זהירות, אמריקה לימיננו

בטווח הארוך, עמדה קשוחה מדי של ארה"ב כלפי חמאס תשחק את מעמדה באזור ותזיק לישראל

אנו חיים בשלהי ה"תקופה ההומניטרית" של הסכסוך, בה כולם מדברים על סיוע - ואף אחד לא מזכיר תהליך מדיני. עיקר מאמצי הקהילה הבינלאומית במזרח התיכון מופנים כיום למניעת משבר הומניטרי בשטחי הרשות הפלסטינית. ובכל זאת, בצל תקופה זו, מתגאה ירושלים בהישג מדיני משמעותי: האמריקנים ניצבים לימין ישראל, תוך שהם מאמצים עמדה נצית עוד יותר ממנה, ובכך מקנים לה כר נרחב לפעילות מדינית קשוחה נגד חמאס. ערב נסיעתו של ראש הממשלה לוושינגטון, ולקראת יציאה מהתקופה ההומניטרית לטובת מהלך מדיני - ראוי לחשוב עד כמה נציות אמריקנית משרתת את ישראל, ועד כמה היא עלולה לצמצם את מרחב התמרון המדיני שלה.

 

לאחרונה גיבשה וושינגטון תכנית התנתקות משלה כלפי הפלסטינים, שכוללת שלושה לאווים: לא לסיוע - מיד עם כניסת שרי החמאס למשרדיהם, הקפיאו האמריקנים את כספי הסיוע ואת מיזמי הפיתוח בשטחי הרשות; לא ליחסים מדיניים - כל גופי הממשל הונחו לנהל מגעים מדיניים אך ורק עם לשכת היו"ר אבו-מאזן. עמדה זו עוגנה בהצעת חוק של חברת הקונגרס רוס-לטינן, הכוללת איסורים נוספים על פעילות דיפלומטית פלסטינית בארצות-הברית, לרבות איסור להוציא אשרות כניסה למדינה; לא לקשרי מסחר - אם יחתום הנשיא על חוק רוס-לטינן, ייאלצו גם מוסדות כלכליים פרטיים בארצות-הברית, לרבות הבנקים, ליישר קו ולהקפיא את חשבונות הבנק של גורמי ממשל פלסטינים.

 

לכאורה, מקנה הגישה האמריקנית מרחב תמרון גדול לישראל מול חמאס. ואולם, היא מביאה בצידה מגמות העלולות להזיק

 לישראל, לקראת גיבוש המהלך מדיני הבא. סיוע כלכלי הוא מנוף להשפעה מדינית. לכן, בהיעדר מעורבות כלכלית אמריקנית ברשות, נוצר ואקום אליו נכנסות מדינות דוגמת סין, רוסיה או איראן - אלו עשויות לגבות את ממשלת החמאס למול החזית המערבית החותרת למתנה. יש להן אינטרסים מדיניים בארצות ערב ובבוא היום, יבקשו להמיר את המטבע הכלכלי במטבע מדיני, אשר סביר כי ישרת את האינטרסים הערביים באזור.

 

יתר על כן, עמדתה הנצית של וושינגטון מחייבת אותה לפעול באמצעות צדדים שלישיים ערבים. אילוץ זה שוחק את מעמדה באזור. עדות ראשונה לכך ניתן למצוא בסירובן של מצרים וסעודיה לבקשה רשמית של מזכירת המדינה רייס למנוע העברת כספים לרשות.

 

המגמות הללו עלולות להקשות על ישראל בגיבוש מהלך ההתכנסות וביישומו. בעוד שבבסיס הלגיטימציה הבינלאומית להתנתקות מעזה עמדה חליפת המכתבים בין בוש לשרון, עושה רושם שהפעם לא יהיה די בתמיכה אמריקנית בלבד למהלך. האירופים מזהים את ההזדמנות לשחוק את העמדה האמריקנית. השבוע, במהלך של לחץ דיפלומטי, הם הצליחו - דרך הקוורטט ובהובלת צרפת - "לקפל" את האמריקנים ולייסד מנגנון העברת כספים "עוקף חמאס". גם אם מנגנון זה משרת את האינטרס הישראלי (ספק אם ישראל מעוניינת בקריסת הרשות, ואף היא כבר נעתרת ומשחררת כספים) - הוא עומד בניגוד לעמדתה המוצהרת של וושינגטון ומהווה מופע נוסף לשחיקת מעמדה באזור.

 

אחד ממקורות העוצמה של ארצות-הברית כמתווכת במזרח התיכון נבע ממיצובה כזו ש"מסוגלת להביא את ישראל לשולחן".

עמדתה הנוכחית מימין לישראל, מחייבת את ירושלים להיות זו המביאה את האמריקנים לשולחן. זהו אילוץ משמעותי בדרכה של ישראל לגבש לגיטימציה בינלאומית למהלך ההתכנסות. מבחינת ישראל, ארצות-הברית היא הערוץ הנוח ביותר לגיוס תמיכה בינלאומית. כמו כן, לאור סירוב ישראל לדון עם חמאס, שב ומתחדד הצורך במתווך, וגם כאן - האמריקנים מצטיירים כערוץ המועדף.

 

לפיכך, על ישראל להימנע ממדיניות שעלולה לשחוק את הערוץ האמריקני לטווח הארוך. עליה לחתור לגיבוש הבנות עם האמריקנים, המסייגות את עמדתם הקשוחה כלפי חמאס, באופן שימנע כניסת שחקנים חדשים לזירה המדינית וישמר את דימוייה של וושינגטון כשחקן המוביל באזור.

 

יהונתן אדירי, אנליסט במכון "ראות" לתכנון מדיניות