ביקור בזנזיבר ושלושה מיצים אקזוטיים

מה עושה שף היפר-אקטיבי שכלוא באי זנזיבר בלי יכולת להימלט? מתנפל על משקאות ופירות טרופיים, קיפודי ים, דגים וסלטי פירות מתובלים

"דע את עצמך", זועקות אלי תורות מזרחיות עוד מימי נעורי. "דע את עצמך", יועץ לי אבי, כשאני מתייעץ איתו בענייני עסקים. במהלך חיי, כל שלט, דרך או תמרור מובילים אותי למקום בו אני מתנהל מתוך מודעות. אם כך, כיצד ייתכן שעם כל המודעות נחתתי בזנזיבר?

 

שדה התעופה הדחוס, הריחני ונטול המיזוג, הדליק נורות אדומות בראשי. פקיד ההגירה החנוט בחליפה, שניגב עצמו תדיר במטפחת בד משנות החמישים, שיעשע אותי ביותר אבל גם הלחיץ אותי. ביציאה מהטרמינל התקיפו אותי גל של חום ואלפי ילדים המבקשים לגעת בך כדי לקבל תשר או למכור לך משקפיים בדולר. בשלב הזה נפל האסימון: "אני בצרה". שף היפר-אקטיבי באי שכל אורכו שבעים קילומטר ורוחבו שלושים, לשבוע ימים שלם, ואין לי לאן להימלט. הסתרתי מחברי הנרגשים את האסון המתקרב. במונית למלון הרגשתי את הצונאמי מדגדג בתוכי, והיה ברור לי שרק טבילה בים תדחה את ההתפוצצות.

 

הגעתי למלון, התנצלתי בפני החברים, ורצתי לים. ושם חיכתה לי הפתעה: 12 בצהריים ואין ים. שפל. קילומטרים של חול עם כתם כחול בקצה. לשמחתי, צד את עיני בר בפינת החוף ועד השקיעה דגמתי מבחר משקאות ופירות טרופיים שהשיבו שלווה לליבי. הים חזר למקומו, גרילים נדלקו, וכל שפעת הים עלתה על שולחני: לובסטרים, קיפודי ים, דגים וסלטי פירות משובחים מתובלים היטב בתבלינים המגיעים מלב האי, שכל פרסומו ופרנסתו בעבר היו מגידול תבלינים.

 

כיום מהווה גידול התבלינים בעיקר אטרקציה תיירותית, אבל במובן הטוב של העניין. טיול באחת מחוות התבלינים הפזורות באי הוא חוויה מרתקת. תרמילי הל שיוצאים משורשים המשתרגים על הקרקע, ליקוק גזעי קינמון ואכילת אגוז מוסקט טרי ירתקו גם את אלו שאוכל הוא לא מרכז עולמם.