בלילה, כשהזוגי ישן, כיביתי לו את הסלולרי בלי שהוא שם לב. לא רציתי שגם הטלפון שלו יצפצף, שגם אותו יארזו וישלחו רחוק ממני. מספיק שאת "חומת מגן" עברתי בדפיקות לב היסטריות עם זוגי קרבי, שבוע שלם בלי קליטה ובלי שמץ של מושג אם קר לו, כואב לו, אם הוא מפוחד או עייף ומתי ישוב להתכרבל בזרועותיי.
"את כזאת היסטרית", אמר הזוגי בעצבנות, כשגילה שהטלפון שלו הושתק בכוח וניטרל אותו מהעולם. ואני מביטה בו מתוסכלת, יודעת שלא אוכל לבודד אותו לנצח ממה שקורה במקביל לחיי הזוגיות שלנו בחיים האמיתיים. כולי קנאה בחברה שנסעה למיאמי לנהל את הזוגיות שלה בשקט, איפה שיש הרבה שמש ואין צווי 8 ובני זוג שמגנים בגופם על המולדת.
זו תקופה שהלחץ אוכל אותנו ממילא
המצב הבטחוני רק החמיר את מה שהתחיל בינינו עוד קודם. מזו תקופה שהלחץ אוכל אותנו. אמנם כעת הטרדות היומיומיות שעד כה נראו לנו בומבסטיות וחשובות מספיק להתעקש עליהן, כמו מי ישטוף כלים ואילו הורים נבקר השבוע, מביכות אפילו מכדי שנאזכר אותם זה לזו. ובכל זאת, המתח אינו מתחלף במתח חדש, הוא רק מתווסף ללחצים שכבר צברנו, למריבות שהיו לנו בעת האחרונה, כמו פריוויו אכזרי להווה. התחלנו להשליך האחד על השני תסכולים ועצבים שלא קשורים ישירות לאף אחד מבין שנינו. אבל מובן שלי לא היה אומץ להגיד לבוס שלי מה אני חושבת עליו, אז פרקתי זעמי על יקירי, ואילו הוא, ששומר דברים עמוק בבטן אפילו נגד חברים שהכעיסו אותו עשר שנים אחורה בזמן, שלף לפתע מהבוידעם הרגשי את הפחדים שלו והלביש אותם עלי.
כך יצא, שמדי יום התנגחנו והאשמנו ובעיקר צווחנו עד צרידות. ואז, יום אחד, בתוך כל הבלגן והדלת הפתוחה, עמדה שם השכנה הבודדה מלמטה, השריד הארכיאולוגי של הבניין, ושאלה אם לצלצל למשטרה.
פתאום קלטנו שהגזמנו. ישבנו שם מתחת לשולחן המחשב, בפינה הכי מוצלת בבית, ובכינו, והתחבקנו וצעקנו ושוב בכינו, והכלבה מתכרבלת לנו על הירכיים הצמודות של שנינו. והחלטנו שאנחנו הולכים לזעום יחד, ובדרך הנכונה, בלי שאף אחד מאיתנו ייפגע או ירגיש שהוא שק החבטות של השני.
לשחרר את הכעס האצור בפנים
מה שקרה בפועל הוא שנרשמנו לשיעור ג'ודו למתחילים, אנחנו ועוד כל מיני זאטוטים זבי חוטם בני שמונה, מנסים לקטול במכות חוקיות, לשחרר את הכעס האצור בפנים. לרוע המזל, סיימנו את פאזת הג'ודו במהרה. התוצאה: עין שרוטה והמון סימנים כחולים על הבטן של הזוגית.
