כשנה וחצי חלפו מאז נפתחה ל'אנטרקוט - בניהולו של אמיר היפה, קצין מסתערב לשעבר שעדיין עושה מילואים. אך הפרט הכי חשוב ברזומה שלו, לדבריו, הוא שהוא החתן של כריסטיאן מאלהמברה, עובדה שלא הותירה לו ברירה ובבואו לפתוח את ל'אנטרקוט שלו - הוא היה חייב להצטיין.
בביקורנו הקודם חשפנו פוטנציאל ברור. התפריט עדיין לא היה מגובש ונטול הפתעות, אך הפרודוקטים היו מוקפדים ולכל העסק היה קו יציב מאוד. הגענו שוב, כשהסיבה המרכזית הינה פסטיבל נחלת בנימין, שאמיר היה אחד מיוזמיו - ההצלחה היתה כזו גדולה, שבל'אנטרקוט החליטו להמשיך את הדילים המיוחדים באופן עצמאי מאז.
לא שקודם המחירים היו בשמיים, מפני שעם פתיחתה, ל'אנטרקוט הציעה הצעות תפריט סגורות ובמחירים שוים לכל נפש, עובדה שלא פגעה באיכות המנות. אך היה ברור לנו שצריכים לאוורר את התפריט ולהוסיף מנות רוחב מעניינות.
העיצוב חמים ואינטימי כשהיה, חוץ מהכתם של כלי המלחפלפל - שעיצובם הוא בסגנון עדות אולמי הנוצץ. בפעם שעברה סיפרנו לכם על השירותים ופינת נטילת הידיים המרהיבים ומאז שמענו על זוג שביקש שיעבירו את השולחן שלו לשם. בר מקצועי בקצה הימני של המסעדה מציע קוקטיילים ושוטים מכל הסוגים במסגרת פסטיבל ל'אנטרקוט במחיר של 20 שקל למשקה. בשאר המשקאות, כולל היין, תקבלו הנחה של 30 אחוז על המשקה של היונה. שלכם יהיה במחיר רגיל. והנה שוב דפקו את הגברים.
הכללים פשוטים. צהריים עסקית תעלה בין 43 ל-69 שקל. בערב ארוחה תעלה 72 שקל. התפריט פשוט ולא נפחני. הבסיס, איך לא, צרפתי - וכנהוג, עם נגיעות ארץ ישראליות. אלה היסודות למבנה הגסטרונומי ההולך וקונה לו זהות ואחיזה במקומותינו. ה"ניו יורק טיימס" בכתבת ענק אישר שאכן מתפתח מטבח ישראלי ושהוא יוצא דופן באיכויותיו ובטעמו.
בפתיחה תלכו על אחד מהטאפאסים. בזמן הפסטיבל כל מנה תעלה 20 שקל, התלהבנו מנתחי הטונה האדומה בטריאקי ופלפל גרוס. הטונה היתה בעלת טקסטורה נעימה וצחות טעם של בשר נא וטרי. היונה, שיש לה לעיתים סימני ילדות, הלכה על השניצלונים - ושיחקה אותה. מעטה הפירורים הוא של לחמניות טריות טבולות ברוטב מלחפלפל ו...מיונז. המיונז הוא הברקה שנותנת גימור טעים מאוד לשניצל. מה שגרם גם לי לגעגועים עזים לילדותי - ולפיכך להעברת כל השניצלים לצד שלי.
עוד מצאנו שיפודי פרגיות, שבשרן אינו מטופל, וחבל, אך עם דיפ חלב הקוקוס והבוטנים שמוגש ליד - הם משמשים ליווי לא רע לקוקטייל קיצי.
בעיקריות תתייעצו עם טל, המלצרית הנאה, שתסביר לכם בסבלנות על היצע השף המקומי. הכישורים שלה נובעים גם מהיותה סטודנטית לחינוך מיוחד וטיפול בבעלי חיים שנה א'. תודו שזה קיק גסטרונומי לחשוב על הפרה נחמה מסייעת לילדים עם קשיי למידה - ועם הזמן מסיימת כאנטרקוט.
אז בהמלצת הלוחשת לפרות היונה הלכה על האנטרקוט המקומי, שהיה מוצלח ומכבד את שם המסעדה. אני הלכתי על פילה הדניס, שהיה פשוט מושלם. נדיר במסעדת בשרים למצוא רמת דיוק כזו. לדניס יש טעם מאוד שברירי. דקת אפייה מיותרת - והוא הופך לפיתה יבשה. כאן האפייה היתה מושלמת, ובצד הדג קוביות עגבניות טריות, שהוקפצו ממש בקלות בשמן זית ובשום טרי ולפיכך שמרו על קריספיות והביאו לברכות להנהלה.
את אגף האחרונות יש לחזק. נהנינו מהסורבה המושקע תוצרת הבית, וגם קליפת התפוז עם הציפורן היתה מרשימה. ובינתיים, היכן עוד בעיר תקבלו עבור 72 שקל מסעדה נעימה ואינטימית, בר פעיל, אוכל גורמה ענייני וטעים - ולוחשת לפרות נאה. שבוע טוב.