תחזירו את הטיק

פרק פתיחת העונה השלישית של "השיר שלנו" משאיר את המעריץ המושבע שמוליק דובדבני עם התחושה שליוצרים קצת נתפסה העין מרוב קריצות. אבל שני דברים טובים לפחות קרו: דנקר בקע, וצה"ל זכה שוב לעדנה

שמוליק דובדבני פורסם: 08.05.06, 09:37

לא ברור אם האכזבה המסוימת שאפפה את מעריצהּ המושבע של "השיר שלנו", שהפרק הפותח את עונתה השלישית שודר אמש ב"יס", מקורה בתחושה שכל שנותר ממנה הוא קריצות, ושהשיפור היחיד בה חל בגזרת רן דנקר. הוא לא רק הוכתר לאחרונה, בסקר שנערך על ידי המגזין go בשיתוף גולשי וגולשות האתר הזה – אלה מהם שגילם, לפחות זה המנטלי, לא עולה על 12 – בתור הגבר הסקסי ביותר שמהלך כרגע על פני כדור הארץ; הוא גם, ובעיקר, כוכב על. בקרב אותן מצביעים ומצביעות, כמובן. מבחינה זו אפשר לראות את שתי העונות הראשונות של הטלנובלה העברית שהפכה לקאלט בחייה, ככאלה שעוקבות למעשה אחר בקיעתו של האפרוח דנקר מביצת האנונימיות אל חזית הבמה.

 

דנקר הוא זוהר להט – סליחה, רני אביב – וזוהר-רני הוא דנקר. דמותו דבקה

צילום: אסנת רום
השיר שלנו 3 (צילום: אסנת רום)

 בו. כך הושלם בהצלחה הטשטוש בין המציאות לטלנובלה שאפיין, כזכור, את "השיר שלנו" מעונתה הראשונה. הרומן שפרח, וקמל, בין דנקר לנינט – הטלנובלה שהפכה לחיים עצמם, שבתורם חיקו את הטלנובלה – לא היה אלא קריצת עין של הריאליה על חשבון עודפי המודעות העצמית של הבדיה. עכשיו כל שנותר הוא רק לחתוך בקריאת "קאט" את הפיקציה – שתי העונות הראשונות, זאת אומרת, שלא היו, כמסתבר, אלא טלנובלה – ולהכריז שמכאן ואילך זה "המציאות עצמה", שבה רן ונינט מעולם לא היו ביחד, ורן הוא בכלל, כאמור, הכוכב.

 

ואכן, פרק הפתיחה החגיגי ששודר אמש נחנך ב"קאט" שכזה. מסתבר ששרון סילבר, נעמי שחר, הכוכבים של ירדנה, סאן אנד ביץ', אריאל, זוהר ונינט לא היו אלא גיבוריה של טלנובלה בשם "השיר שלה", שזה עתה הסתיימו צילומי העונה השנייה שלה. יש במעשה הזה מידה בלתי מבוטלת של יהירות מצד יוצרי הטלנובלה (אורי גרוס, יואב צפיר וטמירה ירדני), שכמו מכריזים בכך על מודעותם שלהם עצמם למופרכות מעשה ידיהם. נכון, שאם זה לא היה כל כך מופרך, זו לא היתה טלנובלה; אבל האם אין כאן, בכל זאת, התנשאות מצדם על קהל המעריצים, זה שבלע בשקיקה פרק אחר פרק, ויהיה מוכן לבלוע גם טוויסט שטותי זה. כך יצא שמרוב קריצות כבר נתפסה להם העין.

 

רני אביב, אריאל סילבר (אושרי כהן) – טוראי יונתן ברק, בשבילכם – חולקים עתה לופט מהודר יחד עם חברתו החיילת של רני, רב"ט שירי גולד (רונה לי שמעון מתחרות הפיזוזים “נולד לרקוד”). הם ערב גיוסם, אלא שיונתן עומד להתגייס ללהקה צבאית – הלהקה, בה"א הידיעה, אחרי שכל שאר הלהקות, במין חזון אחרית הימים אפוקליפטי, הוכחדו מנוף הבידור הצה"לי על ידי הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל דובה קידרון (אושיק לוי), שהוא, חכו חכו, אביה של שירי, שאמה היא סוכנת הכוכבים מספר אחת בארץ (ליאורה ריבלין), והיא בכלל לא מבינה איך הסטאר הפרטי של בתה חולם להיות חייל קרבי, ולהתנדב לצנחנים יא בן-זונה.

 

והפרחים לצה"ל

 

אה, והיתה גם ההתנתקות. אניה בוקשטיין היא פה מתנחלת בת היישוב המפונה שורש – את האודישן שלה ללהקה הצבאית

היא עושה, מבלי ידיעתה, כאשר היא פועה אל מול חיילי צה"ל ומצלמות הטלוויזיה את "הליכה לקיסריה" (“אלי, אלי") – וכך מצדיעה "השיר שלנו 3” לאירועי האקטואליה. שלא להזכיר קריצה – כן, שוב המילה הזו, שדומה כאילו איבדה זה מכבר את משמעותה – על חשבון פרשיית חנן גולדבלט. השאלה היא, אם יש בכל אלה יותר מאשר מודעות עצמית משעשעת פה ושם? ימים, ליתר דיוק פרקים, יגידו.

 

הלהקות הצבאיות של פעם הן תכניות הריאליטי של עכשיו. קני הגידול של כוכבי הזמר והבידור הקל. מבחינה זו, החזרה של "השיר שלנו" בעונה מספר שלוש שלה אל המקור הצה"לי אפופה במימד של נוסטלגיה, חזרה אל המוכר, הישן והטוב. זו הסיבה שסרטו של אבי נשר, "הלהקה", שרד את שיני הזמן – שלא לדבר על המחזמר הבימתי שאו-טו-טו עולה – ואף מעניק ללהקה הצבאית החדשה את שמה (ולמי שזה לא מספיק, כרזת הסרט המיתולוגי ההוא מתנוססת פה על פני כל דיקט תפאורה רענן).

 

מכל מקום, הצפייה ברן דנקר עוטה מדי חייל קרבי הופכת – לפחות כפי שזה מסתמן בפרקים הראשונים – את דמות הלוחם, שזוהרה ההרואי הועם זה מכבר, לפנטזיה בעבור אותן בנות 12 שהוזכרו לעיל. אותה פנטזיה ממש, כזכור, שימשה

מושא חוזר לפרודיה בעונה השנייה, עת תולה היה בטרקלין דירת הפאר של מיקי ונחי בקומפלקס החלומות ההוא, תצלום ענק של אקי אבני פוער את פיו בזעקת קרב ברגע מאפיין מתוך "טירונות".

 

אה, וגם הלוק הזול משתי העונות הקודמות הומר במשהו שעונה קצת יותר על ההגדרה של "זוהר", ואת מקום הגיגית ההיא, ששימשה מקום מפגש וטוויית האינטריגות בעונה שחלפה, תופסת עתה פיילה קצת יותר אולטרה-מודרנית. מוזר, אבל מחנה הלהקה הצבאית נראה עתה יותר כמו מטהו של הנבל בסרטי ג'יימס בונד ישנים. משהו בגוון אפור מטאלי עם בריכה באמצע שמסביבה יפהפיות. נקווה לטוב.