רק על שם אחד מדברים לפני המונדיאל הנוכחי. שם אחד – רונאלדו דה אסיס מוריירה. אתם כנראה מכירים אותו כרונאלדיניו. הענק הברזילאי של ברצלונה נבחר לכדורגלן השנה באירופה ולשחקן השנה בעולם, הוביל את בארסה לאליפות שניה ברציפות ולאליפות אירופה, וכבש את הלבבות בכל רחבי תבל. ההשוואות לגדולים ביותר בכל הזמנים לא מפסיקות להגיע. השאלה הגדולה היא - האם הטירוף הזה מוצדק?
נכון, רונאלדיניו הוא שחקן ענק, איש של מהלכים גדולים ורגעי קסם קטנים, שיש לו ברזומה כבר גביע עולם אחד, ב-2002. אבל הקשר יליד פורטו אלגרה עדיין לא הראה שיש לו את הקילר אינסטינקט ואת הרעב המתמיד לניצחון. רשימת התארים הארוכה שבה הוא מחזיק הגיעה אליו בזכות הכישרון ובעזרת החברים, לקבוצה ולנבחרת, אבל לא בגלל המנהיגות שלו והדרייב לתארים. השוואה לקשר אחר, ממדינה דרום אמריקאית אחרת, עשויה להבהיר את העניין.

ב-1986 הכוכבים הגדולים של ארגנטינה היו חורחה ולדאנו, חורחה בורוצ'אגה ואולי גם חוסה בראון. שום דבר שיכול להפחיד את אנגליה של פיטר שילטון, כריס וודל וגארי ליניקר, צרפת של מישל פלאטיני, ז'אן טיגאנה ולואיס פרננדז, גרמניה של רודי פלר, לותר מתיאוס וקרל היינץ רומיניגה, וברזיל של סוקראטס, קארקה וזיקו.

כבש ברגל, כבש ביד. מראדונה יותר גבוה מפיטר שילטון (צילום: איי פי)
אה, כן, לארגנטיה היה גם את דייגו ארמנדו מראדונה. הגאון הקטן כבש ביד, ברגל, הנהיג במרץ ועשה את הכל, בדרך לגביע עולמי בלתי נשכח. נכון, גם למראדונה היה כישרון בלתי נגמר, אבל להבדיל מרונאלדיניו היתה לו גם אישיות של רוצח שכיר, על המגרש ובסיום הקריירה גם מחוצה לו, לצערנו ובעיקר לצערו.
למרות רשימת התארים, האישיים והקבוצתיים, רונאלדיניו עדיין לא הוכיח שהוא יכול לסחוב נבחרת על הגב כל הדרך עד לזכייה במונדיאל, כמו מראדונה ב-1986. ב-2002 ברזיל הניפה את הגביע בעיקר בזכות רונאלדו. הפעם הכוכב הגדול של ברצלונה יהיה גם האיש המרכזי של הצהובים-ירוקים. יכול להיות שהכישרון והחברים יספיקו לברזיל כדי לזכות בגביע עולם שני ברציפות. אם לא, כלל לא בטוח שרונאלדיניו יוכל להוביל אותה שוב אל הארץ המובטחת.