מפורסמות מספרות: למי הייתי מציעה חברות

חולמת שאת מספרת לקארי מ"סקס והעיר" על החבר החדש שלך? מפנטזת על דיון פוליטי סוער עם קונדוליסה רייס? את לא לבד: בואי לקרוא על איזו חברה חולמות נשים ידועות

הבחירה של אורנה דץ: הסופרת שרה אנג'ל

 

"המפגש היחיד שלי איתה היה דרך הספרים שכתבה, שהלכו איתי הרבה זמן. היה לי דימוי מסוים עליה מכתבות שקראתי במשך שנים, ופתאום היא התגלתה לי כסופרת, בעלת הומור וחכמת חיים, אשה מגרה ומסקרנת.

החברות שלי הן "וונדרוומניות" כאלה שעושות הכל. נשים אסרטיביות, עם משפחה, שעושות לביתן וגם מתפרנסות, שיודעות לסדר בית ולא מתפשרות על דרכן המקצועית. זו השלמות בעיניי. אחרי כל מה ששרה אנג'ל עברה, היא בעיניי וונדרוומן בדרכה".

 

הבחירה של בקי גריפין: השחיינית קרן לייבוביץ

 

"למרות שקרן לייבוביץ נראית כאילו חלשה, בגלל הנכות הפיזית, לרגע אי-אפשר לרחם עליה. יש בה נחישות ואומץ, והיא נראית לי אדם מרתק, אמיתי ומעורר השראה.

אילו היינו נפגשות, הייתי שואלת אותה מאין נערה צעירה כמוה שאבה את הכוח לאחר הגילוי שלא תוכל ללכת יותר. רק מלהיות בחברתה, הבריא לכאורה לא יכול להישבר, כי היא פשוט נותנת כוח. היא נראית לי אחת הנשים היותר בריאות שפגשתי מעודי".

 

הבחירה של מרגלית צנעני: הזמרת טינה טרנר

לשימוש לאשה בלבד! (צילום: בן לם)

 

"היא בעיניי דמות מופת. אשה שחייה התפרקו והיא עצמה כמעט התפרקה, אבל קמה כמו גדולה. בעלה הכה אותה, ובעיניי, לעזוב בעל איום ונורא ולממש את עצמך – זה שיא הפמיניזם. היא גם התחילה כזמרת חימום של להקת רוק לבנה, דבר שאף זמרת שחורה לא הייתה מעזה לעשות, והיא שיגעה את הנוער גם מעל גיל חמישים.

אני אוהבת את המרירות שלה. היא לא אומרת 'נהדר לי' אלא 'מה שהיה היה, סבלתי ועכשיו אני מרימה ראש'. כמה הייתי רוצה לדבר איתה".

 

הבחירה של הסופרת סביון ליברכט: פעילת זכויות האדם רוזה פארקס

 

"רוזה פארקס, תופרת בבית כלבו בעיר מונטגומרי באלבמה, הציתה את ההתעוררות השחורה בדרום ארצות הברית בשנות החמישים כאשר סירבה לקום ולפנות את המושב שלה לאדם לבן.

בחרתי בה קצת בגלל הסולידריות השחורה, שמעוררת געגועים לימים אחרים מאלה שלנו כאן. אבל בעיקר מפני שמי שעיסוקו, כמוני, במציאות המתחוללת בדמיון, זקוק לחברה אמיצה שתעשה את הדברים הנכונים במציאות הממשית".

 

הבחירה של דליה איציק: המשוררת אגי משעול

 

"יום אחד ראיתי כמה שורות שכתבה אגי משעול: 'השפלתי מבטי/ אל ציפורני רגלי/ וציפור שעפה בחלון/ השתקפה פתאום בלק התכלת/ של אחת מבהונותי', והסתקרנתי.

היא מהגרת שהגיעה לכאן בת ארבע מהונגריה, וממעמד האאוטסיידרית הנצחית שלה היא שומרת את העברית כמו שלא מסוגל לשמוע אותה מי שזו שפת אמו.

היא נהדרת, אבל הסיכוי לחברות בינינו קלוש. 'אותו בוקר', היא מספרת, 'שאל אותי בעלי אם אני' רוצה טווסים. חשבתי שדי לי בטווסות של עצמי, ואמרתי: שום טווסים לא יסתובבו אצלי בחצר'".

 

הבחירה של מהרטה ברוך: מדונה

 

"מדונה עושה לי את זה, כי היא תמיד ממציאה את עצמה מחדש. היא כל הזמן מחפשת, מנסה, פותחת את עצמה לקראת דברים חדשים.

גם אני כמוה מנסה ליהנות מהרבה עולמות. אני לוקחת אתגרים שאני לא בטוחה שאעמוד בהם. למדתי פסיכולוגיה, אני שחקנית, ואני עדיין לא רואה את עצמי נעצרת.

הייתי רוצה ללמוד ממדונה לבלוע את החיים, וכמוה, לא לתת לחיים לבלוע אותי".