"את העונש צריך לקבל האשם, לא מי שמדווח"

אסף גרטי, ששימש כרכז בכיר ביחידת האכיפה לענייני עובדים זרים, לא יכול היה לשתוק נוכח התעמרות עמיתיו לעבודה בהם. הוא דיווח על המעשים לממונים עליו ולאחר התנכלויות פוטר מעבודתו, אך המשיך להיאבק ולבסוף העלה את הפרשה לסדר היום הציבורי. "לא יכולתי לשתף פעולה עם ההתנהגות הברברית של אנשי שלטון שיכורי כוח שהפכו לחיות אדם", הוא אומר

טלי חרותי-סובר פורסם: 11.05.06, 14:54

לפני שלוש שנים, כשאסף גרטי, 31, החל לעבוד ביחידת האכיפה לענייני עובדים זרים במשרד הפנים, הוא לא שיער שזהו תחילתו של מסע ייסורים. "לאחר שצלחתי ועדות קבלה ומבחנים התקבלתי לעבודה כרכז בכיר ביחידה", הוא מספר. "עד אותה תקופה עבדתי בשוק הפרטי אבל ידעתי שאדם כמוני, שתמיד גילה אכפתיות לקהילה ולסביבה, יוכל להגשים את עצמו באופן מלא יותר בשירות הציבורי. חיפשתי את הדרך להצטרף אליו".

 

ביחידה בא עבד גרטי הועסקו כ-60 עובדים. תפקידם היה להבחין בין עובדים זרים חוקיים וכאלה שאינם, להורות לשוטרי משטרת ההגירה לעצור את הלא חוקיים, להוציא צווי משמורת (מילה יפה לצו מעצר) ובהמשך להוציא גם צווי הרחקה (ובעברית: גירוש). "זה לא היה משוש חיי", הוא אומר, "אבל אמרתי לעצמי שחשוב שיתקיים בארץ גוף מפקח שלא יפגע בעובדים החוקיים, אך ידאג שלא יחיו פה אנשים שלא כחוק. לא העליתי בדעתי שהאופרציה הזו תתנהל תוך השפלת עובדים זרים, הפעלת אלימות קשה כלפיהם ורמיסת כל זכות בסיסית שלהם".

 

מיד כשהחל לעבוד גילה כי השיטות בהן נוקטת היחידה, הפועלת בצמוד למשטרת ההגירה, רחוקות מלעלות בקנה אחד עם שלטון החוק. "בניגוד לחוק לא אפשרו לעובדים זרים לקחת איתם ציוד אישי לבית המעצר והם הסתובבו כשלעורם אותם בגדים תחתונים במשך ימים ושבועות. השוטרים הרביצו להם, פרצו באישון לילה לבתיהם ועצרו לא מעט עובדים חוקיים, רק כדי לעמוד במכסות הגירוש ולהצדיק את קיום היחידה.

 

"אנשי היחידה גם לקחו טובות הנאה ממעסיקים כדי לא לבדוק את עובדיהם", הוא מתקומם. "לא האמנתי למראה עיני כשראיתי איך יחידה ממשלתית ומשטרתית מפרה ביד גסה את החוק ומתנהגת באופן לא אנושי. זה הזכיר לי תקופות אפלות בהיסטוריה של העם היהודי. אנשי השלטון החזקים עושים ככל העולה על רוחם כנגד חלשים, ואיש לא פוצה פה ומצפצף".

 

"איש לא חשב שמדובר במעשה אכזרי ואסור". גרטי (צילום: שרון בנטוב)

 

 

"פניתי לכל גורם אפשרי ופעלתי רק לפי הספר"

 

אירוע אחד הגדיש, כך משחזר גרטי, את הסאה. "יום אחד נתפסו עובדים מולדביים ודרשו מהם להודות שהם הסתננו דרך מצרים", הוא מתאר. "כשאחד מהם לא הודה לקחת אותו שוטר הצדה והיכה אותו בצווארו עם צינור פלסטיק. בסוף ה'טיפול' הזה הוא אמר בדיוק את מה שהחוקרים רצו לשמוע. איש לא חשב שמדובר במעשה אכזרי ואסור, איש לא הזדעזע. כל החושים קהו".

 

שלושה חודשים אחרי שהחל לעבוד החליט גרטי לשלוח מכתב לממונים עליו בו פירט את כל שראו עיניו. הוא זומן לפגישה בה תיאר את המעשים, ובפגישה נוספת הודיעו לו כי הוא מפוטר לאלתר. גרטי, שבמהלך כל אותם ימים הרגיש שחבריו לעבודה מתנכלים לו ואינם משתפים עימו פעולה, הגיע מוכן והקליט כל מילה שנאמרה בפגישה. "במהלך אותה שיחה, תוך שאנחנו מדסקסים את ענין האלימות, נאמר לי 'אסף, אולי אתה פשוט לא מתאים ליחידה'. פירוש המשפט הוא אחד: אם אתה לא מסכים להרביץ ולהפר זכויות של עובדים זרים - אל תהיה פה".

