ההגיון שהנחה את נתניהו הודרך רובו ככולו מדעות קדומות, לעוסות עד זרא, בכל הנוגע לחלוקת התפקידים המגדריים: האחריות לגידול הילד מוטלת באופן בלעדי על האם, בעוד האחריות לפרנסתו - על האב. אי לכך, יואיל נא האב העצל לקום מרבצו ולדאוג לצורכי ילדיו. דעות קדומות אלו ניזונות מסטריאוטיפים בעלי עומק של שלולית, לפיהם האב הטרוד בעניינו נעדר כל כישורים רגשיים (והס מלהזכיר את המילה "אהבה"), ולכן אין כל סיבה שייטול חלק משמעותי בחייהם הנפשיים של ילדיו. אבהותו נמדדת אך ורק בגודל הצעצועים שהוא רוכש עבורם.
בעבור נתניהו ורעיו, חברי העשירון העליון המפוטמים עד לגרוגרת, תשלום מזונות אינו מהווה בעיה גדולה במיוחד. צר לי לנפץ מיתוס פמיניסטי, אבל הגבר אינו כל-יכול, ומרבית הגברים אינם נמנים עם חבר מרעיו של נתניהו. למי שמרוויח משכורת ממוצעת, עול המזונות - הניתנים לאישה ללא מיסוי וללא חובת דיווח - הוא לא רק מופרך מבחינה ריאלית, אלא גם נושק לבלתי אפשרי במציאות הכלכלית שיצר נתניהו.
מצד אחד, האב הגרוש נתבע לכלכל שני בתים במקום אחד. מצד שני, הגדלת ההכנסה הנדרשת לשם כך נותרת בלתי מושגת. מאזן האימה הזה יוצר מצבים אבסורדיים רבים. האבסורד מתעצם בשעה שהאב תובע חלק שוויוני בגידול ילדיו. או אז הוא נדרש לכלכל את ילדיו גם בשעה שהם לנים אצלו, בנוסף לדמי המזונות שהוא משלם לגרושתו ממילא. עקב כך, האב הגרוש, שכל חטאו מסתכם ברצון לשמור על קשר עם ילדיו, הופך באחת למושא רדיפה של החוק: שוטרים מתדפקים על דלתו ובידם צווי מאסר דרקוניים, משכורתו מעוקלת, והוא מתויג בידי המערכת כסרבן מזונות חסר לב, המשתמט כביכול מחובתו המקודשת לפרנס את ילדיו.
כמו במקרים רבים, הרצון לתקן עוול חברתי אחד יוצר עוול חברתי אחר. אלא שהמציאות הזו אינה עולה בקנה אחד עם המנטרה של "טובת הילד", שכן היא מורידה מתחת לקו העוני לא רק את האב הגרוש, אלא גם את ילדיו. אינני קורא להסרת האחריות הכלכלית מהאב. אך אני סבור שעליו לשאת בה באופן הגיוני ושוויוני. הזמנים שבהם גברים לא היה מעורבים בגידול ילדיהם, ונשים לא יצאו לעבודה - פסו מהעולם. יש להתאים את החוק למציאות החברתית החדשה.
חילופי השלטון - ואיתם גם חילופי הגברי במשרדי האוצר והמשפטים - הם הזדמנות מצוינת לתיקון עוול המזונות. כצעד ראשון, יש להפסיק לאלתר את רדיפת האבות הגרושים בידי רשמי ההוצאה לפועל, ולדרוש מהאמהות הגרושות דין וחשבון על שימושן בכספי המזונות. בנוסף, יש לבטל בהקדם את דיני המזונות הארכאיים, וליזום חקיקה נאורה שתושתת על עקרון השוויוניות - במקום להסתמך באופן ארכאי על ההלכה היהודית. אם לא ייעשה דבר בנידון, חוששני שלא תיוותר ברירה בידי האבות הגרושים אלא להכריז על מרי אזרחי נגד המזונות.
דרור פימנטל, מרצה לפילוסופיה בבצלאל, חבר במטה המאבק של האבות הגרושים