הכרמל: ההר הקדוש תמיד

היכן בדיוק, בחורש הירוק־עד של הכרמל, הייתה זירת ההתנצחות הקטלנית בין אליהו הגלעדי לכוהני הבעל? השאלה הזו עוד מטרידה כמה חוקרים

מזל גדול הוא שלכרמל, הרכס הכי ירוק שיש לנו - אף שלומר ”רכס” על טור של גבעות שגובהן בקושי מדגדג את 500 המטרים זו מין התנשאות מסוג ה”אתה בחרתנו” הבלתי נסבל - יש כל כך הרבה דרישה מצד המוני בית ישראל. מזל גדול, כי בינתיים לא בא בחשבון להפקיע אותו לצורכי נדל”ן, יזמות, השחתת נוף, הקמת יישובים על שם אבותינו הקדושים, קייטנות הסכינאות של בריוני נוער הגבעות וכיוצא באלה מעשים יפים שהתברכנו בהם בשנים האחרונות באזורים ההרריים של ארצנו.

 

כמעט כל מקום בכרמל מכוסה בחורש נהדר, וכמעט אין עץ, שיח, פרח, מטפס וסתם עשב בארץ, שאינו מיוצג ברב או במעט בהר האלוהים הזה. כמרבית החורשים הים-תיכוניים, שצפיפותם היא סבך קוצני ובלתי עביר, גונו הוא ירוק עז בימי החום המרובים שלנו, כמאמר השיר היפה ”ההר הירוק כל ימות השנה‭,”‬ ובימים שבהם החום טרם רוצח או שכבר תש כוחו, יש ובירוק העז של עציו ניצתת השלכת, או מנץ הלבלוב, והם מגוונים את הירוק הים-תיכוני בכתום של סתיו, בירוק בהיר ורך ובאדום של אביב - כמעט בסגנון אירופי.

 

כבר הקדמונים התרגשו מן היער הזה, אז קל וחומר אנחנו, שלא פונקנו בכאלה. היער הוא יער כל השנה, וגם בעונה היבשושית הזו יפה לטייל בו, כשהטבע כבר נם את תנומת הקיץ שלו ורק בעוד חודשים אחדים יסכים להתעורר מחדש אל חורפו.

 

וכאן אנחנו חוזרים אל הכרזתו מקדמת דנא כהר קדוש, שכן כבר במקורות בני כ-‭4,000‬ שנה הוא נקרא ”ריש קדש‭,”‬ מה שהפך אותו במרוצת הדורות ליעד נכבד. מאז נחתו בו סיפורי עם על נסים ונפלאות והפכו לעובדות פולחניות מוצקות, כך שלבוא היום ולערער עליהן פירושו להרגיז פגאנים אינספור, אנשי אלוהים ללא גבול ומומחים לתגובות אינטרנט שלהט אמונתם גדול הרבה מעבר למקובל ולהגיוני.

 

גדול קדושיו של ההר - ליהודים, לנוצרים ואף למוסלמים - הוא אליהו התשבי, הגלעדי, הנביא, איש האלוהים וגו'. מן הראוי שנדבר בו נכבדות, שכן מעולם לא הסתפק בהבאת מתנות בפסח, כאילו הוא סבא'לה נחמד שעוזר לעניים, מעין סנטה קלאוס של יהודים יראי שמיים, אלא רב פעלים ועיזוז היה, ולא בכדי זכה לעלות לשמיים ברכב אש ופרשים, לפי מיטב החזיונות האפוקליפטיים ובבימויו המושלם של ממשיכו - אלישע הקירח.

 

עוד לפני תחפושתו הרכה לסבא'לה שעוזר לחלשים מאגדות העם היהודיות של גלות מזרח אירופה, בהיותו עסוק אך ורק בלחימה עיקשת על עקרונותיו האידיאולוגיים, ובעיקר נגד מלכי ישראל אשר סירבו לקבלו לשירותם, כבר מילא אליהו פרקים שלמים בספר מלכים, בגידופיו הזועמים ובהטחת הבטחות איומות לעתיד נורא ולמוות מכוער שיבואו על בני פלוגתא שלו. כבר אז גילה קווי אופי נוקשים משהו.

