לפני שנים רבות התבונן נער סקרן דרך טלסקופ, וכשראה את הצללים במכתשי הירח הבין שהוא צריך להחליט. דתו לימדה אותו להוקיר את הירח כמחולל אור, אך מן המדע למד שהירח מחזיר את קרני השמש. בסופו של דבר, גברו ההסברים המדעיים הבהירים על ההסבר הבודהיסטי. הנער, טנזין גיאטסו, הוא היום הדלאי למה.
גם כיום, כשהדלאי למה נתקל בהסברים סותרים לתעלומות החיים, מבכר המנהיג המדיני והדתי ראיות מדעיות על פני תפיסות בודהיסטיות קלאסיות. בשעה שהאמריקנים נאבקים, מדינה אחר מדינה, על הוצאת הדת מן החינוך המדעי, הוא מפציר באנשים למצוא את שביל הפיוס בין ההשקפות השונות. כ-14,000 איש נכחו בהרצאה שנשא ב-12 בנובמבר, 2005, בכנס של החברה למדעי המוח בוושינגטון בירת ארה"ב, רובם ישבו באולמות סמוכים זה לזה וצפו בה מוקרנת על מסכים גדולים. הדלאי למה, עוטה גלימות זהב וארגמן, הגיש מנה בריאה של ספקנות לגבי קביעות דתיות נחרצות. אף שהמדע עשוי להפריך תפיסות רוחניות, טען, עדיין אפשר להפיק תועלת מהבנה מדעית בלי לאבד האמונה.
אך הדלאי למה גם הדגיש שהדת יכולה לסייע למדע, לא רק לעכב בעדו. בייחוד, הפציר במדעני המוח שלא להמעיט בהשפעתן של מסורות בודהיסטיות, ומדיטציה בפרט, על המוח. "נסו לגלות את המציאות בראש פתוח," אמר, כשהוא מתכוון גם לחקירות מדעיות וגם לעיונים בהגות הבודהיסטית. "בלי חקירה איננו יכולים לראות את המציאות."
מדעני המוח באולם הגיבו בחיוב, בייחוד אלה שבדקו את השפעות המדיטציה. אחד מהם היה ברוס פ' או'הרה מאוניברסיטת קנטקי, שמצא כי מדיטציה משפרת את היכולת של נבדקים מנועי-שינה בערך כמו שתיית כוס קפה. או'הרה שיבח את תמיכתו של המנהיג הדתי במדע, "בייחוד נוכח הבעיות בנושא האבולוציה והתנגדותם של הנוצרים (הפונדמנטליסטים) לקבל אותה מכיוון שהיא מאיימת על אמונותיהם." אוליביה קרטר מאוניברסיטת הרווארד התרשמה מאוד מהתעניינותו האישית של הדלאי למה במדעי המוח ומן החשיבות שהוא מייחס לשיטת החקירה המדעית. "זה לא משנה שהתצפיות המיוחסות למדיטציה מקורן בהתבוננות פנימה או בהתעמקות מחשבתית, כל עוד אפשר להשתמש בתצפיות ליצירת חיזויים אובייקטיביים ניתנים לבדיקה," היא אומרת. מחקרה של קרטר עצמה בתחום בוחן את השפעת המדיטציה על התפיסה.
שרה ו' לזר מבית הספר לרפואה של הרווארד מציינת שלא כל המדענים פתוחים באותה המידה לבחינת מדיטציות בודהיסטיות. "נתקלתי במדענים מן הזרם המרכזי במדע שאינם מודטים אך מגלים סקרנות רבה ופתיחות, ובכאלה שעדיין אינם מוכנים אפילו לשקול את האפשרות שלמדיטציה עשויות להיות השפעות חיוביות כלשהן." לזר גילתה שמדיטציה עשויה להוריד את קצב ההידלדלות של קליפת המוח עם הגיל. סריקות מוח מראות שהחומר הלבן, העוטף את תאי העצב ומייעל את פעילותם, מתנוון, בדרך כלל, ככל שאנשים מזדקנים. לזר מצאה שבקליפת המוח של מודטים זקנים יש אזורים שפעילותם דומה לזו שנראתה אצל לא-מודטים צעירים יותר.
אך תגלית זו אינה מפתיעה כל כך, לדברי מדען המוח מייקל מרזניץ' מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. פעילות חוזרת ונשנית באזור מסוים יוצרת התעבות של קליפת המוח באותו אזור - לדוגמה, לנגני פסנתר יש קליפת מוח עבה יותר באזור המעורב במיומנויות נגינה. יותר מזה, ממחקרים שנעשו לאחרונה עולה כי "חשיבה על תרגילים פיזיים מחוללת שינויים פלסטיים הדומים, במובנים רבים, לאלה הנובעים מביצוע של אותם תרגילים," אומר מרזניץ'.
הוא מוצא עניין רב ברעיון שהמדע יחקור את השפעת האמונה על המוח. עבודת הדמיה הראתה שיש בקליפת המוח הקדמית אזור המופעל בתגובה למידת האמונה של הנבדק בנכונות של תשובתו. ועוד אומר מרזניץ' ש"הפעלה זו מאששת את החלטת המוח שהמסקנה שהסיק האדם נכונה, בין שהיא נכונה בין לאו." ממצאים כאלה תומכים בחשיבות הרבה שהדלאי למה מייחס לשמירה על ראש פתוח.