ההולך בדרכו

ג'וש הארטנט, חתיך הוליוודי ליגה א', מחמם כבר שנים את משבצת הדבר הבא. בשיחה לכבוד סרטו החדש, "להרוג את המזל", הוא מספר למה הכוכבות לא מזיזה לו, איך זה לעשות סקס מול מצלמה ומדוע לגדל כרס זה הכי תענוג

במאי הסרט "להרוג את המזל" (מהשבוע שעבר בבתי הקולנוע), פול מק'גיגאן, מגיע לתדרך את העיתונאים לפני הראיון עם השחקן הראשי, ג'וש הארטנט. "שזו לא תהיה כתבה על כמה ג'וש חתיך, בסדר? הוא שחקן איכותי. עוד כמה שנים הוא ייראה טוב? חמש? אחרי זה, כל מה שיישאר זה הכישרון. הוא הדבר הבא, אל תהיו שטחיים איתו".

 

סליחה מק'גיגאן, בוא נגמור עם זה מהר - הארטנט (27) פשוט נראה טוב. למסיבת העיתונאים שנערכה במלון ריג'נסי בניו יורק הוא נכנס בחליפה שחורה, נעלי אולסטאר מלוכלכות ושיער פרוע, ובעזרת חיוך קבוע וצ'ארם קטלני מצליח להחזיק את העיתונאים בשולחן מסביב לאצבעו המחוטבת. לא רק אנחנו נפלו שדודים: בשנת 2001 הוא הוכתר על ידי המגזין "טין פיפל" ככוכב הכי לוהט מתחת לגיל 21. בשנת 2002 הוא הוכתר שוב על ידי המגזין, הפעם ככוכב הכי לוהט מתחת לגיל 25. בשנת 2005 הוא גם נכנס לרשימת האנשים הכי יפים של "פיפל" הגדול, זה של המבוגרים, ובשנת 2006 הוא יושב איתנו, עסיסי מתמיד. ועכשיו, לדילמה - אם הוא כזה כוכב, למה הוא עדיין לא שם מוכר בכל בית?

 

"זה במודע", מסביר הארטנט את הקריירה בדרגת מדיום-רייר, "כבר כמעט עשר שנים אומרים לי שאני הולך להיות כוכב גדול, ואני מנסה להתעלם מזה. ניסו לדחוף אותי לתוך התבנית של הגיבור, זה פשוט לא אני. עשיתי סרטים שהיו בז'אנר הכוכבות, כאלו שאומרים לך 'אתה הולך להיות ענק אחרי זה', ווטאבר. אף פעם לא כיוונתי את עצמי להיות גיבור. העדפתי לעשות סרטים יותר אפלים, דמויות יותר מורכבות".

 

ומה עם לממש את הפוטנציאל?

 

"במקום לכוון את עצמי להיות מפורסם, אני מעדיף לחקור את הגבולות שלי כשחקן. אומרים שתהליך בנייה של דמות הוא בסופו של דבר קריעה של שכבות מעל עצמך. אני מסכים עם זה. הבסיס של כל דמות הוא הרי אתה, ואני מרגיש שאני עוד צריך לפתח את הבסיס הזה. כך אני בוחר פרויקטים. לא כדי להרוויח הרבה כסף, או כדי לקבל כבוד על הסט, או כדי להיכנס חינם לכל המועדונים. פשוט לא. אני משתדל לעשות רק את מה שמפתח ומעניין אותי".

 

הארטנט, שהתפרסם בזכות סרטים כמו "חמש ילדות יפות", "סיוט בחדר המורים" ו"לא יכול בלי", מקדם את חברותו במועדון ההית לדג'רים של הוליווד - שחקנים שטופחו להיות אלילי מתבגרות, אך בחרו להפנות לעניין גב ולהוכיח שיש להם גם אמירה. הוא משחק מאז שלמד בתיכון, כשאת לימודי המשחק הרשמיים החל בגיל 18, בחוג היוקרתי של מכללת סוני פרצ'ס בניו יורק. עשרה חודשים הספיקו לו כדי להבין שאינאף איז אינאף. הוא קיבל הצעה להופיע בסדרת הטלוויזיה "פיץ" (גרסה אמריקאית ל"המפצח" הבריטית), ופרש מהלימודים לטובת פיתוח הקריירה. מאז הוא עובר בעקביות מסרט לסרט, חלקם מוצלחים יותר, חלקם הרבה פחות. במקביל גם כוחו בשוק עולה: לדוגמה, את סרטו האחרון, "להרוג את המזל", הוא סוחב על הכתפיים, כשהוא עוקף במשכורת ובזמן המסך כוכבים כמו ברוס וויליס, מורגן פרימן ובן קינגסלי. הארטנט מגלם בסרט בחור חסר מזל בשם סלבין, שבשרשרת תאונות מצערות נקלע למלחמה בין שני ברוני פשע ניו יורקיים (פרימן וקינגסלי). בדרך הוא מצליח להתעמת עם רוצח שכיר מסתורי (וויליס), להתאהב בבחורה מעופפת (לוסי לו) ולהפתיע את כולם בסוף.

 

איך זה מרגיש להרוויח יותר מברוס וויליס ובן קינגסלי?

 

הארטנט מחייך. "זה לא ממש משנה לי. נגיד, אני עובד עכשיו על סרט בשם 'Resurrecting the Champ' עם סמואל אל ג'קסון, והאנשים שלו התעקשו שהוא יהיה זה עם המשכורת הכי גבוהה, למרות שהוא במקום שלישי בקרדיטים ואני מופיע בכל סצינה. רציתי לעשות את הסרט, אז אמרתי - ווטאבר. זה לא שהמשכורת הכי גבוהה קובעת מי הבוס על הסט. אתה פשוט הולך, עושה את העבודה, ומקווה שהבמאי יהיה מרוצה".

