כל מה שרציתם לדעת על שי קדימי והעזתם לשאול

ב"אלופה" הוא אלונה, בעלת העבר הגברי. בחיים הוא שחקן והמודל שלו הוא ג'וני דפ, מקצוען כמוהו. בפורום הרשמי סיפר איך זה ללבוש בגדי נשים ומה הוא חושב על החיים ועל לירז צ'רכי

שי קדימי, 27, בוגר בית-הספר "בית צבי" מגלם ב"אלופה" את דמותה של אלונה (בעבר אלון) אחיה/אחותה של מיטל אוגנסיאן. בתשובותיו לשאלות הגולשים בפורום הרשמי של "האלופה" ב-ynet, שי סיפר כיצד הגיע לתפקיד ואיך בנה את דמותה של אלונה. "זו חוויה מסוג אחר לשחק תפקיד מסוג זה, ועל אחת כמה וכמה אם התפקיד גם לא מזוהה עם המין שלך. אני נהנה מאלונה, מכיוון שבאופן עיצוב הדמות עשיתי בחירות מאוד ספציפיות, פחות סטריאוטיפיות, יותר קרובות ואנושיות, כדי להוציא אנשים מהלך החשיבה על-פי הסטיגמה החברתית הרווחת." 

בחיים הפרטיים שלי הדברים שונים לגמרי. שי קדימי (צילום: דור מלכה)

 

כיצד זה בא לידי ביטוי במשחק?

 

"לגבי המשחק, זו מחיקה טוטאלית של עצמי ובניה של אישיות חדשה על סמך אינפורמציות והחלטות שמגבשים עבור בניה ועיצוב דמות. בחירות קולית, תנועתיות, מימיקות בפנים ואינטנסיביות פנימית- כל אלה נעשות על מנת להפוך מילים של שחור לבן של טקסט לנשמה חיה ונושמת."

 

עדן 13 שאלה: איך אתה מרגיש עם תפקיד של הומו?

 

"אין הרגשה מיוחדת בלשחק הומו, מבחינתי כל תפקיד על כל מאפייניו מלווים ברגשות מקצועיים ופעולות מקצועיות על מנת להשיג את התוצאה הכי שלמה בתפקיד והתוצאה היא שלמעשה מעבירה את התחושה של 'הומו'."  

 

קשה להתאפר וללבוש בגדים של בחורה?

 

"לא נוח בבגדי נשים. כשאני יושב כמו שאני רגיל בהפסקות, ואני לבוש במיני, לפעמים זה לא ממש נעים..זה מאוד לא נוח! מאז העבודה על אלונה אני מעריץ נשים על הסבל של הורדת שיערות בגוף, ומריטת גבות ובכלל כל ההתעסקות הבלתי פוסקת במראה. היתרון שלי הוא שאני רץ בסוף יום צילומים לחדר ההלבשה, פושט את הבגדים של אלונה, זורק עליי טי שרט ועף לכיור לשטוף פנים ולראות את עצמי בראי אומר 'תודה לאל שזה רק לכמה שעות'.

 

"אבל אין ספק שזה חלק מהאתגר, לא רק שלי, אלא גם של כל המחלקות הוויזואליות: איפור, שיער והלבשה. קיים אתגר גדול ומשותף בעיצוב החיצוניות של התפקיד בצורה אמינה."

 

לשאלתה של דנדוש במה הוא מרגיש שהוא דומה לאלונה הוא משיב:

 

"ברגישות! דרך העבודה שלי היא שכאשר אני ניגש לדמויות, המפתח שלהן מבחינתי הוא בראש ובראשונה הרגש. אם אני פועל מתוך רגשות בתפקיד, אני כשחקן עובר חוויה, וכך גם הצופה יעבור חוויות דרכי.

 

"המפתח שלי לדמות של אלונה הוא בעצם אלון. שם בעצם טמונים מרבית הסודות של התפקיד בעיני. למרות שזמן המסך של אלון הוא קטן, ההיסטוריה ש"אני המצאתי" לאלון מעמיקה, זאת משום שעל מנת לייצר הווה אני חייב לבסס אותו על עבר.

 

"מעבר לזה, תלאות הדרך של אלון/ אלונה רחוקות מתלאותיי שלי, אבל העבודה שלי כשחקן היא לגרום לצופה להאמין שזה הכי קרוב ואישי. למרות שבחיים הפרטיים שלי הדברים שונים לגמרי."

 

הוא הגיע לאודישנים של האלופה בעקבות פנייתו של הסוכן שלו. ולשאלתה הנוספת של דנדוש- האם באודישן הלך מלכתחילה לתפקיד הזה, שי משיב:

 

"כן, נאמר לי שהאודישן הוא לתפקיד מהסוג הלא ממש קונבנציונאלי(טרנסקסואל), ולאחר לבטים והתייעצויות עם חברים ואנשי מקצוע, החלטתי שאני הולך עליו."

