זו היתה המשימה במסיבת הרווקות של חגית, לא צ'יפנדייל לוהט או מגדת עתידות שתספר לי סופסוף איפה מסתתרת הטבעת. המטרה העיקרית היתה להתחבר לעצמך ולחשוף בפני כולן את האני שלך. כאילו שב-20 השנים האחרונות לא עשינו את זה, בכל הזדמנות אפשרית, על סיגריה והפוך, דחפנו את ה"אני" שלנו לכל מקום. האני הכואב אחרי הפרידה מרוני, האני השמח אחרי הקבלה לאוניברסיטה, האני הבודד בתקופות ללא חבר, האני הנבוך כשהדייט לא החזיר טלפונים.
אבל פתאום, אחרי שכל אחת בתורה סיפרה על עצמה, החל מ"אני בחורה של ים" ועד "אני וורקוהלית", האני שלי הסתבך עם עצמו. כבר לא היה לי אני כייפי, כי הפסקתי לצאת למסיבות פרועות. וגם האני הנוגה אבד, תודה לאל, מרגע שמצאתי את הזוגי. האני האובססיבי התמסמס עם חתונתו של האקס. והאני המבולבל נפתר כשהתקבלתי לעבודה. ועכשיו נהיה לי רק המון "אנחנו" בחיים. אנחנו ישנים, אנחנו לא בבית (במשיבון), אנחנו בדרך לחברים, אנחנו עסוקים, ובעיקר - אנחנו ושום אני משלי.
קלטתי פתאום שה"אני" שלי לא מסתדר עם ה"אנחנו" שלו
זה היה בשיחת ערב עם חברים, באיזה ויכוחון פוליטי. אז הזוגי עמד על הרגליים, כפי שלמד בקורס מנהיגות אישית, והכריז שאנחנו לא מסכימים. אני, שדווקא הסכמתי מאוד עם החברים, כמעט פספסתי את ההצהרה רבת הרושם שלו, מהנהנת בלי הפסקה, כיאה לאשה התומכת בבן זוגה הנלהב. רק אחרי רגע קלטתי פתאום שהאני שלי לא מסתדר עם האנחנו שלו. אחרי שטרחתי להסביר לכולם למה ולסתור אותו, נסענו הביתה שותקים.
"למה עשית לי את זה?" שאל כשהאוטו השתחל לחניה.
"מה זאת אומרת למה?" התעצבנתי, "זה שאנחנו זוג לא אומר שאנחנו צריכים להסכים על הכל. הרי רוב הזמן אנחנו לא מסכימים".
"כן", ענה זועף, "אבל בדרך כלל כשאנחנו בסיטואציה מול אחרים אנחנו כוח מאוחד נגדם".
ואז בעצם הבנתי שה"אנחנו" שרף את ה"אני" בלי שהאני בכלל יידע מזה. מתישהו בדרך לזוגיות טובה, כשהפסקנו להיתלות בדעה של אחרים, הפכנו גם למשהו שלא תכננו להיות. מוטציית "אנחנו" שכזאת המתייצבת יחד ותומכת בפרט השני המרכיב אותה לא משנה על מה ולמה.
"אין בעיה לתמוך", סובבתי לו את הגב במיטה, "אבל אנחנו לא חייבים להיות ישות אחת זהה. אנחנו לא אותו בן אדם, נכון?"
הוא המהם משהו לא ברור וכיבה את האור. מחבק אותי מאחור, כאילו נאחז ב"אנחנו" שלנו בכל הכוח.
