בגיליון השבוע של לאשה: העיתונאית ורדה הורביץ אספה בעבורך רעיונות לאתרים ולמפעילים שיהפכו את מסיבת הרווקות שלך לבלתי נשכחת.
אתן חברות כל השנים. מהנעורים, או אפילו מהילדות. והנה הגעתן לצומת משמעותי ביותר בחיים. אחת מכן מתחתנת, השנייה עדיין בחיפושים. חברות כזו, על קו התפר שבין רווקות לנישואים, עוברת טלטלות לא קלות. מוקדי ההתעניינות משתנים, וכמוהם סדרי העדיפויות.
איך שומרים שהקשר ישרוד את השינויים שעוברים עליו? איך מצליחים להתרכז במשותף, כשאתן נעות במעגלים נפרדים? לא קל.
"כבר אין לנו זמן ביחד"
יפעת היקרי, 26 וחצי, ממושב מאור (הסמוך לחדרה) מתגעגעת לתקופה שהיא וחברה שלה ניהלו חיים של רווקות נטולות מחויבויות. אלה היו ימים של בילויים משותפים, שיחות נפש עמוקות לתוך הלילה, וידויים אינטימיים. היה להן זמן לכל, בעיקר לעצמן. אלא שבינתיים, החיים הובילו כל אחת מהן למסלול שונה. החברה נשואה ואם לשתיים, ואילו יפעת רווקה, עובדת כמטפלת בגן ומתכוננת להתחיל לימודי טיפול באמנויות.
"אנחנו חברות שנים ארוכות", היא אומרת, "כשהיינו רווקות, היינו מבלות, יוצאות לפאבים, יושבות ושותות קפה ביחד ומדברות שעות על כל דבר - על החיים ועל בעיות, על כמה קשה שאין כסף, על אהבות נכזבות, על הלבטים מה ללמוד ואיך לנווט את החיים שלנו.
"היום, כשאני שופכת לפניה את הלב, כל מה שמעניין אותה זה איפה לקנות בגדים לילדות שלה. בשבילי זה מתסכל מאוד. אפילו כשאנחנו מתכננות לפעמים לצאת לבילוי ביחד, העניין כרוך בהיערכות שלמה. כואב לי לראות כמה היא אוהבת לצאת ולבלות וכמה שזה חסר לה".
סולם העדיפויות של כל אחת מהן שונה. חברתה הנשואה של יפעת כבר לא יכולה להיות שם רק בשבילה: "לפעמים אני באה אליה לדבר על הבעיות שלי, כי היה לי שבוע קשה ואני מבולבלת ממה שקורה לי ומחפשת את עצמי, ואז אחת הילדות פורצת בבכי באמצע וזה קוטע לנו את השיחה".
בכנות צובטת לב מודה יפעת שהיא מקנאה אפילו בילדות הקטנות, כי הן גזלו ממנה את חברתה, את האוזן הקשבת שלה, את לבה הפתוח.
ומה עם הקנאה? האם גם היא יוצרת חיץ סמוי? יפעת לא מהססת. "לא תמיד יש קנאה", היא מבהירה, "כשאני רואה את מערכות היחסים אצל חלק מהחברות שלי, מערכות שהן מורכבות ולא שוויוניות, אני ממש לא רוצה להיות שם, החיים בזוג הם קשים ולא משאירים מספיק מרחב לכל אחד מהצדדים.
"מצד שני, יש לי חברה שהיא ובעלה פיתחו קשר של פתיחות, תקשורת טובה ושוויון ובנו בית יפה ביחד. בן זוג כזה אני מאחלת לעצמי. תמיד נראה לי שכשיהיה לי מישהו, כל הבעיות ייפתרו. לפחות את נושאת בעול יחד עם עוד מישהו. אני רוצה מאד להתחתן או לפחות שיהיה לי חבר טוב לחיים. קנאה זה רגש טבעי, כי גם אני רוצה שיהיה לי טוב כמו לאחרות".

החברות לא נפגעה
הילה ואיריס (השמות בדויים), בנות 31, מתקוממות נגד עצם הרעיון שנישואיי אחת מהן עלולים לסכן את החברות ביניהן, שנמשכת מגיל הגן. עובדה: איריס התחתנה לפני שנתיים וילדה בת לפני חצי שנה, ושתיהן אינן מעלות בדעתן שהדבר יגרום לריחוק ביניהן. "שמחתי בשביל איריס כשהיא התחתנה, והייתי מאושרת כשילדה", אומרת הילה, "מה, הנישואים והאושר שלה הם על חשבוני? האם היא אשמה בזה שאני עוד לא מצאת את מיסטר פרפקט שלי? שטויות!"
את ממשיכה לשתף אותה? מוכנה לקבל את העצות שלה ואפילו ביקורת?
הילה: "כן, בהחלט. מדי פעם היא אומרת לי שאני בררנית מדי ובגלל זה אני לא מוצאת בן זוג, אבל היא גם מבינה אותי, ולכן אני יכולה לקבל את הביקורת שלה, להבדיל למשל מהנדנודים של אמא שלי.
"אפילו אחרי שהיא ילדה, היו לה מדי פעם כמה דקות ולב פתוח לשמוע את הצרות שלי. ולי היה הרבה זמן לבוא להיות איתה וגם לעשות לה בייבי סיטינג, כשהיא רק נתנה לי והסכימה לצאת קצת עם בעלה לנשום אויר, בין הנקה להחלפת חיתולים".
אבל החיים שלה כבר כל כך שונים משלך ...
"אני מבינה שהיא לא יכולה לצחאת איתי לפיק-אפ בארים כמו שהיינו עושות בעבר הרחוק", ממשיכה הילה, "אבל בשביל היציאות האלה מצאתי חברות חדשות. לאיריס שמור התפקיד של האוזן והכותל שאף אחת לא תיקח לה. נכון, יש בי טיפת קנאה, אבל קנאה בריאה ולא שורפת. אנחנו מדברות על זה כדי שלא יהיו משקעים בקשר בינינו"
האם נושא כמו קשיים בזוגיות יכול בכלל לעלות לשיחה ביניכן?
איריס: "איזו שאלה? מה, הילה היא ילדה פותה שחושבת שנישואים הם גן עדן אחד ארוך ומתמשך? אני משתפת אותה
כשקשה לי וגם כשהתינוקת עולה לי על העצבים וגם כשהמוח שלי נטרף אחרי שלא ישנתי שלושה לילות רצופים בגלל הבכי שלה. שהיא תדע מה מצפה לה כשתתחתן ותהיה אמא ושתנצל כל רגע, כל עוד היא רווקה".
אם יש בכל זאת משהו שמעיב על החברות, זו דווקא הגישה של בעלה של איריס. הוא רואה בהילה סוג של תחרות (וזו
הסיבה שבגללה השתיים סירבו להחשף בשמותיהן), ומרגיש מאוים במקצת על ידי החברות הוותיקה והנפלאה בינה לבין אשתו. כמה שהילה מנסה להיות לעזר (בייבי סיטינג כבר אמרנו) ולגלות כלפיו ידידות, הבעל של איריס עדיין מתקשה לקבל אותה. "גם זה יבוא", הן אומרות באופטימיות.