות מתפרסמות באתר vgames.co.il