איך זה שתרופה עולה 50 אלף ש' לחודש לחולה?

למה יש תרופות שעולות כל-כך הרבה, עד שהחולים לא יכולים לשלם עבורן – ואפילו למדינה קשה?

שביתת הרעב של חולים בסרטן המעי הגס העלתה מחדש לכותרות את בעייתם של אלפי חולים, שאיתרע מזלם והם זקוקים לטיפול יקר מאוד כדי להמשיך לחיות, או כדי ליהנות מאיכות חיים מינימלית. מדובר בחולים שתלויים בתרופות שמחירן כה גבוה, עד שאדם מהיישוב לא יכול לממן אותן מכיסו. אותם חולים אומללים נאלצים לשלם עד 150 אלף שקל בחודש כדי לשרוד. במקרה הטוב, הם מוכרים לשם כך את ביתם ומממשים את כל חסכונותיהם. במקרה הרע, הם לא מסוגלים לעמוד בהוצאה ומתים.

 

בכל פעם עולה לכותרות קבוצה אחרת כזו: פעם אלה חולות סרטן השד שזקוקות להרצפטין, ופעם אלה ילדים שזקוקים להורמון גדילה. בכל פעם שסיפור כזה עולה לכותרות, רבים שואלים את עצמם איך זה שבמאה ה-21, אנשים עדיין מתים מפני שאין להם כסף לטיפול רפואי. למה אי אפשר להיכנס לבית מרקחת ולרכוש תרופה לסרטן המעי הגס בכמה שקלים, בדיוק כמו שרוכשים תרופה לנזלת או להורדת חום? ואם התרופה יקרה כל-כך, למה המדינה לא מממנת את רכישתה עבור החולה? התשובה לשאלה החשובה הזו קשורה לאופיו של שוק התרופות, שאינו דומה לאף שוק אחר.

 

תרופות נהנות מ"ביקוש קשיח". תרופות הן מוצר צריכה, כלומר מוצר שנרכש על-ידי הצרכן הסופי, לשימושו האישי ולא למטרות עסקיות. אבל הן אינן מוצר צריכה רגיל, וכל תהליך הקנייה שלהן אינו דומה לתהליך הקנייה של מוצר צריכה רגיל, כמו שמפו או מזון. אף אחד, אולי חוץ מהיפוכונדרים מובהקים, לא קונה תרופה מפני שיש לה ריח טוב או אריזה יפה. תרופה קונים כי צריך. במקרה הטוב, אנחנו יכולים להתלבט בין כמה מותגים של אותה תרופה, במחירים שונים. כשאין לנו ברירה אלא לקנות מוצר מסוים, יותר קל ליצרן לגבות עליו מחיר גבוה.

 

המצב הזה מכונה בלשון הכלכלנים "ביקוש קשיח" – כלומר, מצב שבו הדרישה למוצר תישאר זהה, ולא משנה מה יהיה מחירו. כשרוצים להסביר לסטודנטים בכלכלה את המושג "ביקוש קשיח", תמיד מביאים כדוגמה צריכת תרופות. ההנחה היא שכאשר רופא רושם למטופל תרופה מסוימת, המטופל יבין שזו התרופה היחידה שהוא זקוק לה. לא תמיד זה נכון. לא פעם קיימות בשוק תרופות זולות יותר, שמבצעות בדיוק את אותה עבודה. לכן, עבר בכנסת תיקון לפקודת הרוקחים, שמחייב את הרוקח ליידע את הלקוח על קיומה של תרופה זהה, זולה יותר (מי שיזם את התיקון לחוק הוא ח"כ דוד טל). התרופות שמגיעות לכותרות בגלל מחירן הגבוה הן תרופות שאין להן אלטרנטיבה זולה יותר, מסיבות שנבהיר בהמשך.