 

יובל_האלופה שאל אותו, איך זה לעבוד עם לירז צ'רכי והוא השיב:

 

"אני מכיר את לירז מימי הלימודים בבית צבי, היא למדה שנה מעלי בלימודים, ואף נפגשנו באודישנים הראשונים לטלנובלה "האלופה". היא נבחנה לפני, וכשיצאה שמחנו מאוד לראות אחד את השנייה. 'אנחנו אחים!' קראנו בהתלהבות כשהבנו שהיא נבחנה לתפקיד מיטל ואני לתפקיד אלון/אלונה. בירכנו אחד את השני שבאמת נהייה אחים בסידרה ושנעבוד יחד.

 

"שמחתי שלירז זכתה בתפקיד, מאחר ובסוג התפקידים האלה חשוב שתהייה כימיה נוספת כדי שהקירבה המשפחתית תעבור כאמינה.

 

העבודה בסצינות יחד מאוד זורמת ולפעמים אנחנו יכולים להמשיך את הסצינה לבד גם אחרי שהוא נגמר, מן כימיה מיוחדת כזו שלא פוגשים כל יום בעבודה עם פרטנרים."

אם לא היית משחק את אלונה, איזו דמות היית רוצה לשחק?

 

"אני לא מתעסק בזה כשאני משחק תפקיד מסויים. יש לי אומנם רעב מאוד גדול וסקרנות לגלם תפקידים נוספים מסוגים שונים ומגוונים, אבל כשאני משחק תפקיד בתוך מסגרת כלשהי אני מתרכז בו בלבד על מנת שלא לבלבל את עצמי ולהיות הכי הכי מרוכז בעבודה שלי כדי להביא דבר שלם.

 

"מה גם שאין טעם בלחמוד תפקיד של קולגה (חבר למקצוע) בתוך עבודה משותפת, זה יוצר איפה שהוא חוסר לויאליות לתפקיד שלי."

 

קדמי בן 27, בן מזל קשת, גדל ולמד ברמת גן והוא בוגר מחזור 2004 של בית ספר למשחק בית צבי. הוא כותב, מביים, שר ורוקד. על עצמו הוא מספר: "אני בן יחיד, אין לי אחים ואחיות, אני הנסיך בבית, לזוג הורים מקסימים שאני מאוד מאוד אוהב."

 

ועל השאלה האם יש לו חברה הוא משיב בחיוך: "לא, כרגע אני פנוי!"

 

שי שיתף את הפורום בדברים שהוא אוהב לעשות ובתחביבים שלו:

 

"אני אוהב את המקצוע שלי דבר ראשון. זו אהבתי הראשונה ואני נאמן לה.

העשיה, לה אני משתוקק תמיד, היא דבר שמגרה לי את היצר, החושים, האינטלקט. המקצוע הזה הוא חסר גבולות בעיני והשאיפות: גדולות.

 

"אני נהנה מספרים טובים, בעיקר ביוגרפיות, או ספרי פסיכולוגיה, אני מצייר בשמן, אני כותב, אוהב תיאטרון, מוסיקה היא אהבה אמיתית שלי, יש לי טעם מאוד מגוון ורחב במוסיקה. אני אוהב פגישות עם חברים, בילויים, ובנוסף אני אוהב מאוד לשחות".

 

אלו סוגי סרטים, ספרים ומוזיקה אתה אוהב ועל איזה סרט וספר היית ממליץ?

 

"כרגע אני קורא את' רודף העפיפונים', לאחרונה סיימתי לקרוא ספר שוודאי אקרא שוב (יש לי את הנטייה הזו בספרים) 'מכתבים למילנה' של פרנץ קפקא. בקולנוע אני מאוד אוהב קולנוע אירופאי, אלמודובר הוא הבמאי המועדף עלי. התסריטים שלו מעניינים ומורכבים. אהבתי מאוד גם את הסרט 'השעות'.

 

"אני מאוד אוהב את השחקנים מריל סטריפ, חוויאר ברדהם, גאל גראסייה, וכמובן ג'וני דפ, שאני רואה בו סוג של מודל, הבחירות הקיצוניות שלו מתפקיד לתפקיד והיכולת להשתנות מאוד מדברת אליי והחיבור מאוד קרוב לי."

 

על השאלה מה הוא רצה להיות כשהיה קטן הוא השיב:

 

"מאז ומתמיד זה היה משחק, ההורים שלי 'האכילו' אותי תרבות מגיל מאוד קטן אני זוכר שההצגה הראשונה שראיתי שזכורה לי טוב היתה בהבימה אי שם בתחילת שנות השמונים. 'המלך מתיה הראשון' זה היכה בי כמו ברק שם ידעתי שאני רוצה להיות על במה, לא קיבלתי את זה שאני יושב בקהל וצופה. המקום הטבעי בשבילי היה הבמה. 

 

משם המשכתי לחוגים שהתאימו לאותו הגיל והתפתחתי בסדנאות. החותמת הראשונה ליכולת שלי מבחינתי היתה בהצגת היחיד שלי, שעלתה לראשונה ב97' וממשיכה לרוץ עד היום. 

