גאווה בערבה

במקום אטרקציות נוצצות ומסעדות גורמה שצריך לקחת משכנתה כדי להתארח בהן, הלכו בערבה על הפשוט, על השקט ועל השלווה - בלי מתנפחים ובלי פינות ליטוף. מנצלים את מה שנותן המדבר, והוא, כך מסתבר, נותן הרבה

אמיר פלג פורסם: 16.06.06, 08:19

שנים רבות חלפו מאז היינו מעמיסים את הפיאט 128 הצהובה של אבא ויורדים לאילת. מהדרך הארוכה מירושלים אני זוכר לטובה רק את מזנון יטבתה המרגש, נווה מדבר באמצע השממה והמקום היחיד בעולם בו ניתן היה לשתות את השוקו המפורסם. והיה גם כביש אחד שסירב להיגמר, ושנראה היה שאין כלום לצידו לבד מכמה מזנוני דרכים מפוהקים ומאובקים.

 

סיור עדכני מגלה כי השמועה נכונה: הערבה של אז אינה הערבה של היום. אנשים באו, יישובים קמו, גם מקומות לינה נפתחו ומוקדי משיכה התפתחו. אבל במקום אטרקציות נוצצות כמו ג'קוזי בחדר ומסעדות גורמה שצריך לקחת משכנתה כדי להתארח בהן, הלכו בערבה על הפשוט - על השקט ועל השלווה - בלי מתנפחים ובלי פינות ליטוף מלאכותיות. מנצלים את מה שנותן המדבר.

 

קיבוץ לוטן: ירוק מדברי 

 

כך בדיוק חיים אנשי קיבוץ לוטן, קיבוץ "ירוק" בלב הערבה הדרומית. בתי הקיבוץ בנויים כולם בנייה ירוקה - בוץ מקומי, אבני מדבר, צמיגים משומשים ושאר חפצים שבנסיבות אחרות היו מוצאים מקומם במזבלה העירונית. הקיבוץ משלב בחזונו עקרונות של אקולוגיה ביחד עם יהדות וציונות. החברים
אוכלים בחדר האוכל שלוש ארוחות יומיות של אוכל טבעי ובריא, ומקדישים חלק ניכר מחייהם לשימור הסביבה ולהפצת השקפת עולמם.

 

בלב הקיבוץ פועל ה"אקו-כיף", מרכז לאקולוגיה יצירתית שמטרתו להעביר עקרונות הנוגעים למיחזור ולשימור הסביבה, אבל לא באופן תיאורטי, אלא במציאות, ברמה המקומית ובביתנו אנו - כיצד ניתן לצמצם ולו במעט את כמויות הפסולת שאנו יוצרים, ואם כבר יצרנו פסולת, איך לעשות בה שימוש חוזר כדי לשמור על הפלנטה שלנו נקייה וירוקה יותר. לצורך זה מפעיל המרכז לאקולוגיה סיורים חווייתיים, הכוללים הסבר על מיחזור ואיכות הסביבה, ביקור בגן משחקים ממוחזר, התנסות בבנייה בבוץ ואירוח בסגנון "לוטני" על טהרת הטבעי והאורגני. בנוסף מתקיימים במקום סיורי טבע מדבריים, סדנאות וסמינרים שעניינם בנייה טבעית, שימור וכיו"ב.

 

בנוסף, פועלים בקיבוץ לוטן עוד שני מוקדי עניין למבקרים. הראשון, מרכז לאמנות המגע במים, במסגרתו מתקיימים טיפולים וסדנאות ווטסו (Watsu), לצד פעילויות הוליסטיות נוספות, כגון מדיטציה, יוגה דנס וטאי צ'י. והשני, שמורת ציפורים אשר זכתה להכרה בינלאומית כאחד מנתיבי הנדידה החשובים בעולם.

 

קיבוץ קטורה: פירות קסם

 

מעט דרומה מלוטן ובצד השני של כביש הערבה, שוכן קיבוץ קטורה, הוותיק יותר (נוסד ב-1973). בכניסה לקיבוץ משתרעים שדות של צינורות מתכת צרים וארוכים. ממבט ראשון נדמה לנוסע התמים כי אנשי הקיבוץ מגדלים גלילי מתכת, ואולם פשר המראה ההזוי הוא מפעל
חדשני לגידול אצות בתוך צינורות. אצות אלו מפרישות חומר בשם סטקסנתין, אשר לו שימושים רבים בתחום הרפואה והקוסמטיקה.

 

אבל זה לא התחום החקלאי המוזר היחיד בקטורה. אחת מחברות הקיבוץ, האגרונומית ד"ר איליין סאלווי, הקימה בקיבוץ מטע ניסיוני ובו גדלים למעלה מ-250 זנים יוצאי דופן של עצי פרי, קקטוסים, פרי השוקולד, פיטיה, מרולה, 17 זנים של עצי זית ועוד מיני צומח שאינם גדלים בישראל. בימי חול מתקיימים סיורים לפינות החמד של המטע, במהלכם ניתן הסבר על הסתגלות הצמחים למדבר, ואפשר גם לקטוף ולאכול מן הפירות המבשילים בעונה.