 

פיתוח תרופה הוא תהליך יקר. חברות התרופות, כמו כל חברה אחרת, הן גופים עסקיים שמטרתם להרוויח כסף, וכמה שיותר. הן נחלקות לשני סוגים, לפי המודל העסקי שלהן (השיטה שבה הן מרוויחות כסף): הסוג הראשון הוא חברות שמפתחות תרופות, כמו "רוש", מפתחת האווסטין לטיפול בסרטן השד (שעלותה - 10 אלפים שקל לחודש), או "פייזר", מפתחת הוויאגרה. חברות אלה מכונות "חברות אתיות". הסוג השני הוא חברות שרוב התרופות שלהן הן גרסאות חדשות לתרופות קיימות שפותחו כבר, ושהפטנט על הפיתוח שלהן פג. חברות אלה מכונות "גנריות". החברה הגנרית הגדולה בעולם היא טבע הישראלית.

 

החברות האתיות הן אלה שמממנות את הפיתוח של תרופות חדשות, ומדובר בהשקעות עתק: לפי נתוני חברות התרופות האתיות, פיתוח תרופה חדשה עולה 897 מיליון דולר בממוצע, משהו כמו 4 מיליארד שקל. מדובר בסכומים גבוהים מאוד גם עבור חברות התרופות הגדולות. כך, לדוגמה, מהדו"חות הכספיים של חברת פייזר, חברת התרופות האתיות הגדולה בעולם, עולה כי 14.5% ממחזור המכירות שלה מושקעים במחקר ופיתוח. לשם השוואה, בתעשיית התוכנה, שגם היא תעשייה עתירת ידע, כ-12.5% ממחזור המכירות מושקעים בחזרה במחקר ובפיתוח.

 

פיתוח תרופה הוא תהליך ארוך. אם לא די בכך, פיתוח תרופה חדשה נמשך 14 שנה בממוצע. כלומר, מהרגע שהתגלה ממצא ראשוני של חומר פעיל העשוי לעזור בריפוי יעברו בממוצע 14 שנה עד שהתרופה תגיע למדפים. בשנות ה-60 וה-70, אגב, פיתוח תרופה נמשך 8-11.5 שנה בממוצע, אך עם הגברת הפיקוח על התרופות התארך גם משך הפיתוח שלהן. כלומר, חברות התרופות משקיעות סכומי עתק בפיתוח תרופה חדשה, שיחלפו 14 שנה בממוצע עד שאפשר יהיה למכור אותה ולהתחיל להחזיר את ההשקעה בה.

 

פיתוח תרופה כרוך בסיכון כלכלי. החדשות הרעות באמת מבחינת חברות התרופות הן שאחרי השקעות הענק בפיתוח, אין שום ביטחון שיהיה אפשר למכור את התרופה. למען האמת, הסיכוי הוא 1 ל-5,000. כן, מה שאתם שומעים: רק אחת מתוך 5,000 תרכובות הנרשמות כפטנט ומהוות פוטנציאל להפוך לתרופה תאושר לשיווק על-ידי רשות התרופות האמריקאית ותגיע למדפים. כ-250 תרכובות מתוך 5,000 עוברות את הסינון הראשוני ומגיעות לשלב הפרה-קליני, שבו מתבצעים ניסויים בבעלי חיים. 5 מהן יעברו לשלב הקליני שבו מתבצעים ניסויים בבני אדם, ורק אחת בממוצע תשווק ותניב רווחים.

 

חברה שפיתחה תרופה נהנית מפטנט בלעדי. כדי שחברות יוכלו לכסות את עלויות פיתוח התרופות, הממשלות בעולם המערבי מאפשרות להן לרשום פטנט על הפיתוח החדש ולהיות היחידות שמותר להן להשתמש בפטנט במשך תקופה מסוימת. חברת התרופות רושמת פטנט על התגלית שלה כבר בשלב הראשוני של הפיתוח (עוד לפני שהתרופה מאושרת לשימוש). ברבות ממדינות העולם המערבי, מרגע הגשת הבקשה לרישום פטנט ובמשך 20 שנה, רק לחברה שהגישה את הבקשה יש זכות להשתמש בפטנט.

