הנוצות האחרונות של אבו-מאזן

רק בפירוק ממשלת חמאס יוכל הנשיא הפלסטיני להשיב את כבודו האבוד. ומה מתרחש בין חאלד משעל להנייה?

משפט אחד שאמר אתמול דובר חמאס, ראזי חאמד, במסיבת העיתונאים שכונסה בעקבות חטיפתו של החייל גלעד שליט, מסביר היטב את הכוונות הנסתרות של ארגונו. "ממשלת חמאס הורתה לחוטפים לשמור על חייו של החייל", הצהיר, וההמשך שחלף ודאי במוחו: "...כדי שיוכל להוות קלף מיקוח במו"מ עתידי עם ישראל". הסיטואציה ברצועת עזה כיום מזכירה מאוד את המגרש האיראני-סורי-לבנוני: חטוף ישראלי, עיין פרשת רון ארד, הוא בבחינת נכס אסטרטגי שלא יסולא בפז. כמו בטהרן, בדמשק ובביירות, גם בעזה שואלים מיד "מי הקבוצה שמחזיקה בו", כדי שהמעוניינים להפיק תועלת מהפרשה יידעו היכן ובאיזו דרך יש למקד את המאמצים לקבלת החייל לחזקתם ובהמשך, כדי ליהנות מ"פרי" החטיפה. מי ומי השחקנים הראשיים, ומה ישאפו לעשות?

 

איסמעיל הנייה. ראש ממשלת החמאס הוא איש המפתח בפרשה של חטיפת החייל, ואור הזרקורים מופנה בעיקר אליו. הנייה מצוי בסיטואציה שנהגנו לכנות "צל"ש או טר"ש". הוא מבין כי פלישה ישראלית לרצועה והכבדה על האוכלוסיה שם תטיל צל כבד על ממשלתו ותכוון אליה את חיצי הביקורת, עד כדי פיזורה על-ידי אבו-מאזן. נראה שראש הממשלה הפלסטיני מתכנן מהלך אסטרטגי גדול, שבאמצעותו ישאף לבסס את מעמדו כמנהיג בעל עוצמה. משום כך זומם הנייה לבצע עסקת חליפין, שבמסגרתה יקבל את אחד משני הנכסים הבאים: שחרור מספר גדול של אסירים מבתי-הכלא הישראליים, או התחייבות ישראלית למניעת מבצע נרחב ברצועה בטווח הקרוב, הפסקת פעילות הסיכול הממוקד והשגת רגיעה לתושבי עזה בטווח הבינוני והארוך.

 

הנייה בונה על דעת הקהל הישראלית בשני מוקדי משבר עיקריים: בראשון, הוא מבין כי הציבור בישראלי לא יתיר לממשלתו להיכנס לעזה כל עוד קיים סיכוי לשחרור שקט של החייל החטוף, ואילו בשני, הוא מקווה שאותו ציבור לא יאפשר לממשלת אולמרט לחמוק מאפשרות של מתן תמורה בעד החזרתו של החייל החטוף. לכן הוא נחוש לזכות בהישג שבטווח יד. שני הישגים כבר השיג הנייה: הוא תפס את מרכז הבמה בפרשה, ומצטייר כאחראי לכך שישראל משעה את הפעולה הצבאית הנרחבת ברצועה, כל עוד קיים סיכוי לשחרור שקט של החייל החטוף.

 

חאלד משעל. ראש הלשכה המדינית של חמאס (חמאס-חו"ל) מנסה להיאבק באיסמעיל הנייה, פן ישיג הישגים שיפגעו ביוקרתו שלו. מתגברות הידיעות שהוא אשר הנחה את ראשי הזרוע הצבאית ברצועה, אחמד אל-ג'עברי ואחמד רנדור, לממש את תכנית הפעולה בכרם שלום. עתה הוא חושש שמישהו אחר יקצור את היבול שעליו עמל. מדוע פעל משעל? הוא כבר הביע מורת רוח מההתקרבות האחרונה בין הפתח לחמאס, ומהאפשרות שממשלת חמאס תתפשר בסוגיית "מסמך האסירים". בפרשה זו הביא משעל לשיא חדש את היריבות בינו, כראש "חמאס-חוץ", לבין הנהגת "חמאס-פנים" המיוצגת בידי הנייה וממשלתו. אין ספק שהכלי העיקרי המצוי בידי משעל הוא הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי "עז א-דין אל-קסאם", והוא ידע להשתמש בה היטב אם על הפרק תעמוד סוגיה של חילופי שבויים, או מחוות אחרות שחמאס יקבל.

 

אחמד אל-ג'עברי ואחמד רנדור. כל הסימנים מראים ששני אלה - ראשי הזרוע הצבאית - מחזיקים ב גלעד שליט, או לכל הפחות, יש להם נגישות למקום הימצאו, והם מפעילים במישרין או בעקיפין את החוטפים. ברם, כל עוד שכרם של שני אלה ושל אנשיהם משולם על-ידי חמאס-חוץ בראשות חאלד משעל, אין כל סיכוי שהוראתו של הנייה למסור לידיו את החטוף תכובד. פנייה כזו מצד ראש הממשלה הפלסטיני תופנה ללא עוררין אל משעל בדמשק, או שהנייה יתעשת ויחליט שפעולת שחרור כוחנית, תקדימית שווה את המחיר.

 

אבו-מאזן. הנשיא הפלסטיני מוכיח פעם נוספת עד כמה הוא לא רלוונטי ברצועה. ניסיונו לאתר את החייל החטוף באמצעות מנגנוני הביטחון הנאמנים לו נראה פתטי ועלוב. לערפאת בשעתו הייתה מספיקה הרמת קול, כדי שהחטוף יובא ללשכתו. יש רק דרך אחת באמצעותה יחזיר הנשיא את כבודו, והיא שיורה על פיזור ממשלת החמאס ויתפוס את השלטון. אחרת, הוא עלול לצאת מהפרשה הזאת גם ללא "מעט הנוצות שנותרו לו".

 

מוחמד דחלאן. עד לא מזמן דיברו עליו כעל "האיש החזק ברצועה". איפה הוא בשעה זו?

 

אלוף-משנה (מיל') משה אלעד שימש בתפקידים בכירים בשטחים וכיום חוקר במוסד שמואל נאמן בטכניון