שם ידעתי שיש לי את ה'כח' והקהל לא נשאר אדיש אלי. משם החלטתי ללמוד בצורה מקצועית ומסודרת בבית צבי, ומקצעתי את הכשרון, כי המקצוע הזה הוא ברובו עבודה בלתי פוסקת ויצירתיות בלתי מוגבלת. אסור להתייחס לכישרון טבעי כמובן מאליו אלא לטפח ולהזין אותו. אין סוף ללימודים.

 

מה אתה מעדיף: תיאטרון, קולנוע או טלוויזיה?

 

תיאטרון מאוד עשה לי את זה תמיד, וגם היום זה אחד הדברים שמאוד מעניינים אותי, המגע הישיר והבלתי אמצעי עם הקהל, הקסם הזה שקורה כל ערב, המתח. זה משהו שהאנדרנלין בו משתולל ולי זה גורם סיפוק גדול.

 

שנחשפתי לראשונה לקולנוע הוקסמתי, זו היתה קופרודוקציה אמריקאית –צרפתית, שצולמה ברודוס ביוני לפני שנה, התפקיד היה אמנם קטן אבל ידעתי מיד שאני רוצה גם את זה.

 

בדומה לכך, "האלופה" היא המפגש הראשון שלי עם טלוויזיה. מאוד חששתי אבל מיד התאהבתי. אני נהנה מכל רגע בעבודה, אני שמח שהעבודה הראשונה שלי בתחום הטלוויזיה היא בסדר גודל כזה. זה לעבוד עם חברת ההפקות דרסט, שהיא משפחה חמה ומחבקת לכל דבר ועם הבמאי שי קפון שאיתו אני מוצא שפה משותפת ואנחנו מגיעים יחד להחלטות בנוגע לגילום התפקיד ולתוצאות יפות שהן על דעת שנינו. הנחיתה היתה רכה וזה כיף גדול."

 

נראה שלקדימי חשוב מאוד לספק את יצר הסקרנות של המעריצים. הנה אסופת שאלות נוספות עליהן ענה בחריצות.  

 

ועם כבר "האלופה", האם אתה אוהד קבוצת כדורגל כלשהי? אם כן, איזו?

 

"כדורגל לא מתחבר היום באופן ישיר לחיים שלי. תחומי ספורט אחרים מעניינים אותי הרבה יותר. כשהייתי ילד שיחקתי בקבוצת נערים של בית"ר ת"א אך מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי ועזבתי. לא עושה לי את זה לרדוף אחרי כדור, אני מעדיף משהו טיפה יותר עמוק מזה."

המקום הטבעי בשבילי היה הבמה. שי קדימי (צילום: דור מלכה)

 

שאלתו של חן בריגה: איך אתה לומד את כמות הטקסטים הגדולה?

 

"אני מיומן בלמידת טקסטים, בית הספר בו למדתי שלוש שנים 'בית צבי', העניק לי כלים שמשרתים אותי לאורך הדרך בעבודה. עם הזמן מפתחים גם מיומנויות חדשות.

 

טקסט מבחינתי זה לא דבר מאיים, למרות שהוא צריך להיות מוקפד, בכל אופן יושבים מאחורי ערימות הטקסט אנשים שכותבים אותו ימים ולילות ואסור לשכוח גם אותם. צריך לדייק על מנת להיות סופר מקצועיים.

טקסט הוא חברו הטוב של השחקן, הדבר הראשון ששחקן עושה כשהוא מקבל טקסט חדש לידיים זה לסמן את השורות שלו ולראות איפה הוא מופיע. אז טקסט בשבילי  כמה שיותר יותר טוב".

 

האם נתקלת במקרים שחשבו שאתה טרנסקסואל גם בחיים בעקבות הדמות שאתה מגלם?

 

"לא, אורח החיים שלי הוא רגיל, לכל השואלים/שואלות. אני גבר ואני נשאר כזה. אני שחקן שמגלם תפקיד, ואם אנשים מתלבטים לגבי זהותי זה רק מחמיאלי  ומחזק את העובדה שאני עושה עבודה אמינה כהרגלי בקודש."

 

האם אנשים קוראים לך ברחוב "אלונה"?

 

"קוראים 'אלון', 'אלונה', 'פלצת', 'מרסק' (מלת הדגל של אלונה). לרוב גם באים להחמיא לי ואומרים שאני עושה תפקיד טוב ושמאוד אוהבים אותי בין שלל הדמויות."

 

שאלתה של ב2!2ה: איך אתה מתמודד עם כמויות ההערצה הגדולות?

 

"אני חייב להודות שלא חשבתי שיזהו אותי בכלל כי אני משחק בחורה רוב הזמן, אבל אנשים ברחוב ובמקומות אחרים ובקרב חוגים חברתיים ומקצועיים בהם אני מסתובב, מזהים ומחמיאים מאוד. כמובן שזה מחמם את הלב לקבל 'ציון', פידבק על עבודה שלך, שבספו של דבר היא מעוצבת בכתב ידך. ללא ספק כיף גדול!"