זהירות מופרזת

הלל פוסק התייצב במסלול מרוצים בפורטוגל, בדק את הרנו קליאו ספורט החדשה - וגילה מכונית שהפכה לנוחה ובטוחה. ישר הוא התחיל להתגעגע לקודמת

נעשה את זה זריז: רנו קליאו ספורט, מכונית ספורטיבית קטנה ועצבנית, מקבלת מחליפה עם שם זהה. אתם רואים, כל הסיפור ב-12 מילים. אבל לא, אותי מושיבים בחדר גדול ומשמיעים לי הסברים ארוכים ומעייפים על כמה המכונית החדשה יותר טובה מהישנה. הייתי מתעצבן, אבל כשזה ייגמר ממתינה לי קליאו ספורט חדשה בכניסה למסלול מרוצים בדרום פורטוגל.

 

בסוף ההרצאה כולם קמים מהכיסאות, די לאט, ומתחילים ללכת לכיוון היציאה. אצל רובם אני קולט את הפרצוף הזה של "אם אני אסתכל עכשיו על התקרה, אף אחד לא יקלוט שאני מנסה לשבור שיא בהליכה מהירה". זה די מצחיק, בעיקר כי שנייה אחר כך אני מוצא את עצמי בסיטואציה דומה. זאת אומרת, גם אני מסתכל על התקרה. אבל בניגוד אליהם, לא נראה לי שאני חייב ללכת לאט. למעשה אני דופק ריצה פרועה, דוחף שני בלגים וכמעט מפיל עוד אחת שהולכת ממש לאט בגלל נעלי העקב.

 

נכון, זה קצת מביך. ונכון, זה לא יהפוך אותי לפופולרי במיוחד בין העיתונאים. מצד שני, אף פעם לא הייתי כזה. מה גם שאם אני לא טועה, המשפט האחרון ששמעתי בתדרוך שלפני היציאה למסלול היה "אסור לעקוף". רק זה חסר לי, להיתקע מאחורי איזה טמבל נורווגי, שמחליט לבדוק אם תא הכפפות מספיק עמוק בשביל לדחוף פנימה סט טיפוח לעור. רנו קליאו ספורט על מסלול, רבאק. בשביל זה אני מוכן לא רק לדחוף, אלא גם לדרוך.

 

מי אמר שצרפתיות לא משמינות

 

אני מגיע למכונית הראשונה בתור וחושב כמה זה שמח שאף אחד לא יפריע לי לנהוג. הפורטוגלי החביב שעומד מולי מסמן שאני יכול לזוז קדימה, לעלות על המסלול, וזה מאוד הגיוני מצידו: אני משער שגם לו נמאס לשמוע את המנוע שלי על 6,000 סל"ד ולהריח בעילת מצמד. בינתיים, בזמן שאני גורם לכל מי שעומד מסביב לברוח ולחפש מחסה, אפשר להסתכל מסביב. דווקא נחמד. הגה שמנמן, מוט הילוכים גבוה כמו שצריך, מושבים שתענוג להידחס לתוכם. זהו בערך, כי בכל זאת, מכונית די קטנה.

 

זאת שאמורה לעשות לי היכרות עם המסלול כבר מזנקת קדימה. אני אחריה, ואחרי עוד שלוש מכוניות אחרות, עם אנשים רגילים. רק מנומסים יותר, כי הם שומרים מרחק כמו שביקשו בתדריך. אני? אחרי המטמורפוזה שעברתי בשעה האחרונה, אין סיכוי שאחזור לצלם אנוש לפני שייגמר העניין כאן.

 

"שמרו על התנהגות מכובדת", הזהיר מנהל המסלול לפני היציאה. ברור. אני כל כך מכובד שהוא מאיץ בי לעוף כבר מהמקום ולהפסיק לעשות בלגן. סע, הוא מסמן לי. יופי. עכשיו הוא עושה את זה, כשאני כבר 100 מטר ממנו? אין לי בשנייה הזאת שום דבר אחר בראש, חוץ מהתאווה להתפלש במסלול הזה עד שהצמיגים יהפכו לחתיכות גומי חסרות צורה.

