חכמי ההלכה הסכימו כי נוצר בטעות קישור בין התאבדות לבין פעולה של "נפילה למען הגנה על הדת והמולדת". החכמים הדגישו כי גורלם של המתאבדים הוא לא פחות מאשר הגיהינום עצמו. "מי שמבצעים פיגועי התאבדות בשם הדת אינם מוסלמים אלא אנשים אשר מכרו את נפשם לשטן", קבעו חכמי האיסלאם. "הם לא הבינו את עקרונות הדת ליה אין להרוג אדם, אלא בדין".
"ישנו הבדל בין הג'יהאד לבין הטרור, בין הנפילה לשם שמיים (איסתישהאד – ר.נ) לבין התאבדות", אמר לעיתון ד"ר מוחמד ראפת עות'מאן, ראש הוועדה למחקרי הלכה באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר. "רבים לא מבינים היטב את מצוותיו של האיסלאם סביב משמעות הג'יהאד. מי שמפוצץ את עצמו בין בני אדם הוא חוטא המבצע מספר פשעים, שהראשון שבהם הוא ההתאבדות. הרי ידוע בדת יש איסור גורף על אדם להרוג את עצמו ואת האחרים. לקיחת נפש היא אחד החטאים הגדולים ביותר שניתן לעשות, ואללה ציווה על כך במפורש".
ד"ר עות'מאן המשיך ונימק את החלטתם: "הפשע השני שמבצע המתאבד הוא הריגתם של האחרים, וזאת כשהוא פועל מתוך מטרה פוליטית ולא דתית. ישנו מי שמפוצץ את עצמו נגד השליט והורג בו בזמן רבים חפים מפשע - וזהו חטא. זאת, בנוסף לפגיעה ברכוש הציבורי והפרטי.
"מבצעי פיגועי ההתאבדות, בעלי המטרות הפוליטיות, הפכו את ההתאבדות לאידיאולוגיה דתית שבאמצעותה הם מקריבים נפשות לא של שהידים אלא של מתאבדים שאללה הבטיח להם עינויים ביום הדין.
"השהיד, לפי מצוות ההלכה האיסלאמית, הוא אדם אשר נלחם באויב ומציב את נפשו למות מתוך הגנה על דתו, מולדתו, כבוד נשותיו ואדמתו. זהו מעוגן בחוקי האיסלאם, ורק אם הוא מת בדרך הזאת – הוא שהיד".
אולם נראה כי בישראל לא צריכים בהכרח לקפוץ משמחה כלפי הפרשנות המחמירה הזאת. עות'מאן מיהר לרמוז כי ההתאבדות מול יעדים ישראלים מותרת: "אלה אשר מתנגדים באמצעות פיגועי ההתאבדות נגד האויב, גוזל האדמה וכובש המדינות הם שהידים".