המעיים: איך הם עובדים ועוד עובדות מדהימות

מה אורך המעי הגס, מי צריך את התוספתן, למה סיגריות יזרזו יציאה, איך נוצרות הנפיחות בגופנו, ולמה בעצם הן מסריחות? כל מה שרציתם לדעת על עבודת המעיים בגופנו

המעיים הם צינור חלול ארוך המתחיל מסוף הקיבה ונמשך עד פי הטבעת. דופן המעיים מורכבת משריר הקרוי "שריר חלק", ובמספר קרומים. החלק הראשון של המעיים נקרא תריסריון, לאחריו נמשכים המעי הדק המחולק לשניים: הג'ג'ונום והאילאום ולבסוף המעי הגס המחולק לשישה חלקים: המעי האטום (צקום), המעי הגס העולה, המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד, הכרכשת, החלחולת (רקטום) ופי הטבעת.

המעי הדק משתתף בעיכול המזון וספיגתו, ועיקר תפקידו של המעי הגס הוא בספיגת המים והמלחים ויצירת הצואה. בשל תפקידם, שטח הפנים של המעיים גדול ביותר, והם מורכבים מרקמה דמויית ספוג המאפשרת קליטה של חומרים מתוך המעי אל פנים הגוף ומחזור הדם - ומשם אל איברי הגוף והרקמות השונים באמצעות זרם הדם.

 

המעי הדק הוא צינור שאורכו מטרים אחדים, בו נעשה תהליך העיכול של סוכרים, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים. חלק מהחומרים נספגים במקומות ספציפיים, כמו למשל ויטמין B12 הנספג רק בקטע הסופי של המעי הדק.

 

מהמעי הדק על חלקיו השונים עובר המזון המעוכל בחלקו אל המעי הגס. המעי הגס משמש בראש ובראשונה לספיגת המים שהיו במזון, או שהשתתפו בתהליך העיכול, ולהחזרתם אל הגוף. לכן, במעי הגס ההפרשות הנוזליות מתקשות בשלב הכמעט סופי של העיכול. באורגניזמים החיים באיזורים מדבריים, המעי הגס הוא אחד ממנגנוני הבקרה החשובים של הגוף, המאפשר ניצול מושלם של המים ומחזורם בתוך הגוף.

 

המעי העיוור הוא קטע מנוון של מעי ללא מוצא, המצוי בחיבור שבין המעי הדק והמעי הגס. מדובר בבליטה קטנה דמוית צינורית מפותלת, הסגורה בקצה ומחוברת למעי הגס סמוך להתחלתו (בבטן הימנית התחתונה). אורכו מספר סנטימטרים. הוא אינו משתתף בתהליך העיכול ונחשב שריד של איבר קדום שהיה פעם חלק ממערכת העיכול ואינו משתתף כיום בתהליך. פי הטבעת הוא חלקו הסופי של מערכת העיכול, משם יוצאת הפסולת של כל מה שבלענו לאחר שהסתיים תהליך עיכולו.

 

והנה עוד כמה עובדות מרתקות על המעיים:

 

• הגודל לא קובע: אורך המעי הדק הוא כ- 6.7 מטרים, בעוד שהמעי הגס מגיע למטר וחצי. אצל סוס לעומת זאת, מגיעים המעיים לאורך של 27 מטרים.

 

• חיידקים טובים: המעיים שלנו מכילים כ-400 סוגים שונים של חיידקים, רבים מהם נחשבים לחיידקים טובים הנחוצים לפעילות תקינה של מערכת העיכול.

 

• יציאת מצריים: תדירות היציאות אצל אנשים בריאים נעה בין שלוש פעמים ביממה (כן, כן) לשלוש פעמים בשבוע. באופן כללי מוגדרת עצירות כאי העברת צואה במשך שלושה ימים או יותר.

 

• לגמרי מיותר: התוספתן (אפנדיקס) הוא מבנה גלילי קטן ומאורך המחובר לחלק הראשון של המעי הגס. אצל בני האדם אין לו כל תפקיד, אולם הוא נוטה להפוך דלקתי, מצב הקרוי אפנדיציטיס. במרבית הפעמים לא ניתן לאבחן את האפנדיציטיס מבעוד מועד, והפתרון היחיד הוא בניתוח בו מוסר התוספתן, גם אם אינו דלקתי.

 

• אווירה עכורה: נפיחה ממוצעת מורכבת מ-59% חנקן, 21% מימן 9% דו תחמוצת הפחמן, 7% מתאן ו-4% חמצן. המרכיב המסריח שבנפיחה הוא גז מימן גופריתי. תזונה עשירה בגופרית, תביא לנפיחויות בעלות ריח עז יותר. בין המזונות הללו: מוצרי חלב, ביצים, כרוב ושעועית.

 

• בולעים אוויר: מרבית הגזים במעיים נוצרים מבליעת אוויר (ארופאגיה) בשל דיבור בזמן אכילה, פיהוק ושתיית משקאות מוגזים.

 

• שארית הפליטה: מרבית האנשים פולטים נפיחות כ-14 פעמים ביממה שהם כחצי ליטר גז. בניגוד למיתוס, נשים אינן משחררות גזים פחות מגברים. טמפרטורת הנפיחה מגיעה ל-37 מעלות צלזיוס בזמן הבעירה. הפלוץ הממוצע מגיע למהירות של כ-3 מטרים בשניה שהם קצת יותר מ-10 קמ"ש.

 

• אפקט הניקוטין: מעשנים מכירים את התופעה לפיה לאחר עישון קיימת פעילות מעיים. הסיבה היא שניקוטין מגרה קולטים שונים במערכת העצבים המגרים את התכווצות המעיים. גם לקפה יש השפעה משלשלת, אם כי בכמויות גדולות מידי האפקט הוא הפוך ועלול לגרום לעצירות.

 

• לא תמיד צף: חלק מהיציאות צפות על פני מים, אחרות שוקעות. הסיבה תלויה בריכוז הגזים הטבועים בגוש הצואה. ככל שהריכוז גבוה יותר, כך גוש הצואה יצוף.

 

• כל צבעי הקשת: הצואה לא חייבת תמיד להיות חומה. הצבע החום נובע משילוב של פיגמנט בשם בילירובין המשוחרר מכיס המרה, יחד עם ברזל. עם זאת, הצואה עלולה להיות שחורה בשל דימום בוושט בקיבה או במעי הדק, ירוקה בשל מיץ מרה שלא התעכל במעיים או אצל תינוקות שרק התחילו לינוק, אדומה בשל דימום במעיים או בשל טחורים מדממים, צהובה בשל מחלה הגורמת לעליית הפיגמנט בילירובין בדם, או אפורה בשל מחלות כרוניות שונות.