האם הם מתנועעים כך גם בין הסדינים?
האגן שעינטז, כפות הרגליים היחפות שהתעלסו עם החול והידיים שליטפו את האוויר עוררו תהייה קיומית: מה הקשר, אם בכלל, בין פיזוזים, זוגיות וסקס? עם עצמי אני רוקד בסדר, אבל מעולם לא הצלחתי לרקוד עם מישהי. האם נידונתי לרווקות נצח? ומה לגבי כישורי המיטה, האם ראוי אני לעשות אהבה רק עם עצמי?
מסיבה בלב המדבר. הלמות הבסים השתלבה בשלווה הצחיחה כאילו מאז ומתמיד הרעימו קולם שם. בתוך קצב הטראנס, הטחות הרגליים והנפות הידיים, חוללה יפהפיה בחצאית לבנה. האגן שעינטז, כפות הרגליים היחפות שהתעלסו עם החול והידיים שליטפו את האוויר במעגלים, לא יכולו שלא לעורר תהייה קיומית: האם את חמוקיה היא מניעה כך גם בין הסדינים? "ברור שכן", ענה החבר שהבחין בבהייתי החמדנית. "ברור שכן", הנהנתי אחריו בהסכמה.
כשהרגשתי שהגדשתי את הסאה, דילגו העיניים מהרקדנית הנאווה לזוג סמוך, שהניע איברים בהרמוניה מוחלטת. ברור היה שאת הכימיה הם חולקים לא רק בריקוד במדבר, אלא גם בשגרה העירונית.
כטיבה של המחשבה האנושית, רגע אחד היא בוחנת את הסביבה, ומיד ממהרת להשוות. עם עצמי אני רוקד בסדר, אבל מעולם לא הצלחתי לרקוד עם בת זוג. מה זה אומר עלי? האם נידונתי לרווקות נצח? ומה לגבי כישורי המיטה? האם ראוי אני לעשות אהבה רק עם עצמי?
שאלות שכאלה מחייבות תשובות. כדי לברר הסוגיה הקפצתי את שי הצלם, שמיהר להתגייס לעזרה, ויחד טופפנו אל תוך היכל הריקודים DNA שבהרצליה, לתחקר את המומחה ליאור פטל ועוד רקדנים בדם:
הזרקור שעל המצלמה כבה. זכרון השניות שביליתי בצמידות להדס המדריכה עדיין הלהיט את דמי. כל כך הרבה תשוקה, ובלי להשחית אף מילה. זה פחות איך שרוקדים, זה
יותר עם מי, נחתה התובנה. בראשונה בחיי הבטתי בקנאה בזוגות החגים להם על הרחבה החשוכה.
"רק שתדע", ניגשה אלי אחת המדריכות והמתיקה סוד מעברה, "בדקתי כמה גברים שרוקדים סלסה טוב, הם לא משהו במיטה. אז זה בסדר שאתה לא יודע לרקוד, זה לא אומר כלום", היא העבירה עלי מבט בוחן וחזרה לרחבה. חייכתי לכיוונה בהבעת תודה. מזל שהיא לא ראתה איך אני חונה.