 

בסיפור מן התנ"ך (מלכים א', י”ח‭,(‬ התחרה הנביא מן הגלעד בכוהני הבעל - אל השמיים הכנעני הבכיר - על היכולת לחולל פלא ולהמטיר גשם. בשנת בצורת קשה שנתרגשה אז, באו אלה ואמרו שהם יכולים להתפלל לבעל ולהביא גשם, ואילו אליהו, נציג מפלגת הזעם האלוהי, אמר שרק אלוהים שמדבר עברית, ובלי היגוי כנעני, יכול לעשות כן.

 

לפיכך הקימו המתחרים מזבחות וקיימו את טקסיהם - כוהני הבעל בדרכם ואליהו בדרכו. סופו של המפגן, כך מדווח הסופר המקראי של העלילה, שאליהו ניצח. אש אלוהית ירדה מן השמיים והציתה את עצי העולה על מזבחו של אליהו, אף שהוא יצק עליהם מים, כאילו כדי להגביר את עליבותם של מתחריו. רצה לומר, שהיושב במרומים קיבל את הקריאה בעברית, בעגת הגלעד, ולא את זו בעגה של חוף הגליל.

 

הגשם שניתך מיד אחרי הטקס היה שייך באופן בלעדי לאליהו ולאלוהים, וכמנצח נדיב ואציל נפש הוריד התשבי את ארבע מאות וחמישים כוהני הבעל, ואולי גם את ארבע מאות כוהני האשרה האוכלים על שולחן איזבל, המלכה הצידונית שנואת נפשו, אל נחל קישון, ושחט את כולם עד האחרון שבהם. מה נפלא!

 

וכל כך למה סיפרתי?

 

יש במדרונו המזרחי של הכרמל אתר קדום, נפלא שבנפלאים. קירות אבני גוויל ענקיות בנויים שם ככתר סביב צוק סלע בולט, מעין חצי עיגול מעל העמק. סביב קיר האבנים הקיקלופיות האלה צומחים עצי חורש עתיקים ושמורים להפליא. גם בורות, בריכה עתיקה, מערות ומבנים קדומים נמצאים סביב אותו מקום, ששמו הוא ”מצודת הבמה‭,”‬ ובערבית ”ח'רבת אלקלעה‭,”‬ שזה אותו דבר.

 

לאחרונה שמעתי מפי אחד מגדולי חוקרי קדמוניות הארץ, הפרופסור אדם זרטל, שאין סיבה בעצם לא לייחס את סיפור הבמה הגדולה שבנו כל מטורפי הסיפור, למקום הזה. בין אם כן ובין אם לאו - עדיין מחפשים את האישור לגיל המופלג הרצוי, באמצעות חרסים מתאימים, ובינתיים החרסים שנלקטים במקום מאוחרים בכ־‭1,000‬ שנים לאליהו ולנשחטיו - הרעיון לקשור את כתר ספר המלכים אל ”מצודת הבמה” מאפיל אפילו על הסיפור האחר של המקום, שזהו המקום בו התבצרו דרוזים שמרדו בשנת 1831 בצבא מצרים, אשר כבש את הארץ לפרק זמן קצר. האמת היא שתותחיו של מפקד המצרים, הנסיך אבראהים באשא, הבריחו את הדרוזים, אמיצים ככל שהיו, אל מצודותיהם בראש הכרמל, וסופו של דבר שכולם נכנעו לנסיך מצרים‭...‬

 

איפה זה

 

• במפת הטיולים וסימון השבילים ”כרמל” (מס׳ ‭.(4
• אל ”מצודת הבמה” אפשר להגיע בשביל מסומן בצבע ירוק היורד אליו מעוספיה, או בשביל תלול מאוד (וקצר) המטפס ללא סימון צבע מכבשן סיד גדול ונטוש מול תחנת הדלק שבין אלרואי וצומת התשבי.