 

בינתיים זאת רק ישורת ארוכה. שלישי, רביעי, חמישי. לקליאו ספורט החדשה, מתברר, יש תיבת הילוכים קצרה. ראשון-שני דווקא ארוכים, עם שני שמגיע עד 100 לטובת מחלקת השיווק וזמני 100-0 קמ"ש שייראו טוב במודעות. אבל השאר ממש קצר: הילוך שישי מסובב כאן את הגלגלים בקצב של החמישי בקליאו ספורט הקודמת. אני פשוט יודע כמה המידע הזה מרגש אתכם.

 

מה שבאמת מרגש זה מנוע שאמור להיות חתיכת ממזר בן זונה. גם 2.0 ליטר, גם 197 כ"ס וגם קו אדום ב-7,500 סל"ד. בן זונה, כבר אמרתי? אמרתי. אבל הזכרתי גם שהוא אמור להיות. ובאמת, המון כוח יש למנוע הזה על הנייר. על המסלול - או על הכביש, כמו שאגלה מאוחר יותר - זה לא מרגיש כמו פיצוץ. קודם כל, ואולי הכי חשוב, המכונית הזאת כבדה. כמה כבדה כבר יכולה להיות מכונית סופר-מיני? אז זהו, שבמקרה של הקליאו ספורט, מאוד. 200 ק"ג יותר מהקליאו הקודמת. 200 קילו. למה המשקל כל כך חשוב, אתם שואלים? כי אם אתה גדול וכבד, לא משנה כמה כוח יש לך. אתה עשוי להיות מהיר, אבל לעולם תתנייע כמו גדול וכבד. תשאלו את קיפניס.

 

את המשקל מרגישים בפניות הדוקות יחסית. בפניות ארוכות, לעומת זאת, גם מרגישים אותו. אני לא סתם מתחכם: אני מנסה להגיד שאם במהירות נמוכה זה מפריע, אז במהירות גבוהה זה עוזר. אם תיקחו את המכונית הזאת לכבישי נהיגה כמו בהרי ירושלים נניח, בקטעים מסוימים היא תרגיש כמו מכונית גדולה ובטוחה מכפי שהיא. בקטעים אחרים, עם המון פיתולים ואקשן-רודף-אקשן, היא תרגיש כמו מכונית גדולה וכבדה מדי. ועל הכביש המהיר בין תל אביב לירושלים? היא תהיה יציבה, מהירה ושקטה. הרבה יותר ממה שהייתם מצפים מחיה קטנה ועצבנית - כי היא לא. בטח לא כמו הקודמת. מצד שני, לשמחתי אנחנו עדיין על המסלול, ולא בדרך לשום מקום עם שלטי הכוונה בעברית.

 

אתכם ללוי יצחק

 

מחוץ למסלול, רגל עד הרצפה לאורך זמן תעצור את מד הסל"ד על קצת יותר מ-7,000 ואת מד המהירות על 225 קמ"ש. במציאות זה 215, וזה כי ברנו החליטו להגביל את המהירות, למרות עזרים אווירודינמיים שהגיעו ישירות מהפורמולה 1 ואמורים לעזור ליציבות.

 

ככה זה, קוראים יקרים: הגיל עושה את שלו והבורגנות נופלת על כולם. במקרה של הרנו קליאו ספורט זה אומר שהמכונית שתוכלו לקנות השנה היא לא המכונית שיכולתם לקנות פעם. היא שמנה יותר, עצבנית פחות, מהנה פחות. ההיא נולדה בעידן שבו היה מותר לעשות סקס בלי חשבון, מתי שרוצים ועם מעט מאוד מאמץ; הנוכחית כבר שואלת למה ככה ולא כמו בני אדם, ומה בכלל קרה שאתה כל כך חרמן בבוקר. אולי בערב, נראה, כשהילדים יהיו במיטה. אבל איתה, חייבים להודות, העסק הרבה יותר בטוח.

 

וכן, הקליאו החדשה גם מהירה יותר כמעט בכל מצב. היא גם יותר נוחה, יותר מאובזרת ויותר מפנקת. אבל היא לא עושה לך עור ברווז. תבחרו אתם מה עדיף: יש עוד כמה קליאו ספורט יד שנייה שלא שמו עליהן ידיים חמדניות. לא הרבה, אגב.