אוכל בקפריסין: טברנות, קפטדס ומפעל נקניקים

מלבד חופים, מנופים וכיופים, קפריסין מציעה גם אוכל טוב - טברנות שבהן האוזו נשפך כמים, נקניקים מיוחדים ותבשילים מהבילים. מישל דור היה, טעם ונהנה

 

המאכלים והמשקאות של קפריסין הם חלק בלתי נפרד מהביקור באי המקסים הזה, בו הזמן עצר מלכת ואתה מוצא את עצמך בשלהי שנות השבעים עם אותו נוף ואקלים שיש בארץ.

 

המונח "שנות השבעים" מבחינתי הוא יתרון גדול גם בכל הקשור לאוכל הקפריסאי: אין מלצרים עם מחשבי כיס המחוברים לרשת, אין פלאזמות וטלוויזיות, אתה מרגיש בקטע מסרט ג'יימס בונדי ישן למראה הנופים והסלט היווני הידוע.

 

האי מציע מבחר רחב של טברנות קפריסאיות המצטיינות באווירה ייחודית, מאכלים נפלאים ויין קפריסאי משובח וכן מגוון רחב של פעילויות ליליות הכוללות מועדוני לילה מודרניים ומועדונים פולקלוריסטיים המציעים מוסיקה מקומית. מראה המקומיים, שהמילה "אינטרנט" זרה עבורם, ושאר הסועדים שמרכיבים משקפי שמש ענקיים, הכניס אותי לקפסולת זמן שרק העצימה את החוויה.

 

מומלץ לאכול ארוחה בטברנה מקומית (אגב, משמעות המילה היא "מסעדה"), כאשר הפתיחה מזכירה מאוד מסעדות בארץ בהן מעמיסים על השולחנות מגוון אדיר של מזטים. זוהי הזדמנות לטעום משלל מאכלים מקומיים כגון גבינת חלומי העשויה מחלב עזים או חזיר מעושן ובייקון ששחה ביין אדום מספר ימים.

 

האוכל הקפריסאי אינו מתוחכם במיוחד ומה שאהבתי בו זה את חוסר ה"פלצנות" - אין טקסים או סידור צלחת שנראה כאילו כבר סיימת את הארוחה. הכל עממי, פשוט ומוגש בכמויות. הנקניקים המעושנים דומיננטיים מאוד בטעמם, הקציצות הקרויות "קפטדס" (Keftedes) מזכירות את הקציצות של אמא (לא אלו שברוטב, הסוג השני היבש), הבשרים על האש נקיים ממני מרינדות ותוספות ניסיוניות, והשולחן נראה כמו סצנה מ"הארי פוטר" כשהמנות זרמו וזרמו וזרמו בגיוון אדיר: מוסקות, סופלאקי, בשר אפוי בתנור (Ofto Kleftico), ממולאים (dolmades), תבשיל בקר, בצלים ויין (stifado) ובשר ביין וגרעיני כוסברה (afelia). המוזיקה ברקע והחום של המארחים מעבירים את הזמן, ומי שרוצה ממש לשמוח יזמין את היין הקפריסאי ששמו יצא בעולם ומקורותיו קדומים. היין מוזכר בתלמוד כבעל ניחוח חזק המתאים לקטורת ואם הייתי זוכר יותר לאחר מה שעולל לי הייתי מספר.