המאבק של כולנו

"כפי שהצרפתים יודעים להיאבק בהחלטות ממשלתם ולשנות את חייהם, אנו מאמינים שגם בישראל עלינו ללמוד מהם - ולעשות. לא צריך להשפיל ראש ולקבל את הגורל, אפשר למחות ולשנות". בן סנד, ממארגני מאבק חולי הסרטן השובתים רעב מול הכנסת, קורא לכם לקחת חלק בעצרות המחאה שייערכו היום וביום ראשון

בן סנד פורסם: 18.05.06, 15:00

רובכם לא מכירים את הסיפור האישי שלי מתוך בחירה, אך לצערי בתחילת השבוע השתנו כללי המשחק. ביום ראשון האחרון עלו לירושלים שני חולי סרטן המעי הגס בלוויית שני ילדים של חולי סרטן, והחלו במאבק על חייהם שלהם - ועל חיי חולים רבים נוספים בישראל. שביתת הרעב בה הם פתחו מהווה סכנה מוחשית ומיידית לחייהם, אך היא מכוונת להצלת חולים רבים בארץ. ויותר מכל: היא מכוונת להצלת המצפון החברתי הישראלי ומנסה לעורר את המעורבות של אזרחי המדינה בהתנהלותה.

 

ממש כמוך, עד יום ראשון האחרון הייתי בן למשפחה ישראלית ממוצעת. כל בני משפחתי שירתו בצבא, רובנו כקצינים, כולנו לומדים, עובדים ומשלמים את חובותינו לחברה ולמדינה. אבל לסיפור שלנו מצטרפת עובדה מצערת, והיא מחלת הסרטן של אבי המשפחה איציק כהן. עובדה מצערת, כי המחלה הזו נוגעת לכל-אחד מאיתנו. כולם מכירים מישהו החולה או חלילה נפטר ממחלת הסרטן. הסרטן הפך

להיות חלק מאותן מחלות ש'חיות' איתנו, חלק מחיי המשפחה שלנו. ממש כמו השאלה "מתי אתה חוזר מהעבודה היום?", בבתים רבים בישראל שואלים "מתי הטיפול הבא?" או "כבר בדקת את הכאב הזה בבטן שלך?".

 

איציק כהן, אביה של אישתי, הוא עוד אחד מאותם ישראלים טיפוסיים: מלח הארץ, שירת בצבא, התחתן, בנה בית והקים משפחה, גידל וחינך שני זוגות תאומים, עבד כל חייו לפרנסתו. ממש כמוני וכמוך הוא קם בבוקר והולך לעבודה, צוחק כשהוא צופה ב"ארץ נהדרת" בערבי שישי עם כל המשפחה, אדם למופת ולתפארת מדינת ישראל.

 

איציק מטופל בימים אלה בתרופה אווסטין, אשר משפרת את מצבו ונלחמת בסרטן בהצלחה. אולם כפי שידוע לכולכם, היא אינה כלולה בסל התרופות, ועלותה כ-25,000 שקל בחודש. עד לאחרונה אנחנו, בני המשפחה, מימנו את עלות התרופה מכספי חסכונות, ממכירת נכסים ורכבים ומתרומות. במקביל, אנו נעזרים בקרן שהקים ארגון המתנדבים "חברים". אך לצערי, הכסף אזל.

 

למרות כל זאת אנחנו לא מבקשים תרומות או נדבות נוספות. אני לא מאמין כי אדם כמו איציק, ששירת בצה"ל ולחם במלחמות ישראל, ששילם את מסיו לחברה ולמדינה, אדם שעובד ומרוויח לביתו, צריך לפשוט יד ולקבץ נדבות בשעה שהמדינה מסרבת לעזור לו. ולעוד חולים רבים כמוהו.

  

מיום ראשון האחרון איציק שובת רעב כחלק מהמאבק שהמשפחה כולה מנהלת במחלת הסרטן שלו. עם איציק שובתים אלון, החולה גם הוא במחלת הסרטן, אלה המייצגת את אמא החולה שממנה נבצר להשתתף, ורון שאביו חולה גם הוא. ארבעת המופלאים הללו לא שובתים רעב בשביל עצמם. הם שם בכדי להגן על כולנו, אזרחי המדינה, שפעמים אינספור קיבלו את גזירות הממשל בשפיפות ראש ובהכנעה. אזרחים שחושבים שהם קטנים וזניחים מול המערכת, מול הממשלה והשרים.

 

המאבק שלנו מתחיל לצבור תאוצה, ובוודאי נחשפתם לאחרונה בצורה זו או אחרת לנושא. יחד עם זאת אנחנו זקוקים לתמיכתכם. לא לכסף או לנדבות, אלא פשוט לנוכחותכם בעצרת שתיערך היום (חמישי) בערב ברחבת הסינמטק בתל אביב, ובעצרת הענק שמארגן נתן זהבי באתר המחאה בגן הוורדים בירושלים ביום ראשון הקרוב. כל גרגר בים אזרחי המדינה ישפיע.

 

אנחנו רוצים לקרוא לכולכם לעשות מעשה שטרם נעשה בישראל: לבוא ולהפגין הזדהות עם הרעיון שגורל חיינו נתון בידינו. להכריז כי ניתן לשנות, ניתן לשפר. אני בטוח שכל-אחד מאיתנו ירגיש חשוב הרבה יותר, ולו לרגע אחד, בעולם הקטן שלנו - ויותר מכך ירגיש טוב עם עצמו לאחר שיעשה למענו ולמען עמו. אני משוכנע

 שכך נוכיח אחת ולתמיד לנבחרינו שאנחנו עומדים מאחוריהם במלוא עוזינו, ועוזרים להם לקבל את ההחלטות הנכונות לגבי הנושאים החשובים לעם הזה.

 

כפי שהצרפתים יודעים למחות על החלטות ממשלתם ולשנות את חייהם במדינתם, אנו מאמינים שגם בישראל עלינו ללמוד מהם - ולעשות. לא צריך להשפיל ראש ולקבל את הגורל. אפשר למחות ולשנות. למופע הזיקוקים שנערך השבוע בתל אביב הגיעו מאות אלפי אנשים, שנדחקו באירוע שאין לו כל השפעה על חייהם. אם עשירית ממספר זה יגיע לעצרות, אני בטוח שהמדינה שלנו תהיה מקום טוב יותר לחיות בו.

 

המקרה הפרטי שלי לא נוגע רק לי או למשפחתי, אלא לכולנו. אנחנו נחשפים יותר ויותר לחולי הסרטן החיים בקרבינו. לצערי, מחר החולה יכול להיות אני, את או אתה - או משהו מהיקרים לכם. הסרטן הוא מחלה נוראה אבל ניתן לנצח אותו. אינני רוצה להאמין שהמדינה שלי תעדיף לשמור כסף בכיסה ולראות את אזרחיה מתים. ביום בו הדבר יקרה, אדע שהיא סיימה את תפקידה כגורם עוטף, חם ושומר, והפכה לבנק גדול ומושחת.