ממש כמו הכלבה ואני. פיתחנו אפילו את אותו סגנון דיבור
אחרי אותו ערב, בו הסברתי לכולן שהאני שלי עוד לא כל כך מגובש אבל אני עובדת על זה, וזכיתי למחיאות כפיים כי אפילו הוורקוהלית לא בטוחה שהיא כזאת מכורה כפי שהצהירה, חזרתי הביתה והבטתי בכלבה שלנו. נזכרתי שבפארק כולם תמיד אומרים שאנחנו נורא דומות, שתינו בהירות שיער, זריזות, רעשניות ומלאות אנרגיה. כשהזוגי הופיע בחיי, היינו הוא ואני מאוד שונים. אבל במהלך הזמן, ככל שהתקרבנו, הפכנו דומים זה לזו באופי, ממש כמו הכלבה ואני. פיתחנו אפילו את אותו סגנון דיבור, גינונים וקודים משותפים שרק אנחנו הבנו, נהנים מהבידול החברתי שלנו. רק שעם הדימיון הזה היטשטשה גם הזהות הראשונית שלנו, ואפילו הוקרבה על מזבח ה"אנחנו" הגדול. לא יכולתי אני להמשיך לצאת למסיבות ולהשאיר את הזוגי לבד בבית, הייתי חייבת לוותר על דברים מחיי כדי לרצות אותו ולקיים את האנחנו שלנו. גם הוא וויתר על מרכיבים מאישיותו כדי לא לעצבן אותי, וזאת כדי שימשיך להתקיים אותו "אנחנו".
זה היה השלב בו החל תהליך ההיפרדות בינינו. התעקשתי על בילויים משותפים לצד בילויים לחוד. לא הסכמתי יותר לוותר על ההליכות שלי עם חברות, מספיק אבדו לי אחדות, רווקות שסירבו לבלות ב"שלישיה" או רבו איתו. הוא מצידו, לא נשאר חייב, הוסיף ללו"ז מפגשים על החבר'ה והעניק יותר זמן ומקום למכון הכושר ולקריאת ספרים, עיסוק שלא מצריך גם אותי שם. הבית, שדלתותיו נעקרו מהמקום עוד טרם עברנו אליו, היה תמיד ספייס אחד עבורנו, בו שוטטנו ללא מעצורים, מתערבים בשיחות זה של זו. החלטנו להעניק לעצמנו את הפרטיות הנדרשת במתנה לחג האחרון: התקנו דלתות, וסיכמנו שאם קוראים לשני והוא לא עונה, סימן שהוא כרגע עסוק בזמן איכות עם עצמו.
~ ~ ~ הכרזות עצמאות בזוגיות ~ ~ ~
- חשוב לבלות זמן עם עצמך גם בזוגיות. כדי להיות בזוגיות ולהעניק, מוכרחים להרגיש קודם כל נוח עם עצמך.
- לא חייבים להחזיק באותן הדעות של בן הזוג. אין כמו ויכוח טוב להמרצת הזוגיות. הזוגי יאהב אותך גם אם את לא חושבת בדיוק כמוהו. להפך, זה עושה את הזוגיות יותר רבגונית ומעניינת.
- לא תמיד צריך לתהות "מה הוא יחשוב על זה". עשו מה שטוב לכן ומה שאתן אוהבות, לא רק מה שהוא אוהב. קנו בגד שאהבתן גם אם לדעתכן הוא לא יאהב אותו כל כך.
- כדאי לחשוב על ניהול חשבון בנק נפרד מבן הזוג בנוסף לקופה משותפת, כדי לא לפתח תלות כלכלית.
- אמצו לעצמכם יום חופשי אחת לכמה זמן מהזוגיות וצאו לבלות עם חברים או עם עצמכם.
- עמדו על שלכם בזוגיות. אם אתם מאמינים במשהו שונה מהזוגי, אל תוותרו על האני המאמין רק למען שלום בבית. אך גם אל תתקטננו יתר על המידה, נסו להגיע לפשרה שתרצה את שני הצדדים.
- אל תשוחחו רק על דברים שנוגעים לשניכם. חשוב לעשות שיחה בה כל אחד מסביר מה דעתו על העניין או איך הוא מרגיש בקשר לזה, או אפילו איך היה היום שלו. כך ייפגשו החיים המשותפים עם החיים הפרטיים במישור אחד.
- כל אחד זקוק לזמן אחר עם עצמו. יש מי שזקוקים לכך פחות מאחרים. היו סבלנים כלפי בן הזוג. כשהוא ירצה להיות לבד הוא כבר יאותת על ידי מבחר סימנים, למשל, אני עייף, אני עושה טיול קצר וחוזרת, או פשוט יבקש את הלבד שלו. אל תכעסו, נצלו את הזמן ליהנות עם הלבד שלכם בדברים שכיף לעשות לבד, כמו אמבטיה מפנקת, ספר טוב ועוד.