לפי הדו"ח, "שכונות העוני בערים רבות אינן עוד שכונות קטנות ושוליות שבהן מתגורר חלק קטן מהאוכלוסייה העירונית. בערים רבות, הן מהוות את הסוג הדומיננטי של התיישבות אנושית".
לדברי האחראית על תוכנית ההתיישבות האנושית של האו"ם, אנה טיבאיג'וקה, "ישנן שתי ערים בתוך עיר אחת - חלק אחד של האוכלוסייה האורבנית זוכה לכל ההטבות של החיים בעיר, ובחלק השני, שכונות העוני, העניים מתגוררים לעתיים קרובות בתנאים גרועים מאלו ששוררים בסביבה הכפרית".
הדו"ח מצא כי מצבם של העניים בערים הוא גרוע במובנים רבים ממצבם של עניים באזורים כפריים. פעמים רבות, הם זוכים להתעלמות מסוכנויות סיוע, ואין להם גישה לתנאי דיור הולמים, מרחב סביר וגישה בטוחה למים נקיים, סניטציה ושירותי חינוך ובריאות. לדוגמא, מצא הדו"ח כי שיעור המוות בקרב ילדים בשכונות עוני ממחלות כמו שלשול הוא גבוה מהשיעור בקרב ילדים עניים בכפרים.
לדבריה, "כשמסה קריטית של אנשים נמצאת במקום אחד, אם אתה לא נותן להם כוח, הם יחזקו את עצמם באמצעות מהפכה. אם רוצים להימנע מתוהו ובוהו, אנו צריכים לחזק את העניים".
הרשויות מתייחסות לשכונות העוני באופן מסורתי כמגורים זמניים, שאמורים להיעלם עם התפתחות הערים והגידול בהכנסות. אך לפי הדו"ח, שכונות העוני ממשיכות לגדול, והופכות למאפיין קבוע בערים רבות, בעיקר באזורים באפריקה ובדרום מזרח אסיה.
בשנה שעברה, קצת פחות ממחצית מאוכלוסיית העולם חיה בערים. האוכלוסייה העירונית צפויה להגיע למחצית מאוכלוסיית העולם ב-2007, מהם כשליש תושבי שכונות מצוקה. לפי המגמה, צפויה האוכלוסייה העירונית להגיע ל-5 מיליארד נפש עד שנת 2030, אז תעמוד אוכלוסיית העולם על כ-8.1 מיליארד נפש.