מה ידעתי אז על זוגיות? לא הרבה. במוחי היה אוסף עצות ששאבתי מתוך מדריכים למיניהם, מתייקת את החשובות במאגר הזיכרון, כיצד להתנהג בדייט, מתי לחייך, האם לסרב כשיציע לישון, ושלל עצות של חברות עשירות ניסיון וגם כאלה שחושבות שהן יודעות איך לקרוא גברים, את מצבי הרוח המוזרים שלהם והצרכים שהם כה אוהבים להעמיד במרכז. הייתי נערת ה"טיפים". על פי מבדקי "בחן את עצמך" בעיתונים - אלופה בזוגיות אפילו בתקופה טרום החבר. חשבתי לתומי שידע זה כוח, ואם יש בידי את האינפורמציה הדרושה כיצד לנהל זוגיות טובה, עם קצת התמדה ויצירתיות אני אעשה זאת ביג טיים. מסתבר שטעיתי.
אצל הוריו היו לנו שלוש ארוחות ביום, כולל כל אבות המזון
בהתחלה גרנו אצל ההורים שלו, אילוצים כלכליים וסתם מטעמי נוחות. הכביסה תמיד נקייה, האוכל מוגש אל השולחן לפי שעון שוייצרי, שלוש פעמים ביום, כולל את כל אבות המזון, המיטה ריחנית, ותמיד יש סביבנו אנשים. לא היינו באמת לבד. לא כשהתאהבנו ולא כשרבנו, ולא כשברחתי יום אחד מהחדר המשותף, חוצה את הסלון דמעות צורבות בעיניי ואמא שלו עמדה מולי, מקרינה לעברי שלוות נפש ואני חוזרת על עקבותיי ומבקשת סליחה.
היינו זוג בתוך משפחה, זוג בין המון חברים רווקים, זוג שעבד יחד ועשה הכל יחד, אבל לא באמת לבד ולא באמת בכוחות עצמו. לא ידענו שיום אחד נאלץ לחלק תפקידים, מי מוריד את הכלבה ומי מסיר אבק בסלון, מי משלם החודש על הארנונה ומי על החשמל. הזוגיות שלנו בגלגולה הראשוני התעסקה רק בדברים זוגיים, מנוטרלים מהשפעות חיצוניות מאיימות: מה נלבש לסרט, לאן ניסע לנופש, איפה נתפנק בערב, באיזו מסעדה נאכל, מתי נעשה אהבה. וככה פתאום, עם המעבר לדירה החדשה, פגשנו בזרות ובניכור שלא ידענו מה טעמם עד אז. שנינו גרנו גם קודם לבד, אבל לא ביחד ולבד. ההורים שלו הלכו, וחלל ענק נותר. למרות כל הביקורים והאורחים והשכנים הרועשים, הרגשנו בודדים בודדים.
לא ידענו מה עושה זוג לבד, וכיצד להתמודד עם המצב החדש. כאוס שרר בבית. כל אחד היה איש לעצמו. הכלים נערמו במטבח, החשבונות הצטברו על הדלפק, האקווריום לא נוקה כי כל אחד חשב שזו המטלה של השני, חברים שלו באו לבית כשישנתי והטרידו את מנוחתי, אם הייתי יודעת על בואם אולי הייתי מתכננת אחרת. לכאורה, עשינו הכל יחד, יצאנו, בילינו, אהבנו, אבל משהו בבית לא תיפקד. אותו עיצבן שבכל התלבטות אני פונה אליו, אבל מיד לאחר שהוא אומר מהי דעתו, אני פונה לחברות ומסתמכת על העצות שלהן בכל מה שקשור לזוגיות שלנו. אני התרעמתי על כך שהוא מייבא אורחים לבית בלי הפסקה, רק כדי לא לטבוע בלבד שלו איתי. הבחור התרגל לקולות רקע, ואני, תלויה ומפוחדת, פניתי לגורמים מבחוץ במחשבה שהם מטיבים לראות ממני, זו ששקועה בפנים וזקוקה תדיר לנוכחות מכוונת.
"תתחילי ליישם גם עלינו את העצות שלך לכל החברות"
עד יום אחד, כשרבנו והעצות של אחרים לא סיפקו, ועייפתי מכל האנליזות שכבר עשיתי למערכת היחסים בינינו, והזוגי ציווה: "תתחילי ליישם גם עלינו את העצות שלך לכל החברות". החלטתי לכתוב מדריך, מסוג המדריכים שפעם קראתי, אבל כזה בגרסה המותאמת למצב אליו נקלענו, לבידוד הזוגי, שלא מצאתי בשבילו פתרון באף אחד מספרי ההדרכה. אז הכרזנו על עצמנו עצמאות. במבט לאחור, פקחנו עיניים והתחלנו לבנות את הזוגיות שלנו בהדרגתיות עד אוטונומיה מוחלטת.
לפי ההכרזה שלנו, אנחנו רק שנינו. נכון שיש עוד אנשים שמלווים אותנו בחיינו, אבל אף אחד מהם לא גר אצלנו או חולק איתנו זוגיות, ואף אחד מהם לא צריך להתמודד עם המצוקות היומיומית, שהן רק שלנו. החלטנו להחליט מעתה ביחד. מובן שאפשר תמיד לגבות עצות מחברים, לקבל עוד תפיסת ראייה, אבל ההחלטה הסופית היא רק שלי ושלו ולא של החברים, שיודעים מה קורה אצלנו רק מבעד לפריזמה סלקטיבית. אנחנו למעשה היחידים שיודעים מה קורה בזוגיות, ולכן גם נחליט יחד מה עושים, מתי ואיך.
זו היתה הפעם הראשונה, כשישבנו וניסחנו את מגילת העצמאות הקטנה שלנו, שבאמת התחלנו להאמין ב"אנחנו" שלנו. בסעיפים הבאים באו מצוות כמו לא להיכנע ללחצי הסביבה, לא לשאלות מתי נתחתן או מתי נעשה ילדים, שלא יתערבו לנו בקצב הזוגי שלנו.
החלטנו לא להיתמך על ידי שום גורם משפחתי
החלטנו לגבש תקציב משותף שנפרד מחשבון הבנק האישי של כל אחד. תקציב אליו כל אחד מזרים חלק יחסי מהמשכורת, הוא מיועד להוצאות השוטפות של הבית, מצרכים וחשבונות. עם העצמאות הכלכלית הזו, החלטנו לא להיתמך על ידי שום גורם משפחתי, לסרב לכל ההלוואות המפתות שמציעים ההורים ולהסתדר עם מה שיש לנו. שלא יהיה להם חלילה קלף מיקוח אחר כך על האוטו ששאלתם מאיתנו, או על החודש האומלל בו שילמנו לכם שכירות.
חוץ מזה, חסל סדר השוואות לזוגות אחרים. לא עוד "בוא נעשה מה שרותם וגיל עשו", נפסיק להתחרות בהישגים של זוגות אחרים (הם כבר עם וילה ברמת השרון ואנחנו עוד בשכירות) ונפסיק בהזדמנות חגיגית זו גם להשוות את הזוגיות העכשווית לקשרים קודמים. הזוגיות שלנו ייחודית ונפרדת מהקשרים שהיו לנו עם האקסים, עובדה שהם נגמרו.
אחר כך גם כתבנו גם חוקים, מי עושה מה בבית ומתי והלכנו לישון מחובקים. הטלפון צלצל, אלה היו ההורים. שישאירו הודעה. אנחנו עכשיו עסוקים בלהיות קצת זוגיים לבד.