אלינור, מזכירת שיווק בת 28, ותמיר, מנהל מעבדה בן 34, נפגשו פעמיים לפני שהבינו סופית שמצאו זה את זו. בפעם השלישית והממוזלת. הקשר הרומנטי ביניהם התחיל ברגע שבירכה אותה חברתם המשותפת במציאת בן זוג לחיים, והצעת הנישואים הרשמית הפכה למיותרת לאחר שאביו של תמיר, על ערש דווי, ביקש מאלינור כי תינשא לבנו.
זה היה כך: לפני שש שנים, בעת שלמדה במכללת ספיר, התגוררה אלינור בשדרות עם זוג שותפים. למזלה, זכתה בכך שיהפכו חברים הכי טובים שלה. באחת המסיבות השותפה הכירה לאלינור את תמיר, אבל שום כימיה לא נצפתה אז, ולאחר שיחה נימוסית, המשיכו איש איש לדרכו. בדיעבד הסתבר כי גם שנתיים לאחר מכן, במסיבה ביתית נוספת שערכו החברים, נכחו שוב שניהם, אבל אפילו לא הבחינו זה בזו.
שלוש שנים לאחר מכן, הוזמנו, כל אחד בנפרד, כמובן, לחתונתם המרגשת של הזוג. "שבוע לפני כן נזרקתי בצורה אכזרית על-ידי מהנדס חתיך, שרירי, עשיר וסקסי בטירוף, שהייתי בטוחה שאיתו אני מתחתנת", מספרת אלינור. "כל עולמי חרב עלי, התייאשתי לחלוטין והגעתי לחתונה מדוכדכת ביותר".

הרגע שהונצח בעדשת המצלמה. החברה, אלינור וטפיחת השכם הגורלית
לאחר שבירת הכוס, רצה אלינור אל החופה לחבק את חברתה, שלחשה לה באוזן: "הלוואי שתמצאי חתן עוד השנה ושתהיי מאושרת". בו ברגע הרגישה אלינור טפיחה על שכמה, זה היה תמיר. צלם האירוע, שרצה ללכוד בעדשתו את החיבוק המרגש של החברות, לכד גם את טפיחת השכם ותיעד את הרגע הגורלי.
מאותו ערב הם לא נפרדו, ומהר מאוד ידעו שזהו הקשר שלו חיכו. לאחר שבועיים אמרו, כל אחד מהם לקרוביו, שנמצאה האבידה, הנשמה התאומה לצידם. כבר אז התחילו לדבר על נישואים.
בקשתו האחרונה של האב
לאחר שלושה חודשי היכרות זימן הגורל למשפחתו של תמיר מוות אכזרי ולא צפוי. אביו, שחש ברע עקב סיבוכי סכרת, התאשפז בבית החולים. בחוליו, ביקש האב שאלינור תגיע לבקרו בדחיפות. לבקשתו, יצאה במהירות ממקום עבודתה והגיעה לבית החולים על מנת לבלות איתו את רגעיו האחרונים. “הוא הספיק לומר לי שהוא רוצה שאתחתן עם בנו ועצם את עיניו, כאשר כולנו עומדים מולו המומים", נזכרת אלינור בהתרגשות.
"מעל המצבה נאמרו דברים קורעי לב על הזוגיות הצפויה שלי ושל תמיר", היא מספרת, "כולם כבר ידעו שזהו זה וזה גורל משמיים". ב-18.5.2006, לאחר תום שנת האבל, נישאו בחתונה מרגשת שהגשימה את חלום שניהם, את תקוות שתי המשפחות ואת בקשתו של האב, שברכתו ליוותה אותם כל הערב ותמשיך ללוות אותם כל חייהם המשותפים.