 

בהנחה שיעברו 14 שנה עד שהתרופה תגיע למדפים, ייוותרו לחברה 6 שנים בממוצע, שבהן תוכל ליהנות מבלעדיות על מכירת התרופה שפיתחה. לאחר מכן יוכלו חברות התרופות הגנריות לייצר תרופות דומות, שמתבססות על אותו פטנט, למכור אותן ולהרוויח גם הן. ברגע שזה קורה, יורד בדרך כלל מחיר התרופה בעשרות אחוזים, מפני שחברות שלא השקיעו בפיתוח שלה יכולות להרשות לעצמן למכור אותה במחיר נמוך יותר. לדברי עו"ד יואל ליפשיץ, סמנכ"ל קופות החולים במשרד הבריאות, "בתום תקופת הפטנט, מחיר תרופה יורד ב-30% בממוצע בשנה הראשונה וב-90% בתוך 3 שנים".

 

אבל עד אז, באותן 6 שנות בלעדיות החברה המפתחת צריכה להחזיר את ההשקעה העצומה בפיתוח התרופה החדשה, ובפיתוח תרופות אחרות שלא אושרו לשימוש.

 

חברות התרופות האתיות טוענות שהסיבה למחירי התרופות הגבוהים היא שהתרופה לא מוגנת בפטנט לזמן רב, ועליהן לגבות מחירים גבוהים כדי להחזיר את ההשקעה בזמן קצר. לעומת זאת, גורמים במשרד הבריאות אומרים שחברות התרופות תמיד יגבו את המחיר שיניב להן את הרווח המקסימלי, ולכן יש לאפשר לכמה שיותר חברות לייצר את התרופה, כדי שהמחיר יירד.

 

התרופות החדשות ביותר הן גם היקרות ביותר. בכל שנה יוצאות כ-40 תרופות אתיות חדשות וכמו בתחומים אחרים, המוצרים החדשים הם היקרים ביותר. כל התרופות שנכנסו לסל הבריאות בתיקון האחרון הן תרופות שיצאו לשוק בשנה וחצי האחרונות. החדשות ביותר מביניהן, כמו הגנורופין (הורמון גדילה לילדים), אושרו לשיווק רק בתחילת השנה.

 

התרופות היקרות שהיו במרכז הדיון על עדכון סל הבריאות, כמו האווסטין והארביטוקס, הן תרופות ביולוגיות חדשניות. פיתוחם של טיפולים ביולוגיים מבוסס על נוגדנים אנושיים או על הנדסה גנטית והוא יקר במיוחד. כדי לעמוד בקצב הפיתוח, סל הבריאות צריך לגדול מדי שנה ב-2%-4% – פחות מקצב הצמיחה במשק ב-2005, כך שזה בהחלט אפשרי.

 

אז מה עושים? כשהפיתוח של תרופות כל-כך יקר וממושך, כשאין שום ערובה להצלחה וכשהצרכנים מוכנים לרכוש אותן ויהי מה – מה הפלא שהתרופות החדשות כל-כך יקרות? עם זאת, זה לא אומר שאין שום פתרון לבעיה. מי שלא רוצה לסמוך על המזל, או על הגדלת סל התרופות בעתיד על-ידי הממשלה, יכול לרכוש בחברת ביטוח כיסוי מורחב לתרופות שאינן בסל התרופות.

 

"אנשים לא מודעים לפתרונות שמציע ענף הביטוח, וחבל". לדברי אמנון פיראן, מנהל תחום ביטוח הפרט באגף הבריאות בהפניקס. "הפוליסה שלנו, למשל, מעניקה כיסוי גם לתרופות הכוללות מרכיבים ביולוגיים, בניגוד לעבר, אז אושרו רק תרופות בעלות מרכיבים כימיים. בתוספת של כ-5 שקלים בחודש לכל פוליסת בריאות מינימלית, אנשים יכולים להיות מכוסים בתרופות החדשות ביותר ולא לחכות לוועדת סל התרופות. גם תרופות שבתוך הסל לא תמיד ניתנות לכל מי שזקוק להן אלא לפי קריטריונים של מצב רפואי שקובעת ועדת הסל. הפוליסה שלנו מכסה כל תרופה שממליץ הרופא המטפל של המבוטח".