אני עומדת על הכיסא ומתמתחת עד קצה קומתי הקטנה כדי להיות חלק מהפעילות הזריזה והעליזה שמתרחשת מולי. מכינים עוגת גבינה.
אמא עומדת ומנפה קמח בזריזות, ושום פירור, אפילו לא קטנטן, אינו מתפזר מסביב אלא נכנס ישר לקערה. פעורת פה אני מביטה איך היא מפרידה את הביצים - חלבונים לקערה אחת וחלמונים לקערה שניה. כמו קוסמת, במהירות ובלי ששום ביצה תשבר. המרית האהובה עלי שאיתה אמא תמיד נותנת לי ללקק את השאריות מקפלת בתנועות עטיפה גדולות ויעילות את התערובת ומיד נשלף המיקסר הידני הקטן והופך בדרך נס את החלבונים השקופים להר לבן ומתוק של אלפי בועות אוויר תפוחות. עוד רגע והקצף נבלע בתערובת. הקערות נשטפות בזריזות והסמרטוט מנקה את שאריות הלכלוך מהשיש. יה! הכל נקי!.
עכשיו מגיע החלק הנפלא - שופכים את העוגה לתבנית ונותנים לאביגיל את כל השאריות, אותם אני תובעת בקולי קולות. וזהו, עוגת הגבינה אותה אמא מכינה ישר והפוך ונחשבת לעוגת הגבינה הכי הכי טעימה באיזור - נכנסת לתנור. כל כך פשוט וקל. לאמא זה לוקח עשר דקות, אולי רבע שעה. אז בטוח שגם אני יכולה.
יש לאמא יום הולדת בעוד שבוע. נראה לי שאין מתנה יותר נפלאה מאשר להכין לה עוגה, בדיוק כמו שהיא מכינה. חמושה בעוזרת נרגשת, רותי בת כיתתי, אני ניגשת למשימה בהתלהבות רבה. אנחנו פותחות ספר בישול, מחפשות מתכון ומתחילות במלאכה.
"קודם כל מנפים קמח" אני מודיעה בקול חשוב. אני מנסה כמו אמא לנפות בזריזות וביעילות, אבל למה כשאני מנפה כמעט כל הקמח מתפזר מסביב לקערה? עכשיו צריך להפריד חלמונים וחלבונים. טוב, זה קל. ראיתי את אמא עושה את זה אולי אלף פעמים בזריזות מדהימה. אני מנסה והשיש מתמלא בטפטופים של צהוב, לבן וקצת גם קליפות. מראה דומה נמצא גם בשתי הקערות שהכנתי לי, אחת עם הרבה צהובים, קצת לבן וקצת קליפות, ואחת עם הרבה לבנים, לא מעט צהוב וקצת - קליפות. עכשיו מקציפים. רותי חברתי מוסיפה את הסוכר.
"כל פעם קצת" אני מודיעה לה חגיגית והיא דופקת עם הכוס על הקערה כדי שיצא רק קצת סוכר. הדפיקות האלו, היום אני יודעת, לא נותנות לקצף לעלות והוא נשאר מימי לחלוטין. "אוי, זה לא כל כך דומה לשל אמא". אני מתאכזבת. טוב, ממשיכים למרות הכל.
עכשיו צריך רק לערבב הכל ולהכניס לתנור. אני מערבבת במהירות ובחשיבות והעיסה מגיעה לכל מקום, לבגדים, לרצפה, לארונות, אמא אמרה שאפילו לתקרה קצת. עכשיו רק צריך לצקת בזריזות ולהכניס לתנור. מיהרתי לשטוף את הקערות ולנקות עם הסמרטוט ממש כמו שצריך, אבל איך שהוא המטבח נראה קצת שונה מהרגיל. אחרי שעה בדיוק, שעה שעלתה לנו באיפוק עילאי לא לגשת כל דקה לבדוק שהכל בסדר פתחתי את התנור בתרועת גיל. פיתה שרופה למדי, עקומה ובעלת מראה מסכן במיוחד החזירה לי מבט נוגה מתוך התבנית.
בדיוק ברגע זה אמא נכנסת הביתה. מבט קצר מספיק כדי להבהיר לה הכל, ואחרי דקה של התלבטות בין כעס איום לצחוק היסטרי, היא פשוט מחבקת אותי חיבוק גדול. "רציתי לעשות לך הפתעה, עוגה בדיוק כמו שלך", אני בוכה. "לא נורא, מתוקה שלי, את עוד תעשי הרבה עוגות כשתהיי גדולה", אומרת אמא.
לפני שנה וחצי היא עזבה אותנו והלב עוד לא מתחיל להתרגל. אמא שלי נודעה כאופת העוגות הטובה בקיבוץ ולעוגת הגבינה שלה היו אוהדים רבים. אז הנה שתיים מהעוגות שאני אוהבת במיוחד, לכבוד חג השבועות.
עוגת הגבינה של אמא ז"ל
בסוף המתכון יש הצעות לגיוונים, ציפויים במקרה של קריסת מערכות וסתם שידרוגים.
זמן הכנה: 20 דקות
זמן אפיה: כשעה + 10 דקות מנוחה
המרכיבים (10-12 מנות):
לבסיס:
4 ביצים מופרדות
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס קמח
למלית:
750 גרם גבינה לבנה 9%
5 ביצים מופרדות
2 כפות קמח
3/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
אופן ההכנה:
גיוונים, ציפויים ושדרוגים:
עוגת גבינה ושוקולד ללא אפיה
זוהי עוגת הבית ללא כל עוררין. קלה מאד להכנה, בלי אפיה והילדים מאד מאד אוהבים אותה, לעומת המבוגרים - שמהם צריך להחביא אותה כדי שישאר משהו לחג. אפשר בהחלט גם להקפיא ולהפשיר וכן הלאה.
זמן הכנה: 20 דקות
המרכיבים (12-14 מנות):
1 חב' ביסקוויטים במשקל 250 גרם
1 כוס חלב
1 כפית אבקת קפה נמס
למלית:
750 גרם גבינה לבנה 5 או 9 %
1 גביע שמנת חמוצה
1/2 כוס חלב
1/2 חב' אינסטנט פודינג וניל
4 חלבונים
2/3 כוס סוכר
לקרם השוקולד:
200 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות
חב' שמנת מתוקה (220 מ"ל)
קקאו להגשה
כלים: תבנית בינונית בגודל 20 על 30 ס"מ
אופן ההכנה: