דברי חלש

אי אפשר לפספס את מיה דגן. לא רק בגלל שבקיץ הזה היא נמצאת בכל מקום (תיאטרון, שתי תוכניות טלוויזיה וסרט קולנוע). "אמרו עליי שאני מייצרת דציבלים ברמה שמפריעה לאיכות הסביבה", היא מודה, ומתפנה לדבר על הדיאטה, על החברות עם עדי אשכנזי ועל הבעל, שמשחק בעונה הזו ב"השיר שלנו", הסדרה שעשתה אותה

את מיה דגן יצא לי לפגוש בשתי הזדמנויות שונות, בלי שהיא ידעה שאני שם. הפעם הראשונה היתה על סט הצילומים של העונה השנייה של "השיר שלנו", שבו ביקרתי כעיתונאית. סצינה רבת משתתפים עמדה להתחיל, אבל לא לפני שמיה הודיעה שיש כאן יותר מדי רעש, ושהיא מבקשת ש"מי שלא קשור ייצא, ואין לזה צורה ככה".  

"אין מה לעשות לא כולם יאהבו אותי" מיה דגן (צילום: אופיר קדמי)

 

הפעם השנייה היתה הרבה יותר נינוחה לכאורה. שבת, בוקר, שינקין, מולי מטיילים שני זוגות צעירים, אך השלווה נפגמת בגלל הצווחות היוצאות מגרונה של אחת מהם.

 

האם דגן היא דיווה רועשת ומכורה לתשומת לב? נפש סובלת הזקוקה לריטלין? אותנטית בצורה כובשת? מוכשרת כמו שדה? על השאלה האחרונה, נדמה לי, מתקיים קונצנזוס הולך וגדל. דגן היא מהאנשים הבודדים שהמילה "מולטי-טאלנט" לא נזרקת עליהם לחינם. אחרי שנחשפנו לצדדים הקומיים והדרמטיים שלה ב"השיר שלנו" וב"אמא'לה", ובקרוב בתוכנית המערכונים החדשה בערוץ 2,"בנות".

 

דגן ממשיכה לככב בהצלחה כאדלייד במחזמר "ברנשים וחתיכות" בבית לסין, סוחבת את הפריים טיים של ערוץ 2 בערבי חמישי ושישי עם "מועדון לילה" (של ההוא, ארז טל), ואף נתנה קולה לדיבוב הסרט "מכוניות", לצידו של עפר שכטר.

אבל ככל שעם ישראל נחשף לכישרונה המוכח של דגן, כך הוא מתקשה לעיתים לקבל את האנרגיות התובעניות שמגיעות עימו, וכעת, יותר מתמיד, דומה ששמה מעלה תגובות קיצונות מכל הסוגים.

 

דגן, ייאמר לזכותה, מודעת לכך שהיא לא בדיוק החומר ממנו עשויה המאמי הלאומית. "אף פעם לא נשארים אדישים אליי", היא אומרת. "גם בבית הספר לא הייתי צריכה לעשות הרבה כדי שהמורה תוציא אותי מהכיתה. ופעם אמרו עליי שאני מייצרת דציבלים ברמה שמפריעה לאיכות הסביבה. אין מה לעשות, לא תמיד כולם יאהבו".

 

כשראיתי אותך על הסט של "השיר שלנו", התקשיתי להחליט אם את דיווה או פשוט מאוד מקצועית.

 

"תאמיני לי שהכל נובע ממקצועיות. זה ממש לא בא ממקום כוכבני, אלא מינימום של דרישות עבודה. אני צריכה שיהיה שקט סביבי. בחיים לא תמצאי אותי צועקת על סט, אבל אם אני צריכה לעמוד על שלי אני אעשה את זה. היו מקרים שנאלצתי להתעקש על עוד טייק כדי שדברים יצאו כמו שצריך".

 

ומה יקרה אם יצא לך שם של מישהי שקשה לעבוד איתה?

 

"זה לא המצב. אני סולדת מחלטורות, אבל טפו טפו טפו, בינתיים בכל מקום שהייתי בו זה היה מקצועי לגמרי וקיבלו את הבקשות שלי".

 

ב"מועדון לילה" דגן הגיעה לכס הסייד קיק של ארז טל, אך בינתיים נדמה כי הצליחה להפוך את טל לסייד קיק יעיל עבורה. היא משחקת פינג פונג מילולי עם הפאנל והאורחים, מאלתרת כשצריך, מצחיקה, את עצמה לא פחות מאת הקהל, ומתמודדת עם חשיפה בצורה חדשה. הפעם, היא יודעת, אין מיקמיק להתחבא מאחוריה. "נדלקתי על הרעיון שאני לא משחקת דמות, אלא נותנת לאנשים לראות את מיה האמיתית. אני לא רק שחקנית, ומראה כאן את הצד המופרע, השטותניקי וחסר כל רסן שאני בוחרת להציג. למרות שגם זה לא אני במאה אחוז. הורדתי עם המינונים שלי, כי המסך לא יכיל אותם. בכל מקרה, אני מרגישה בטוחה מאוד, כי שומרים עליי בעריכה אם אני מדברת יותר מדי שטויות".

 

וארז? גם הוא שומר עלייך?

 

"ארז מדהים. נורא רציתי לעבוד איתו, וזה הישג מבחינתי. לא אכפת לי מה יגידו עליו, הוא מוכשר ומצחיק וחכם. יש לי רק סופרלטיבים בשבילו. תחשבי מה הוא עבר. הכתירו אותו בתור גאון, אחר כך ירדו עליו, כי ככה זה, אנשים אוהבים להמליך ולהוריד. אבל הוא בסך הכל עושה את העבודה שלו".

 

גם את מתמודדת עכשיו עם הצד הפחות מפרגן של הפרסום.

 

"כן, אין מנוס מזה. כשעשיתי את המחזמר 'שיקגו' הייתי אנדרדוגית, וכולם אהבו אותי ואמרו 'תראו את זאת, איזה יופי'. אבל ככל שאתה מצליח יותר, יוצאים הנחשים ומתחילים להגיד שתפסתי תחת, ומי אני בכלל, ואני לא כזו מוצלחת. אבל זאת עדיין אני, אותה אחת בדיוק".

 

אז איך מתמודדים?

 

"אני נעזרת בניסיון של אנשים כמו ארז, או צביקה הדר, שסבלו מהמון ביקורת לאורך השנים. צביקה אמר לי שאין ברירה, צריך להבין שאנשים תמיד יגידו עליך דברים ואתה תמשיך ללכת בדרך שאתה מאמין בה. זאת עצה טובה, אבל ייקח זמן עד שאני איישם אותה בפועל. בינתיים אני עדיין נפגעת. איש קטן יכול לכתוב עליי משהו רע בעיתון, וזה עושה לי רע. אנשים צריכים לקחת אחריות על מה שהם כותבים, בסופו של יום מדובר ברגשות של אנשים. ואני עושה את העבודה שלי, כמו נגר".

 

אבל גם מבקר טלוויזיה עושה את העבודה שלו.

 

"יכול להיות, אבל זה עדיין פוגע. אנחנו בני אדם".

 

ואת בטוחה שלך לא יוצא לפגוע באנשים במסגרת "מועדון לילה"?

 

"אנחנו מאוד משתדלים שלא. בסך הכל זה פאנל הומוריסטי, ויורדים שם על כל מי שיושב שם. גם עליי".

 

מיכל אמדורסקי לא לקחה את זה בכזו קלות. היא אמרה שפגעת בה בדברים שאמרת.

 

"אני באמת באמת מצטערת אם פגעתי בה. למען האמת, אני חושבת שזה היה כולם שם, אבל היה לה נוח לראות אותי ולבוא אליי בטענות, למרות שבפועל הייתי הכי עדינה איתה. צריך לקחת דברים בפרופורציה. גם עליי ירדו שם בטירוף. בכל מקרה, אני מקווה שהיא לא תרביץ לי".

 

טוקבקים עלייך באינטרנט את קוראת?

 

"לא. רק היום אריאנה מלמד כתבה עליי משהו מקסים ב-Ynet, אבל עצרתי את עצמי מלקרוא את כל התגובות למטה כדי לא להרוס לעצמי את השמחה".

זעקות מימיקות וקולות משונים. דגן (צילום: אופיר קדמי)

 

בהמשך דגן נותנת הדגמה קצרה לכך שלמרות הצד הפגיע שהיא בחרה לשחרר היום, היא עדיין אדם מחושב, ופוצחת במונולוג קורע לב על נינט טייב, ידידתה לסט "השיר שלנו". לזכותה של דגן ייאמר שהיא ראתה מראש את הפוטנציאל הגלום בעגלת נינט הפופולרית, וקפצה עליה מהרגע הראשון. "אני ממש בסערת רגשות ממה שאנשים כותבים באינטרנט על נינט. אני מכירה את האדם ויודעת מיהי ומהי, והכישרון שלה לא ילך לאיבוד בגלל שהיא יוצאת עם רן דנקר או עם יהודה לוי. באמת, אנשים מתעסקים בשטויות וזה חסר טעם. היא בסך הכל ילדה בת 22 שנאלצה להתבגר מול המצלמות, בזמן שאחרים בגילה מטיילים בהודו".

 

זה נשמע כאילו אתן ממש בקשר מעולה.

 

"את יודעת איך זה, אנחנו עסוקות. אבל כשיוצא לנו להיפגש לצילומים זו שמחה אמיתית, ואם אני רואה אותה בטלוויזיה אני שולחת לה SMS, וגם היא".

 

העובדה שההצלחה הגיעה לך בגיל מאוחר יחסית הכינה אותך טוב יותר להתמודדויות שאת מדברת עליהן?

 

"כן, אני מרגישה שיש לי יותר כלים. כבר עברתי את גיל ההתבגרות, ועברתי טיפול, והגעתי לבד עם עצמי למי שאני היום. אבל אם אני מכירה את עצמי, אני חייבת להודות שהרגישות שלי תמיד תהיה שם. אולי פשוט במינונים פחותים".

 

בגיל 30, אם כן, נדמה כי דגן קרובה יותר מתמיד למנוחה ולנחלה, אחרי שבמשך שנים השקט הפנימי היה יותר בגדר שמועה עבורה. היא נולדה בבני ברק והיתה טומבוי יוצאת דופן, ילדה שפיתחה הומור כדי להתחבב על השאר. "למרות שגם זה לא עזר לי כשעשו עליי חרם בכיתה ו'", היא משחזרת.

 

גם שנות לימודי המשחק בבית צבי לא היו קלות, כשלצד תפקידים שקיבלה לא הרפתה ממנה תדמית הביצ'ית. על דומינו גרוס, לשם הגיעה כקומיקאית, היא לא רוצה לדבר ("תקופה אפלה, שבעיקר לימדה אותי שלא אהיה במקום שאני לא רוצה להיות בו"). את הטוב ביותר מ"דומינו" היא לקחה בצורת החברה עדי אשכנזי, האחראית על אחת ממערכות היחסים המעצבות ביותר בחייה של דגן. אשכנזי ודגן פיתחו שפה משלהן, ואף הציגו אותה יחד לעולם כשכתבו את הפינה של אשכנזי בתוכנית של יאיר לפיד. ועכשיו, כמה נורא, אנשים עוד מעזים להגיד שדגן מחקה את אשכנזי. מיה מגחכת. "עזבי, זה טיפשי, מה לעשות, אני ועדי נשמעות אותו דבר, יש לנו את אותן המניירות. ככה זה, זה שלנו, אין מה לעשות נגד זה".

 

היתה אי פעם קנאה?

 

"לא, באמת שלא. רק פרגון. כל אחת מאיתנו הצליחה בדרך שלה".

 

אבל לך לקח טיפה יותר זמן. למעשה עד שגילו אותך ב"השיר שלנו", היית מלצרית. לא?

 

"כן, ולצערי הייתי מלצרית טובה, אז פחדתי שאשאר שם לנצח".

 

שום דבר לא שקט כשמיה בסביבה, גם לא בבית הקפה השכונתי שלה, שבו אנחנו נפגשות. דגן נוכחת, מייצרת עניין, מושכת עיניים ואוזניים, כמעט שואבת אנרגיה בכל דקה ודקה. השיחה עם התסריטאי והחבר אורי גרוס, מתוך מכשיר הסלולרי החדש שקיבלה, כוללת מימיקות ושינויי קולות. בעלה יוסי מרשק עוצר לרגע לידנו, לתיאום הלו"ז היומי, ושותף גם הוא לזעקות ההתרגשות מהמכשיר החדש ("את לא מבינה, לפני זה היה לי פלאפון של איש המערות"). ואולי בולט יותר משני אלה, כל תהליך ההזמנה מהתפריט הוא אירוע שלם, והוא מסתיים בגיחה מהמטבח של ידידתה, המסבירה כמה מעט היא עומדת לטגן את העוף. "נמאס לי מהדיאטה הזו", מייללת דגן, שאימצה לאחרונה גזרה דקיקה, אך מיד לוקחת את הדברים בחזרה. "האמת היא שבסוף היום זה עושה לי הרגשה טובה. אני סובלת, אבל זה שווה את זה. אף פעם לא הייתי שמנה, אבל בראש הייתי שמנה ולא מבסוטית מהגוף שלי. והתגובות שאני מקבלת מאנשים על ההבדל, זה פשוט טירוף, אז כנראה שבאמת הייתי צריכה את זה".

 

ואת מרגישה כבר כמו כוסית?

 

"בראש אף פעם לא אהיה כוסית. אני שמנמונת במחשבה, ולא יעזור כלום. בדיוק עדי שלחה לי SMS לפני כמה ימים, 'הפכת להיות הנשים שאנחנו שונאות', אבל הבטחתי לה שזה בחיים לא יקרה לי".

 

הדרמה נמשכת. טלפון מהמנהלת מוציא מדגן ציוצים כמו "זה אין לתאר" ו"זה לא הגיוני", וכשהיא מנתקת היא מספרת לי בחגיגיות כי "בנות" עומדת לעלות כבר ביולי הקרוב.

 

"זו תוכנית מערכונים שמבוססת על 'הצלף בפוני' הבריטית, איתי, עם איילת זורר, ענת וקסמן ודני גבע. היה נורא כיף לצלם אותה, ונורא התחברנו בינינו. אפילו התחלנו לקבל מחזור באותו זמן".

 

באמת? גם דני?

 

"אל תשאלי איך הוא היה מסכן, להיות עם שלוש נשים במחזור, זה לא פשוט. הוא נשמה, אני מתה עליו".

 

את חוששת לפעמים מחשיפת יתר?

 

"אני באמת אהיה הרבה בטלוויזיה, הא? מי שלא ירצה אותי יצטרך לעבור לרדיו או לערוץ הראשון, למרות שנראה לי שאני גם עומדת להחליף את מיכל זוארץ. יש חלק בי שמפחד שאמאס על אנשים, אבל לי אישית אף פעם לא נמאס. כל עוד יש עבודה, אני מקבלת את זה בשמחה. בכלל, התיאטרון עדיין מרגיש כמו הבית האמיתי שלי, והטלוויזיה היא רק דירה שכורה".

 

בטלוויזיה יש גם יותר זחיחות, לא?

 

"למה את מתכוונת?".

 

כולם מאוד מרוצים מעצמם. למשל, ב"מועדון לילה".

 

"אמרו לנו שאנחנו צוחקים מהבדיחות של עצמנו, אבל מה נעשה? זה מצחיק! אם לא אצחק מהבדיחות של עצמי זה רע מאוד. לפעמים גם קורה שאני היחידה שזה מצחיק אותה, וגם זה בסדר. מה קרה, אסור ליהנות?".

 

מה יהיה כש"משחק מכור" יחזרו? תישארו רלוונטיים?

 

"שום דבר, אין קשר בכלל. הדבר היחיד אצלנו שדומה ל'משחק מכור' זה הישיבה מאחורי שולחנות. בתוכנית שלנו אין אקטואליה, הכל נונסנס, וזה הרבה פחות מתוסרט מהם".

 

איך זה להיות אשה אחת בין כל הגברים?

 

"גם כן גברים. הם די חננות, ואני תמיד אומרת שאני הגבר היחיד שם. זה כיף להיות בת יחידה, ובכל זאת, יש משהו באנרגיה גברית שקשה לחדור אותה. לא משנה כמה אני חברמנית ומגניבה, זה נמצא שם. גם בתוכנית. יותר קל לי להיות עם נשים".

 

כי נשים יותר מבינות זו את זו?