 

אתה מרגיש שהשתפרת בבחירת הסרטים שלך?

 

"בטח. פעם הייתי מנסה לקחת תסריטים לא טובים, ולהפוך אותם למעולים. אולי הייתי יהיר, חשבתי שאני אוכל לפצות במשחק על תסריט גרוע. אמרתי לעצמי - אני אמתח קצת את הדמות, אכניס את החלק שלי, והסרט יעבוד. היום אני מבין שזה לא ככה. אם התסריט לא טוב, אז פיצוי במשחק רק ייראה מאולץ. עכשיו אני מוודא שיש הרבה בשר על העצמות של התסריט לפני שאני נכנס לפרויקט. או שחבר שלי מביים אותו, ואז אני רגוע".

 

אחרי השיחה על הסרט, אנחנו מתפנים לפרופיל אישיות קצר.

 

איך אתה מגדיר את האופי שלך?

 

"קול? לא יודע, נראה לי שאני בחור רגוע. אני אוהב לקחת את החיים בצורה חיובית, ליהנות ממה שאני עושה, להיות עם חברים. לא אוהב להתעסק בשטויות, כמו רכילות ואם אני נראה טוב או לא. בגלל זה הסיפור של 'להרוג את המזל' רחוק ממני - זה סרט על נקמה, ואני ממש לא כזה. פעם לא חיפשתי נקמה בחיים האישיים. זה לא פתרון, זה פתרון לאנשים אבודים".

 

אז למה אתה כן מתחבר בסרט?

 

"לרעיון של מזל, של סיכוי, של צירופי מקרים. זה מה שבאמת מזיז את החיים".

 

בהנחה שהמזל יעבוד כמו שצריך, איפה אתה רואה עצמך בעוד עשר שנים?

 

"בראש הרשימה ההוליוודית, כמובן", האטרנט צוחק. "זה לא שאין לי שאיפות להיות כוכב גדול, אבל אני רוצה לעשות את זה בדרכי. כדי להיות בפסגה, אתה צריך שיהיו לך הצלחות. אני רוצה להגיע לשם בזכות הצלחות במשחק, בזכות זה שהוכחתי את עצמי. כן, אני מרגיש שכבר הוכחתי משהו, אבל גם שאני צריך עוד להמשיך ולהוכיח. חשוב לי שיידעו שבאמת אכפת לי מהעבודה שלי, שאני לוקח את נושא המשחק ברצינות. אני מקווה שרק אמשיך ואשתפר, ושאנשים יזהו את זה".

 

הארטנט, שנהנה בחיי היומיום בזוגיות פוטוגנית עם השחקנית סקרלט ג'והנסון, מבקש לא לדבר על החברה. הוא כן שמח לפטפט על לוסי לו ("המלאכיות של צ'ארלי"), שותפתו לסרט. "לוסי מגלמת בחורה מעופפת שמייצגת את ההווה, את שמחת החיים. גם במציאות היא ככה, בחורה שמחה. יצא ללוסי ולי לאלתר הרבה, כי הבמאי נתן לנו חופש פעולה. בזמן הצילומים זרמנו, הקשר בין הדמויות התפתח בטבעיות. על זה אני מדבר בעבודה עם חברים, פול פשוט נתן לנו חופש יצירתי, לא היינו כבולים לתסריט. התוצאה היא שרואים אהבה אמיתית שלי ושל לוסי, משהו שהוא יותר מייצג את החיים - ערבוב של אלמנטים אפלים, טרגדיה, קומדיה, הכל".

 

איך זה מסתדר שאתה בן 27 ולוסי בת 37?

 

"ראיתם אותה? הבחורה נראית כאילו היא בת 16. לא מרגיש לי שהיא גדולה ממני בעשר שנים. הגיל הוא בראש, ווטאבר".

 

אז היה בכיף לצלם את סצינת הסקס?

 

"כן, הסצינה היתה בהתחלה די שגרתית, אבל אנחנו הפכנו אותה לסצינה של אהבה. עשינו את זה בהנאה, כמו שני חברים שמשחקים. אתם יודעים, בדרך כלל בסרטים רואים את הבחורה על המיטה, הבחור נכנס דרך הדלת וזהו. די, זה לא סוד שאנשים עושים סקס. אני חושב שגילו את זה כבר. כולנו ראינו את המונטאז' הזה, של צבעים מתחלפים ופרחים נפתחים, וכולנו אמרנו - נו, יאללה. אני תמיד בעד שסרטים יראו את התמונה האמיתית. אין מה לעשות, יחסי מין הם גם מזמוזים, התרגשות, חיבוקים שאחרי... לא רק שני אנשים שנכנסים למיטה ומכבים את האור".

 

אם כבר מציאות, בגלל זה יש לך שם כרס?

 

הארטנט שוב צוחק. "מצד אחד חצי סרט אני בלי חולצה, מצד שני אני לא חושב שבחיים הייתי כל כך שמן. בכוונה לא רציתי להתאמן לפני הצילומים. בעיניי, הדמות שלי היא רכה, זה לא בחור שהולך למכון כושר. העליתי משקל בכוונה, גידלתי קצת כרס, היה שיגעון".

 

ומה אם אחרי הסרט יאמרו שאיבדת את המראה?

 

"אז יאמרו שאיבדתי, ווטאבר. אמרתי כבר, אני לא רוצה לשחק את המשחק הזה של החתיכות, של הניסיון לגרד תשומת לב כל הזמן. זה מעייף. אני מעדיף להתמקד בעבודת המשחק מאשר במראה החיצוני - זה גם קל יותר וגם מתגמל הרבה יותר".