 

הרכז בעל המצפון החליט שלא לקבל את הגזירה והבהיר למפקדיו כי העיתוי, עשרה ימים לאחר שליחת המכתב, מוכיח שהפיטורים לא נעשו בתום לב. למרבה ההפתעה החליט המפקד להשאירו בתפקיד, אלא שההתנכלויות לא

 פסקו. "רצו להעיף אותי משם", גרטי אומר. "אבל ככל שהם התאמצו יותר ככה הייתי נחוש בדעתי לשמור על מקור פרנסתי".

 

באותה מידה גרטי היה נחוש שלא להשאיר את המידע בתוך היחידה, ושלח מכתב המתאר את המעשים לשר הפנים ולמבקר המדינה. המכתב הגיע גם לידי מבקרת משרד הפנים שהזמינה אותו לפגישה, במהלכה הוא הוכיח לה בכתובים ובהקלטות מה מתרחש ביחידה. אלא שלרוע מזלו המכתב התגלגל הלאה וגרטי עמד בפני איום פיטורים נוסף, "כדי להראות לי מי כאן בעל הבית".

 

את הפיטורים הלא חוקיים עצר בו ביום נציב שירות המדינה. הוא חזר ליחידה, אך ההתנכלויות החמירו. בין היתר הוכנסו תלונות שווא לתיקו האישי, שוטרים לא שיתפו איתו פעולה, ולבסוף מנהלו הגיש נגדו תלונה למשטרה על מקרה שלא היה ולא נברא. לגרטי נפתח תיק פלילי, שבהמשך נסגר מחוסר אשמה, וחיפוש נערך בבית הוריו. נאסר עליו להיכנס למקום עבודתו ותעודת העובד שלו הוחרמה. "הייתי המום", הוא אומר. "פניתי לכל גורם אפשרי ופעלתי רק לפי הספר. ככל שניסו יותר כך הייתי נחוש יותר בדעתי לא לתת לאף-אחד לפגוע בי סתם ככה, כשהאמת לצדי. לא הייתי מוכן לתת להם את הפריבילגיה וללכת".

 

"חמור בעיני שאנשים כאלה עובדים בשירות המדינה"

 

באפריל 2004 גרטי פוטר מעבודתו בשלישית. "הפיטורים נכנסו לתוקף ואני הגשתי תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה", הוא מספר. "במקום לחכות ללא עשייה ניגשתי למבחני "הסוכנות היהודית" ויצאתי מטעמה לשליחות בת עשרה חודשים בקהילה היהודית בפלורידה".

 

כששב לארץ ביוני 2005 התקבל פסק דין שקבע כי הוא פוטר שלא בתום לב ושלא כדין. עוד קבע בית המשפט כי לתיקו הוכנסו תלונות ללא ידיעתו ובניגוד לכללים. השופטת קבעה לו פיצויים על עוגמת נפש בגובה 30,000 שקל, תשלום עבור חצי שנת עבודה נוספת והוצאות משפט. לצערו היא לא קיבלה

את בקשתו למחוק את התלונות מתיקו האישי - ולהשיב אותו לשירות המדינה.

 

"בסיוע "התנועה למען איכות השלטון" הגשתי ערעור לבית הדין הארצי לעבודה", הוא ממשיך, "וכשהפרקליטות הבינה את צדקת דרכי התחילו לחפש לי תפקיד אחר בשירות המדינה". וכך, בראשית פברואר השנה הפך גרטי לעובד משרד הקליטה. היום הוא מנהל את ענף קליטת יוצאי אתיופיה במחוז חיפה והצפון.

 

- אתה מתחרט שפתחת את תיבת הפנדורה הזו?

"גם לו הייתי יודע מראש לאיזה סיוט אני נכנס לא הייתי מהסס להתלונן. המצפון שלי לא הרשה לי לשתף פעולה עם התנהגות ברברית של אנשי שלטון שיכורי כוח שהפכו לחיות אדם. עם זאת הייתי פועל אחרת ומתעד יותר, כדי שאיש לא יוכל לבוא אלי בטענות של שקר או המצאה. לשמחתי, מפקד היחידה התפטר משירות המדינה מיוזמתו ושילם את מחיר המדיניות שהכתיב. לצערי, אנשים נוספים ששיתפו פעולה בנושא שלי הועברו מתפקידם אבל נשארו במערכת".

 

גרטי מצהיר כי הוא לא מתכוון להרפות. "חמור בעיני שאנשים מסוג זה עדיין עובדים בשירות המדינה", הוא מתרעם. "אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולקרוא לבתי הדין בישראל לעשות כאן צדק מוחלט ולהעביר מסר לציבור העובדים: מי שחושף ומדווח על מעשים לא תקינים מקבל הגנה מלאה. את העונש צריך לקבל האדם האשם, ולא בעל המצפון שמדווח".