למעשה, לא מזמן התחלנו בחיפוש אחר פתרונות אלטרנטיביים שלא כרוכים בבעיטות או בריסוק צלעות. ייעוץ כבר עשינו, עכשיו נשאר לנו רק לנקז את הרעלים מהמערכת בלי שהם יופנו זה כלפי זו. לבסוף איתרנו כמה שיטות יעילות להפעיל נגד האגרסיות, המתיחות והחרדות המתלוות לקיום כאן:
לשרבט ולהשליך לפח: בסדנאות תרפיה שונות ממליצים להשתמש בעט כגלגל הצלה. הצטיידו בדף ועט וכתבו כל מה שמציק לכם, מטריד אתכם, מעיק עליכם, מעייף אתכם. אפשר לתת זה לזה להציץ במה שנכתב. מובן שכדאי לקחת הכל בפרופורציות, בכל זאת מדובר ברגע גדוש כעס, אבל מומלץ לדוג משם את התובנות הקטנות לחיים המשותפים ולאחר מכן לקלוע הישר לפח ולקבור לעד את הזעמים שנאגרו.
יאללה לקפוץ: בדרך כלל כשאתם קפיץ מתוח מומלץ לצאת ולעשות ספורט, וכך להשתחרר בקלות. לא מוכרחים ללכת להתגוננות עצמית, אפשר גם סתם לפתוח בהליכה קלה בפארק השכונתי, להירשם לחוג ספינינג, או לעשות סקס - אלה גם פעילויות משחררות למדי.
הבריחה הגדולה: אם אין בידכם את הכוח הדרוש כרגע להתמודד עם המצוקות הגדולות, פשוט שימו אותן על "הולד" וסעו לנקות את הראש במקום אחר. כשתחזרו, הכל ייראה פחות נורא מכפי שזכרתם.
זמן קשב: לפעמים המצוקה נובעת מכך שאתם מרגישים שבני הזוג לא מקשיבים לכם. הנה עצה מתוכניות ריאלטי להתמודדות עם כעסים: קחו שעון חול והפנו אותו כל פעם לצד אחר. עד שהחול נערם למטה יש למשתתף שהשעון מופה אליו אפשרות לדבר ולהוציא כל אשר בליבו גם, אם זה כולל קללות. כך כל אחד ישמע מה שיש לשני לומר, ולאחר מכן תשבו לפתור את העניין בצורה חכמה והגיונית יותר. עוד שיטה: הקצו פינת מחשבה בבית, בה תשבו כל אחד בתורו לחשוב מה ברצונכם לומר אחד לשני. זמן המחשבה הזה בדרך כלל מנטרל את האנרגיות השליליות ויקדם כל אחד מכם לשיחה בריאה ונעימה יותר נטולת צרחות וכעסים מיותרים.
שיטת הרמז: קורה שאתם במפגש משותף עם חברים, ובן הזוג מוציא אותך מדעתך. סגלו לעצמכם סימן מוסכם שישמש אתכם לרמוז לבן הזוג שהוא הגזים, עיצבן אתכם והפר את הסטטוס קוו. ייתכן שהרמז יעזור לו להתנסח אחרת או להתנצל וכך לא תנצרו בזיכרון רגעים מעצבנים שתפרקו מאוחר יותר בשיחה עצבנית במיוחד.
אמבטיה חמה: מרגיעה מצויין, מפנקת, תורמת לבילוי זוגי איכותי וגם משרה אופטימיות.
להתאמן על תמונה: לדבר קודם אל תמונה של בן הזוג, ואז לבצע על "לייב" את השיחה הכועסת. גם בצורה זו משחררים קיטור וממשיכים הלאה מרוקנים ונינוחים יותר.
להפנות את הכעס למישהו אחר: או עדיף בכלל - לנסות לאתר את המקור האמיתי של הכעס. ברוב הפעמים תגלו שזה לא האקט הספציפי הזה עליו אתם כועסים כרגע, אלא דפוס התנהגות מתמשך, או משהו שקרה לפני זמן רב ולא עסקתם בו. ואולי מקור הכעס האמיתי הוא בגורם חיצוני בכלל. חוץ מזה, כשמאתרים מקור אחר לכעוס עליו נוצרת אחדות כוחות ושוב אתם מגובשים מתמיד.