הגרב והגרוב

האלבום החדש של הרד הוט צ'ילי פפרז הוא נס רפואי. לירון תאני משבח

כל אלבום חדש של רד הוט צ'ילי פפרז הוא בגדר נס רפואי. אחרי הכל, אי אפשר לשכוח שהרגלי צריכת הסמים שלהם הביאו כמה מדינות בדרום אמריקה לשגשוג כלכלי. אבל הצ'יליז כבר נקיים ובריאים תקופה ארוכה, לצערן של אותן מדינות. 'סטדיום ארקדיום', אלבום האולפן התשיעי שלהם, הוא דיסק כפול שממשיך את הקו המוזיקלי שהתחיל ב'בלאד שוגר סקס מג'יק' הקלאסי.

 

אם מתעלמים מ'וואן הוט מינט', האלבום הכי גרוע שלהם, אפשר להגיד שמאז שנת 91' הרד הוט צ'ילי פפרז הם ההרכב שהכי הצליח בלי שהתפשר על איכות המוזיקה שלו. והם השיגו את זה בלי להיכנע לתכתיבים אופנתיים ולפופוליזם. אנתוני קידיס, הסולן, רק משתבח עם הזמן. פלי, הבסיסט המופרע קלות, עדיין טוחן את המיתרים בעוצמה וגרוב נדירים.

 

ג'ון פרושיאנטה הוא אלוף בהמצאת ריפים שנתקעים במוח לתמיד. וצ'אד סמית נותן את הגב הרחב ביותר שמתופף יכול לתת לFאנק שלהם. את האלבום הפיק ריק רובין המבריק, שאחראי לעיצוב הסאונד שלהם עוד מאז 'בלאד שוגר'. הצ'ילי פפרז של 2006 הם כבר לא הכיתה הטיפולית, זאת שהצטלמה בעירום כשרק גרב תלוי להם על הזין. הפפרז של פעם היו זקוקים לכל דרך אפשרית כדי לתפוס את תשומת ליבנו. היום הם מצליחים להשיג אותה בקלות דרך שירים טובים כמו אלה שיש ב'סטדיום ארקדיום'.