דווקא במועד קריטי, בו נדרש צה"ל למאמץ ייחודי ברצועת עזה - מאמץ ה"יונק" חלק נכבד מכוחות העילית של הצבא הסדיר - עלה בידי אנשי חיזבאללה לגרור את ישראל לחזית שנייה. כמו בכרם שלום, אירוע החטיפה בצפון כוון בעיקר במטרה לקדם עסקה להחלפת שבויים. לא מן הנמנע שמדובר ב"ניצול הצלחה" לאחר חטיפתו של גלעד שליט, ואף ייתכן ששתי הפעולות תואמו מראש באופן דיסקרטי. סביר מאוד כי מי שהוסיף רוח גבית למפרשי הפעולה היום - אם לא ממש יזם אותה - היו סוריה ואיראן, בשל אינטרסים מובהקים שלהן: אסד טרוד בהרחקת עדויות באשר למעורבותו האישית ברצח חרירי ובהדיפת הלחץ האמריקני, ואילו איראן מצידה מנסה לחמוק מן הלחץ הבינלאומי בסוגיית הגרעין. על כל פנים, מתברר שוב, לצערנו, כי הנסיגה מלבנון וההתייצבות על קו הגבול הבינלאומי אינן מהוות תעודת ביטוח להפסקת האלימות. אם כך, מה עושים עכשיו?
אפשר להניח כי התכנון המדוקדק של ההפגזה והחטיפה כלל גם הכנת נתיב מילוט ומקום מסתור המוגן מחיפושי צה"ל, ואפילו יחדור לעומק השטח הלבנוני. מסורת השמירה הקפדנית של חיזבאללה על ביטחון אמצעי הקשר שלו מותירה סיכוי קלוש לפליטת מידע כלשהו, שייקלט בצידנו ויהיה בו כדי לאפשר מבצע לחילוץ החטופים. לאור כל זאת, אסור בשום אופן להטיח את הראש בקיר. פעולות צה"ל מאז התקרית הקשה הבוקר אינן יותר מתרגולת, שסיכוייה להפריע להשלמת החטיפה - מוגבלים. המבצע היבשתי-אווירי-ימי הוא שסתום שחרור לחצים לגיטימי, בנסיבות המתסכלות הללו, אך הוא בדיוק המעשה הצפוי על-ידי הצד היריב - ואסור שייהפך לדפוס המאפיין של תגובת ישראל. הגיע הזמן שבמקום להגיב אינסטינקטיבית מהמותן, תיקח ישראל פסק זמן לעשיית שיקול דעת נרחב ותבחן את כל האפשרויות, גם אם במנותק משדה הפעולה המיידי בשטח. היוזמה חייבת לעבור הפעם לצדה, וראוי להנהגתנו שתפתיע את היריבים.
מסורתית, נוח למדינת ישראל לאתר ולהצביע על יריב שעליו ניתן להטיל את האחריות. הצמרת המדינית-ביטחונית שמה כבר בשעות הבוקר את ה"צלב" על לבנון, והודיעה כי ממשלתה תשלם את מחירו הכבד של האירוע. נראה כי תהיה זו טעות משולשת: ראשית לבנון אינה מדינה ריבונית של ממש, אין לה יכולת לכרסם במעמד חיזבאללה, ופגיעה בה לא תקטין את איום הארגון גם בעתיד; שנית, פעולה קרקעית בדרום לבנון תחזור על מודל מבצעי ליטאני בואך של"ג, ותחזיר אותנו - עם אבדות לא מעטות - לנקודת ההתחלה, ללא הישג ממשי; שלישית, פעולה בעומק לבנון - באזור ביירות למשל - לא תהיה יותר מאקט עונשין, ונוכח פגיעה ודאית בתשתיות ובאזרחים - היא עלולה להוציא את ישראל מחוץ למעטפת הלגיטימציה שהמערכת הבינלאומית נכונה כעת לתת לה. נוכח יצירת המצב האסטרטגי החדש במזרח התיכון - וכך אכן חייבים לראות את פני הדברים - ראוי כי בהתייעצויות הגנרלים והשרים תישקלנה גם האפשרויות הבאות:
תת-אלוף (מיל') ד"ר יוסי בן-ארי, לשעבר בכיר בקהילת המודיעין