"מי שמאמין במאבק שהוא מנהל - מנצח"

בניגוד למועמדים האחרים, שאינם עובדים במקומות בהם חשפו גילויי שחיתות, רוני מסיקה עדיין אוחז במשרתו בדואר ישראל. אך לפני שהדואר הפך לחברה ממשלתית היה חשוף לא אחת להתנכלויות לאחר שנאבק במינויים פוליטיים, לא נכנע ללחצים והביא לתיקון הליקויים. "למרות הקושי, למרות כל הכוח שמצריך המאבק הממושך והיומיומי - הייתי חוזר על הכל", הוא מצהיר

את עבודתו בדואר ישראל, שם הוא משמש כיום כמנהל המכירות הארצי, החל רוני מסיקה, 44, בשנת 1988. בשנת 2000 הוא מונה לנציג העובדים במועצת המנהלים של רשות הדואר (בתקופה זו הדואר טרם הפך לחברה ממשלתית) וקיבל מעמד של דירקטור. שנתיים לאחר מכן חודש המינוי, הפעם בבחירות כלליות בהן תמכו בו כ-80 אחוז מהעובדים. אלא שלמרות המעמד הבכיר, מסיקה לא שבע נחת מהתנהלות הרשות. "שנים רבות שימשה רשות דואר כצ'ופר הפוליטי של השרים הממונים עליה", הוא מתרעם.

 

שיטת המינויים בתקופת השר פואד בן אליעזר זכתה לשם "שיטת השכר הכולל". על-פי הנוהל היו אנשי שלומו של השר מקבלים תפקידים ברשות, בין אם הזדקקו להם בין אם לאו, ולעתים היה נתפר תפקיד מיוחד לאדם שהשר רצה ביקרו. חלק מהאנשים שהתמנו, כך טען מסיקה ובהמשך קבע גם מבקר המדינה בדוח מספר 52 א', לא עברו כלל את ועדת ההתאמה, וחלקם היו נטולי כישורים מינימליים למילוי התפקיד בו זכו. מאידך, הם הרוויחו משכורת מכובדת בתוספת כל ההטבות האפשרויות ואף קודמו וזכו למעמד גבוה משל מרביתם של העובדים האחרים ברשות.

 

כשהחל מסיקה במסעו הנמרץ כנגד המינויים הפוליטיים, עבדו ברשות הדואר עשרות רבות של עובדים שנקלטו לא בגלל כישוריהם כי אם מתוקף קשריהם, בעלות שכר שנתית שהגיעה לכ-23 מליון שקל. העובד החרוץ ונציג העובדים, שלמד את הנושא לעומק, הזדעזע ולא היסס לנקוט בפעולה. "דחפתי את הנושא בוועדת הביקורת של המועצה ובמועצה עצמה, פניתי למבקר המדינה ולנציב שירות המדינה", הוא משחזר. "סיפרתי את הידוע לי והעברתי מסמכים על כל אותם מינויים פוליטיים שעשו ברשות כבשלהם".

 

"אין סיבה לחשוב שאפסיק להילחם בשחיתות". מסיקה (צילום: שרון בנטוב)

 

 

"איך ייתכן שמינוי פוליטי יטפל בבעיית מינויים פוליטיים?"

 

באמצע שנת 2001 התפרסם דוח מבקר המדינה שקבע כי המינויים הפוליטיים ברשות הדואר נעשו בניגוד לחוק. "אחרי פרסום הדוח פניתי לשר התקשורת דאז רובי ריבלין, וטענתי שאם המנכ"ל עבר על החוק יש לפטרו", ממשיך מסיקה. "בנובמבר 2001, ערב לפני שהתכנסה ועדת הביקורת של מועצת רשות דואר כדי לדון בנושא, הודיע המנכ"ל דן נדיב כי הוא מתפטר".

 

מסיקה חשב שמדובר בהצלחה גדולה אך רגע אחרי שהסתיימו הטפיחות על השכם נדהם לגלות כי השר הבטיח למנכ"ל המתפטר "מצנח זהב" שהכפיל את כל זכויותיו: אם במקור ניתנו לו שלושה חודשי פרישה בתשלום, הרי שאלה הפכו לשישה והסכומים שהיה אמור לקבל הוכפלו. "אני גרסתי שמנכ"ל שכשל לא רק שלא ראוי שיקבל פרס, אלא צריך לדרוש ממנו לשלם קנס",

מסיקה התקומם - ועשה. עובדי הרשות הפגינו כנגד תנאי הפרישה המפליגים, "התנועה למען איכות השלטון" הצטרפה למאבק והתקשורת בעקבותיה. בסופו של דבר, תנאי הפרישה הנדיבים לא שולמו.