 

"כי נשים יותר מבינות, נקודה. יש לנו אינסייטים שלגברים לא יהיו בחיים, ויש לנו מחשבה מהירה יותר. בעבר הייתי במערכות יחסים שהרגשתי כל הזמן שני צעדים קדימה לפני הפרטנר שלי, ולא היתה לי סבלנות לחכות לו שידביק כבר את הקצב".

 

אז בעלך מחובר לצד הנשי שבו?

 

"מאוד, וגם לצד הגברי. בניגוד לגברים שפחדו מהעוצמה שלי, יוסי ידע לתת לי מקום. הוא פשוט כל כך בטוח בעצמו, ויודע להקשיב, וטבעי ואמיתי, וכל זה גורם לי לרצות להיות אדם טוב יותר".

 

את מרשק, שמגלם ב"השיר שלנו 3" את שמוליק, המנהל המוזיקלי של הלהקה שסובל מתסמונת טורט, הכירה דגן לפני ארבע שנים בעת טיול משותף עם הכלבים. "הוא הזכיר לי את קריימר בעונה הראשונה של 'סיינפלד'. תמיד נמשכתי למצחיקנים. ב'צוות לעניין' אהבתי את מרדוק, ולא את האחרים, וב'צער גידול בנות' אהבתי את ג'ואי, לא את ג'סי. גם אני הצחקתי אותו, ובניגוד לגברים אחרים שלא מתים על נשים מצחיקות, יוסי חשב שזה סקסי". הם התחתנו בנישואין אזרחיים בקפריסין. "הטקס הדתי לא היה לי חשוב. הייתי זקוקה לצעד שלנו, לקחת את היחסים קדימה".

 

ואחרי החתונה מתחילה העבודה, לא?

 

"יחסים זה תמיד עבודה, ותמיד למידה. צריך לדעת איך לחיות עם מישהו, להיות קשוב לצרכים שלו, לא לאבד את עצמך אף פעם".

 

מה עם ילדים?

 

"יהיו. זה מתבשל אצלי לאט לאט".

 

ואז תהיי כבר גדולה, וזהו?

 

"יש לי פחד להזדקן, כמו לכולנו. בכלל, אני פחדנית, אבל אתמודד עם זה. מה שבטוח זה שלא נהיה מהזוגות האלה שעוזבים את תל אביב ברגע שמגיע הילד. נישאר כאן וניהנה מהחיים שלנו כמו קודם".

 

יוסי כבר מוכר בזכות עצמו, או שהוא מכונה בשם האטרקטיבי "הבעל של מיה דגן"?

 

"כבר מכירים אותו, וכל דיבור על זה שהוא קיבל את התפקיד בגללי זה פשוט שטויות. הוא פשוט שחקן מאוד מוכשר, קומי, דרמטי, הכל. שיחקנו קצת ביחד ב'אמא'לה', ובטח נעבוד עוד ביחד. אין מנוס מזה, נהיה כמו מנשה נוי וקרן מור".

 

  

סל תרבות:

 

מיה דגן מספקת המלצות לשעות הפנאי

 

ספר: "יער נורווגי" של הרוקי מורקאמי.

"ספר מדהים מדהים מדהים".

 

טלוויזיה: "הסופרנוס".

"אני חולה על כל העונות, ואין דמות שאני לא מתחברת אליה. במיוחד אני אוהבת את כריסטופר".

 

סרט: "טרומן קפוטה".

"לדעתי, סימור פיליפ הופמן הוא אחד השחקנים הכי טובים שקיימים היום".

 

מוזיקה: רוד סטיוארט מבצע סטנדרטים אמריקאיים

"לא גדלתי עליו, אלא על מייקל ג'קסון ומדונה, אבל אני

מתה עליו".

 

 

הקיץ החם של מיה דגן:

 

מאי: הופעות אורח ב"השיר שלנו 3"

 

מאי: יושבת לצידו של ארז טל ב"מועדון לילה"

 

יוני: מדבבת את הסרט "מכוניות" עם עפר שכטר

 

יוני: ממשיכה לשחק עם צביקה הדר ב"ברנשים וחתיכות"

 

יולי: משתתפת בתוכנית "בנות" בערוץ 2, עם ענת וקסמן ודני גבע