ביולי 2002 הזמינו בני הזוג ע' בחברת "איסתא" חבילת נופש בבודרום שבטורקיה ודרשו כתנאי לרכישתה, כי שני החדרים שיוקצו להם ולחמשת ילדיהם הקטנים יהיו צמודים לזה ומחוברים בדלת משותפת. "הילדים שלנו", הסביר אבי המשפחה, "קטנים ולא ניתן לשכנם בנפרד". לדבריו, נציג איסתא ששמע את בקשתו הבטיח לכבד אותה. איש בסוכנות הנסיעות לא אמר לו כי לא ניתן להתחייב לתנאי זה ו-ע' לא העלה בדעתו כי קיים סיכוי כלשהו שהוא וילדיו ישוכנו בשני חדרים נפרדים, מרוחקים אחד מהשני. "אם הייתי יודע שזה מה שצפוי לנו לא היינו יוצאים לטיול", העיד בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, כשנדונה בו תביעה לפיצויים שהגיש נגד איסתא.
בעדותו טען ע', כי בניגוד למוסכם לא סופקו להם חדרים צמודים, כך שבכל מהלך חופשתם נאלצו שבעת בני המשפחה להצטופף בחדר אחד קטן, כשחלקם ישנים על מזרנים שהונחו על הרצפה, בעוד שבחדר הנוסף לא נעשה כל שימוש.
איסתא התכחשה לטענותיו של ע' והציגה מסמך ששלחה לו לאחר ביצוע ההזמנה. "במסמך זה", אמר נציג איסתא, "נכתב כי חלוקת החדרים במלון מתבצעת בשיטת ההיצע על פי הקיים, ואיסתא אינה מחויבת כלפי הלקוח לספק לו בקשות מוקדמות, אלא לעשות ככל שניתן על מנת לטפל בהעברת הבקשה לספק התיירות". ע' הודה כי אישר את קבלת המסמך, אבל ציין כי המסמך כולו היה באותיות קטנות וכי הוא לא קרא אותו כלל.
השופטת רחל חוזה, ששמעה את טענות הצדדים, דחתה את טענותיה של איסתא כאילו לא הובטחו לו חדרים צמודים, וקיבלה כמהימנים את דברי התובע. התוצאה: איסתא חויבה לשלם לתובע פיצויים בסך 7,000 שקלים. "התובעים", כתבה השופטת בפסק הדין, "לא הפיקו הנאה כלשהי מהטיול והם זכאים לפיצוי בגין נזקיהם הכלכליים". (ת"ק 1395/06)