 

מייד לאחר ההתפטרות הוחלט כי המנכ"ל המחליף יהיה איתן סולמי, מינוי פוליטי לכשעצמו. "איך ייתכן שמינוי פוליטי יטפל בבעיית המינויים הפוליטיים ברשות הדואר?", תמה מסיקה וגם הפעם לא שתק. פעולתו הנמרצת הבאה היתה הגשת בג"צ שהוא מימן מכיסו הפרטי. בדיון בעתירה קבע בג"צ כי סולמי חייב לעבור דרך ועדת רביבי לבדיקת מינויים בשירות הציבורי. לבסוף הוא לא מונה לתפקיד, ומסיקה רשם לעצמו עוד ניצחון בדרכו העקשנית להשלטת סדרי מנהל תקינים ברשות הדואר.

 

גם נגד מינויו של יוסי שלי, יו"ר מועצת המנהלים של רשות הדואר שאחז אף בשרביט המנכ"ל, יצא מסיקה בכל כוחו. גם הפעם הוא גייס לעזרתו את בג"ץ כשהגיש עתירה פרטית נגד אריק שרון, ראש הממשלה ושר התקשורת דאז. הוא טען שלא ייתכן כי אדם אחד ישמש במשך תקופה ארוכה מאוד גם כיו"ר מועצת רשות הדואר וגם כמנהל הכללי שלה בפועל. כלומר, הן כראש הרשות המבצעת, והן כראש הראשות המפקחת . ואכן, בעקבות פסיקת בג"ץ הופסק כפל התפקידים, מונה יו"ר מועצה חדש למועצת רשות הדואר, והוצאות המשפט הוחזרו למסיקה.

 

"בשלב הזה הגיעה לראשות הדואר השרה דליה איציק", מתאר מסיקה. "שלחתי לה מכתב ארוך, מפורט, מנומק ועתיר במסמכים הקשורים בליקויים בהתנהלותו של יוסי שלי. אז התחיל מרדף משולש: היא רודפת אחריו - והוא רודף אחריי".

 

"לא נרתעתי ולא אפשרתי לעצום עיניים מול השחיתות"

 

בכל אותה תקופה בה פעל מסיקה לחשיפת שחיתויות הוא שילם מחיר אישי כבד. "לא פעם ניסו להיפטר ממני בדרכים מתוחכמות", הוא מספר. "ניסו להפוך את המשרה שלי לבלתי נחוצה ומיותרת, למשל. כיוון שעל-פי חוק לא ניתן לפטר אותי אבל חייבים להציע לי שלושה תפקידים אחרים, ניסו להזיז אותי מהדרך הראשית על-ידי דחיקתי למעמד נמוך ומזיק פחות".

 

כך למשל הוצע למסיקה, כזכור מנהל המכירות הארצי של הרשות, תפקיד אשנבאי בבאר שבע. הצעה נדיבה יותר שלחה אותו לנהל את סניף הדואר בעכו בשעה שהוא מתגורר בבאר שבע, או סניף קטן בראשון לציון. "כדי שאיש

 לא יבוא אליי בטענות ניגשתי לכל המקומות אליהם נשלחתי. הגעתי לראיונות בדרום ובצפון כמו עובד ממושמע במיוחד, ולא נתתי לאיש את ההזדמנות להתלונן עליי ברמה המקצועית. ברגע האחרון נסוגו הממונים שניסו לדחוק אותי הצדה, ואני נשארתי בתפקידי הנוכחי".

 

בימים אלה הפכה רשות הדואר לחברה ממשלתית, ותפקידו של מסיקה כנציג העובדים מוקפא עד לבחירות שייערכו בקרוב. בינתיים הוא מקווה כי המועמדות לתואר אות "הלוחם בשחיתות" יגרמו למי שרוצה להמשיך את תופעת השחיתות והמינויים פוליטיים בדואר ולפטר אותו, לחשוב פעמיים. "אין לאיש סיבה לחשוב שאפסיק להילחם בשחיתות", הוא מצהיר. "אני מתכוון להמשיך לעמוד על המשמר גם בהמשך".

 

- היו רגעים בהם הצטערת שהתחלת במסע הזה?

"למרות הקושי, הניסיונות להשפיל אותי או לפגוע בי, ולמרות כל הכסף שיצא מכיסי הפרטי על בג"צים - הייתי חוזר על הכל. אני לא מצטער לרגע על כל-אחד מהדברים אותם עשיתי, ויודע שאם לא הייתי עושה אותם רשות הדואר לא היתה מגיעה למצב בו היא נמצאת היום כחברת דואר ישראל. זו חברה נקייה וטובה יותר, המעניקה שירות איכותי ללקוחותיה יותר מאי פעם, ונהנית מתזרים מזומנים חיובי.

 

"לכל מי שמגלה אי סדרים במקום עבודתו חשוב לי להגיד שלא יהסס לקום ולחשוף אותם, לעמוד באומץ ולהילחם על ביעור השחיתות וסילוק הנגע. נכון, צריך להתנהל בזהירות, לא להפנות את הגב, לא לתת לאיש לבוא אליכם בטענות מקצועיות, לתעד כל מהלך ולדעת כי מדובר בתשלום מחיר אישי כבד. אבל מי שמאמין במאבק אותו הוא מנהל - מנצח".

  

• לבחירת הזוכה באות "הלוחם בשחיתות" 2006 לחצו כאן