מונדיאל עם נעלם אחד - רונאלדיניו

"לצערו של רונאלדיניו, בכדורגל המדד השולט הוא לא רייטינג, אלא גביעים. ואולי עכשיו גם הוא מבין שבכדורגל הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר. הוא הדבר היחיד". סער הס על האכזבה הגדולה של הגביע העולמי

0 שערים, 1 בישול, 4 בעיטות למסגרת ו-7 בעיטות לשער ב-430 דקות במונדיאל. הסטטיסטיקה המבישה הזו לא שייכת לרונאלדו 'השמן', לזינדין זידאן 'הזקן' או ל'כוכב הקולנוע' דייויד בקהאם. המאזן הזה שייך למי שנבחר כמעט פה אחד, של כל העולם, לכדורגלן השנה בתבל – רונאלדיניו.

 

מה לא נאמר על האיש שאף פרסומת לא הייתה שלמה בלעדיו, שחיוכו ושיניו עיטרו כל שלט חוצות ושכל פרשן נרתם, עד לפני קצת יותר מ-24 שעות, להגיד עליו את המשפט הבא: 'הוא הכי טוב, אולי אפילו בכל הזמנים'. בפחות משבועיים הבלון ששמו רונאלדיניו התפוצץ, ועל הבמה החשובה ביותר בעולם הכדורגל – הגביע העולמי. וזה לא רק באשמתו.

 

כבר לפני חודש כתבתי כאן שרונאלדיניו לא מנהיג. לא היה ולא יהיה. בברצלונה, איתה הוא זכה באליפות ספרד ובצ'מפיונס ליג, הוא השחקן מספר 1, אבל הוא ממש לא המוטיבטור והמנווט הבכיר. בשביל זה יש את קרלס פויול בהגנה, דקו בקישור, סמואל אטו בהתקפה ופרנק רייקארד על הקווים. שחקנים ומאמן שרוצים תוצאות, והכדורגל היפה הוא משני בעבורם. בברזיל דרשו ממספר 10 להיות אחראי לא רק על הקסם, אלא גם על החזרה לחיים של רונאלדו, בין היתר, ואת התוצאות הרות האסון ראינו כולנו.

 

במשחק הראשון, נגד קרואטיה, ניצחה ברזיל בקושי, רק בזכות טיל של קאקה. התרומה המועטה של רונאלדיניו הוסברה בניסיונותיו למצוא קודם כל את האיש המרכזי בהתקפה, רונאלדו חסר הכושר, ובוויתור הכמעט מוחלט על בעיטות לשער. אז עוד חשבה אלופת העולם שהניצחונות, ועימם התפוקה של רונאלדיניו, יבואו מעצמם, ברגע שהיא תלחץ על כפתור נסתר.

רונאלדיניו מנסה לעכל את ההדחה המוקדמת (צילום: איי פי)

 

המשחקים נגד אוסטרליה, יפן וגאנה רק תרמו לתזה הזו. הצהובים-ירוקים לא שיחקו טוב במרבית הדקות, אבל שיפוט אוהד (נגד האוסטרלים ומול הגנאים), גולים מהירים (נגד האפריקאים) וחזרה מפיגור (מול היפנים) איפשרו לברזילאים (לשחקנים, לאוהדים ולמרבה הפלא גם לתקשורת העולמית) להבין שהדרך אל הגביע סלולה, ושרונאלדיניו יתעורר ברגע שיצטרכו אותו. זה, כמובן, לא קרה.

 

הקשר בן ה-26 לא כבש גם בשלושת משחקי ההכנה של ברזיל, בהם הבקיעה הנבחרת 25 שערים. המאמן קרלוס אלברטו פאריירה היה חייב להבין, הרבה לפני רבע הגמר מול צרפת, שיכולת אדירה בליגה אינה עוברת אוטומטית אל הנבחרת והיה צריך להכין תרגילים כדי לאפשר לרונאלדיניו להוציא לפועל את הכישרון שיש ברגליים שלו. גם זה לא קרה.

הנרי נפרד גם הוא מאכזבת המונדיאל (צילום: רויטרס)

 

אבל לא רק המאמן, השחקנים והתקשורת שטמנה את הראש בחול ולא כתבה כמעט מילה על היכולת העלובה של 'השחקן הטוב בעולם', כפי שתיארה אותו מדי יום, אשמים בתצוגה של רונאלדיניו בגרמניה 2006. גם לאיש עצמו יש כמובן מניות בחוסר ההצלחה הזו.

 

להבדיל מכוכביה המושמצים של ריאל מדריד, שהגיעו למונדיאל ביכולת בינונית, אבל חתרו כל העת אל המטרה היחידה – שערים וניצחונות – לרונאלדיניו הייתה מטרה חשובה יותר – לבדר את הקהל. ההילוכים החוזרים, שהראו אותו משתעשע עם הכדור ולפעמים גם עם היריבים (בשלב הבתים), הראו שגם הטלוויזיה מסכימה איתו לגבי המטרה הזו.

 

אבל, לצערו של רונאלדיניו, בכדורגל המדד השולט הוא לא רייטינג, אלא גביעים. ואולי עכשיו, אחרי האכזבה הגדולה מול זיזו והנרי, גם הוא מבין שבכדורגל הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר. הוא הדבר היחיד.