לא בושה להיות נואשת

None

"שחקנית סוג ד'", הריאליטי של קאתי גריפין, מתאר את חייה של אישה שחיה כפילות מתסכלת: לעג למפורסמים לצד רצון להיות חלק מהם. מה הסיכוי שלה להיות יותר מהאנטיתזה של ג'וליה רוברטס?

 

קאתי גריפין אינה "מי שהיתה". היא מי שאף פעם לא היתה. קאתי גריפין היא קומיקאית ושחקנית שמפורסמת בלהיות מפורסמת, בערך. היא הופיעה בתפקידי אורח ברבים מהסיטקומים הטובים ביותר, היתה שדרנית בערוץ E! ואפילו זכתה לבצע קמיאו ב"ספרות זולה" (למדקדקים: כעוברת אורח בעת שמרסלוס נפגע ממכונית). הרזומה שלה עשיר בהרבה מזה של כל אותן אלפי שחקניות רעות מראה כמותה שמגרדות תפקידוני קופאיות או גופות. כך, במקום להודות על מזלה הטוב, לחיות את חייה בשולי גבעות הוליווד ולהופיע בתור עצמה רק בתוכניות בוקר עם המרשם למאפינס הסודיים שלה, גריפין לא מתביישת להיות נואשת. זה מפני שהיא חייבת, אבל חייבת להיות הרבה יותר מפורסמת.

 

אחרי שניסתה הכל, כולל ניתוחים פלסטיים שהפכו אותה למופע פתיחה של קרקסים, היא מנסה לתעד את חייה בסדרת טלוויזיה. ביס דוקו קוראים לזה "תעודה" אבל לא דוקומנט היא סדרה זו שלפנינו אלא ריאליטי.

 

"שחקנית סוג ד'" מתאר את חיי היומיום של גריפין באותה קאסטה דחויה למחצה של אלה שלא היו ולא יהיו. האנשים שמקיפים אותה הם כליה במשחק אבוד מראש. העוזרת האישית שלה מסייעת לה לדוג עבודות מזדמנות, מעצב הבית (המפואר) שלה נגרר להשיג עבורה רהיטים בחינם, ידידיה הגאים מועסקים אצלה במתן תמיכה רגשית. ישנו גם בעלה החביב, שמן שמנסה לרמות את דרכו לניתוח מעקפים והוריה, שהאינטראקציה איתם היא מהיותר מצחיקות בסדרה.

 

"שחקנית סוג ד'" מעניינת כי היא חושפת אישה שחיה כפילות מתסכלת: רוב מופע הסטנד-אפ שלה עוסק בהגחכת מפורסמים עד השפלתם ולמרות זאת היא לא מסתירה את רצונה העז להיות הם. היא הראשונה שתודה שתעשה הכל עבור כסף. "חיי הם האנטיתזה לאלה של ג'וליה רוברטס", היא אומרת בהבנה, אבל כועסת כשמישהו מניף אותה באוויר באירוע רשמי: "לניקול קידמן זה לא היה קורה".

 

אף אחד לא מזהה אותה בכנס צדקה שהיא מוזמנת להנחות. כולם חושבים שהיא המארחת כשהיא עומדת בכניסה ומברכת את הבאים, מבוגרים ועשירים מאוד. עד מהרה היא עוברת לצחוק על עצמה ועל החשיבות העצמית שמנפחת את חזות אורחי האירוע ומחליטה לקרוא לכולם דוקטור. היא מקדמת אותם אחד אחד בהנדת ראש: "שלום ד"ר, ברוך הבא ד"ר", וכשהיא עולה להנחות היא מחמיאה לנשים על הפרוות שלהן ומוסיפה: "לעזאזל עם PETA". הן לא צוחקות.

 

גריפין חוצה את הגבול שאף בעלת שחלות לא חצתה ונשארה במיינסטרים. היא עוקצת איפה שבאמת כואב באופן שמנוגד בתכלית הניגוד לחוקי הצביעות האמריקניים שחלים גם על הגבעות ההן, ומה שנסלח להווארד שטרן – כאות קין עבורה. דמות שגילמה ב"סיינפלד" מתארת אותה בדיוק רב: סטנדאפיסטית שמקדישה מופע שלם לשנאתה את ג'רי. כמוה, גם גריפין מודה ומוכיחה במעשיה שהיא אוהבת את המפורסמים עד כדי קנאה חולנית וככל שהיא מתאמצת יותר כך הם סולדים ממנה יותר ויותר.

 

"אני אוהבת את אופרה. למרות ש, אתם יודעים, היא... (לוחשת) חושבת שהיא ישו", אנחנו צופים בה כורתת את היד אותה כל הוליווד מנשקת. גם אם תצולם אוכלת את גור הפנדה האחרון עלי אדמות ויורקת את השאריות על ניצולי הוריקן קתרינה היא לא תקבל את אותה תשומת לב שכוכבת אמיתית מקבלת על צבע חדש בשיערה. כל עוד היא תמשיך להצחיק ולעקוץ את הגדולים והזוהרים ממנה בעודה מלקקת כל מה שמטפטף מרגליהם, אין לה סיכוי להבטיח לעצמה כותרות, אולי רק השתתפות בעונה השלישית של הסדרה שלה. וזה יותר ממה שיש לאפרת בוימולד.

 

שחקנית סוג ד', יס דוקו, שבת 20:15