 

עוד בקטורה חדרי אירוח נאים ובמחירים שפויים, אפשרות לשכירת אופניים, סדנאות לאמנות מדברית (קליעת סלים מכפות תמרים) ועוד "ענפים" ייחודיים שמפתחים החברים: טד מכין עוגות גבינה, מרלה מציירת נוף ועוד ועוד.

 

חאן שחרות: לינה מקיר לקיר

 

חאן שחרות הוא "בית הארחה" מדברי, "סיני סטייל", המציע את מה שיש במקום - שקט, שלווה, הרבה רגעים עם עצמך ועם המשפחה, בלי טלוויזיה, בלי שאון היום והמולת העיר. הוא
ממוקם על מצוק ההעתקים בגובה 540 מ' מעל פני הים, וממנו פרושים הרי אדום והערבה הדרומית, צחיחים וטהורים, כמעט ללא התערבות האדם.

 

החאן בנוי מאבן בוץ מקומית בשילוב עץ וכפות תמרים. בחלקו הפנימי פינות ישיבה על גבי שטיחים בדואים "מקיר לקיר". בלילה הופך החאן לחדר שינה ענקי, אך באמצעות מחיצות, עשויות אף הן שטיחים, ניתן לקבל בו גם קצת פרטיות (למפונקים יש גם מספר חושות פרטיות וחדרים ממוזגים). הארוחות מוגשות למרכז השולחן במגשים גדולים, ובישיבה על כריות. גם המזון מתאים לאווירה הכללית - בסיסי ופשוט.

 

הכל בחאן שחרות שקט, איטי. אין לחץ, אין אטרקציות וגם אין רוחניות נפוחה. חסרי הנחת, אם יתעקשו, ימצאו גם הם מה לעשות: סתם סיור רגלי בשבילי העיזים ועד טיול גמלים של 14 יום להכרת המדבר.

 

פארק תמנע: העצמה לחוויה

 

נסיעה של 20 דקות מאילת על כביש הערבה מובילה לפארק תמנע, פארק מדברי בעל נוף בראשיתי המתאפיין בתצורות אבן ייחודיות ומרשימות, כולן מעשה ידי הטבע - תוצאה של כרסום (ארוזיה) הסלעים בידי הרוח, המים והאבק. בימי קדם גילו המצרים במקום מרבצי נחושת
אדירים, וחפרו 8,000 פירי כרייה (בעומק של 40 מ') בנוסף לרשת אין סופית של מנהרות.

 

תבנית האבן המפורסמת ביותר בפארק היא זו של "עמודי שלמה", כך כינה הארכיאולוג נלסון גליק את זקיפי האבן האדירים שמזדקרים מבין הגבעות. גליק, מראשוני המדענים שחקרו את ארץ ישראל במאה ה-20, סבר כי במקום זה כרה שלמה המלך נחושת עבור מלכת שבא. לימים נחשף בסמוך לעמודים מקדש לאלה המצרית חתחר, והתיאוריה המשייכת את העמודים למלך הישראלי נאלצה לפנות את מקומה, אך השם "עמודי שלמה" נותר בעינו.

 

פורמציות אבן נוספות בפארק הבולטות מעל פני השטח הן "הפטריה" (שמקורה בבלייה של אבן חול אדומה), הקשת הקטנה והקשת הגדולה, אגם הנחושת ועמק הציורים והמרכבות, ובו תחריט סלע גדול של מרכבות מובלות על ידי שוורים.

 

בכניסה לפארק תמנע נמצא מרכז מבקרים, בו מוקרן מיצג אור-קולי הסוקר את ההיסטוריה של הפקת הנחושת באזור. בימים אלה נפתחים 3 מרכזים
נוספים ברחבי הפארק (גודלו של הפארק למעלה מ-60 קמ"ר). בפארק עצמו מצויים כ-25 שבילי הליכה מסומנים, בפתח כל אחד מהם קופסא כחולה (לא זאת של קק"ל) ובה מידע על המסלולים.

 

מיקומו של פארק תמנע בערבה הדרומית, הופך את הסיור בו בצהרי יום קיץ למשימה לא פשוטה. אנשי הפארק השכילו להבין את המצוקה, ומזה מספר שנים מתקיימים במקום סיורי שקיעה. החל מה-1 ביולי ייפתח פארק תמנע לסיורים גם בשעות החשיכה.

 

להעצמת החוויה קושטו רכסי הרים שלמים בתאורה מיוחדת, המתארת את סיפורי המקום הקדמוניים: רעמסס מגיש מנחה לאלה חתחר, עבד כורה עופרת נחושת, שיירת חמורים מובילה כיכרות נחושת, מרכבת לוחמים מצריים ועוד. על רכסים אחרים מוקרנים ציורי קיר של בעלי החיים באזור: נמר, צבוע, זאב, וקרקל, ועל ההרים שמנגד - צבי, יעל, דישון וראם. השילוב בין הלילה המדברי המזוכך לבין התאורה המרשימה, מספק חוויה תיירותית ייחודית שמשאירה את המבקרים לא פחות מאשר פעורי-פה. לא להחמיץ!

 

איפה, איך וכמה