הפסקת אש כעת - מכה להרתעה

עד רמה מסוימת של העימות יש מאזן הרתעה בינינו לבין חיזבאללה. החל משלב מסוים - זה גדול עליהם

המערכה נכנסת לשלב מכריע. עוד לא רואים את הסוף, אבל כל מה שנעשה עכשיו ישפיע על סיום המערכה הנוכחית (ואולי אפילו על שמה שעוד לא ניתן לה). תכנון מערכה כזו חייב לכלול שלושה מרכיבים עיקריים:

 

• עילה - תקיפות חוזרות של חיזבאללה לתוך שטח ישראל לאחר שיצאנו מלבנון, נתנו לישראל עילה מוצדקת שחוזקה הן על-ידי תמיכה גורפת בציבור הישראלי והן בתמיכה מחוץ.

 

• יעד מדיני-ביטחוני - מתן ביטחון לאזרחי ישראל, ובפרט הסרת איום הרקטות למיניהן, שיקום ההרתעה והחזרת השבויים, נראו המרכיבים המקובלים בתחילת המערכה.

 

• משימות (רובן צבאיות) בנות השגה, שעמידה בהן מבטיחה את מימוש היעד המדיני-ביטחוני. כאן טמון הקושי העיקרי, שכן המשימות חייבות להיות מוגדרות היטב (כיבוש שטח, השמדת אויב, וכדומה) ומבוצעות למרות התנגדות האויב, מבטיחות באמת את השגת היעד ומוסכמות בין מפקדי הצבא לבין המדינאים, כולל לוח זמנים ואילוצים אחרים. השגת המשימות דורשת לרוב הפעלה משולבת של חמישה מאמצים שונים: מאמץ מדיני, צבאי, כלכלי, משפטי ותודעתי-תקשורתי.

 

ומהתיאוריה לפרקטיקה - מספר מסקנות מ"אמצע הדרך", וכיצד מגיעים לסופה הרצוי:

 

ראשית, דע את האויב. חיזבאללה הוא ארגון טרור פוליטי, שמנהל מלבנון את המלחמה האיראנית בישראל. בפרט ציידה איראן בעזרת סוריה את חיזבאללה, המשמשת כ"מוצב חוץ" שלה, בנשק אסטרטגי - רקטות וטילים בהיקף ובאיכות (לכמה מדינות בעולם יש טילי יבשה-ים?) שמאפשרים לה לפגוע בכל החלק הצפוני של ישראל עד המרכז. לחיזבאללה, שמעוגן היטב לא רק בבונקרים אלא גם בפוליטיקה הלבנונית, יש עוד לפחות שלושה כדורים במחסנית - להמשיך את ירי הקטיושות; להגדיל את הטווח ולירות טילים עד גוש דן; לנסות לפגוע במרכזים יהודיים וישראלים בחו"ל. לכך יש להיערך הגנתית והתקפית.

 

שנית, אנחנו מתקשים לדכא את מערך הקטיושות המשבית את החיים בצפון. לא ניתן להשיג את כל שברצוננו רק על-ידי חיל-האויר, טוב ככל שיהיה. מה עוד שאין לנו "את כל הזמן שבעולם", וגם בעורף חזק צריך לתמוך פיזית. המסקנה: אסור בשום אופן לעצור. עד רמה מסוימת של העימות יש מאזן הרתעה בינינו לבין חיזבאללה. החל משלב מסוים - זה גדול עליהם. הפסקת אש כעת טובה לחיזבאללה ואיננה חזרה לנקודת ההתחלה, אלא מכה אנושה להרתעה הישראלית שנזדקק לה בהמשך.

 

כדי לנצח במערכה המשמעותית לצורת חיינו בשנים הבאות, עלינו לפעול באופן הבא:

 

• המשך תקיפות מהאויר ומהים להעמקת הפגיעה בחיזבאללה. המטרות העיקריות - רקטות ומשגרים, מפקדות ומתקנים. במסגרת זו יש חשיבות מיוחדת לפגיעה בחסן נסראללה, או לפחות להפיכתו לטרוריסט נרדף.

 

• הפעלת חיל-האויר וכוחות מיוחדים להפחתה משמעותית של שיגורי רקטות לעבר ישראל.

 

• הכנסת כוחות יבשה לכיבוש רצועה בת מספר קילומטרים מצפון לקו הגבול. על כוחות אלה לטהר את השטח מיחידות חיזבאללה ולהסיר את האיום הישיר (ירי ומרגמות) על יישובי קו הגבול, להרוס את מתקני חיזבאללה ולתפוס אנשים הקשורים לארגון על מנת שישמשו קלפי מיקוח לשחרור השבויים.

 

• המשך בידודה של לבנון. את סוריה יש לנתק מלבנון באופן מוחלט, גם אם זה אומר לתקוף מטרות סוריות בלבנון ואף מטרות בסוריה עצמה, שמשפיעות על הלחימה בלבנון.

 

• חיזוק העורף ועידוד החזרת החיים למסלולם ככל שניתן. לשם כך יש קודם כל להכיר במציאות ולהכריז על מצב חירום בכל האזור שנפגע, ולא על "מצב מיוחד" - הבדל שמטרתו לקמץ בהוצאות.

 

• לשרטט ולגבש סיום ריאלי למערכה הזו: הכנסת כוח צבאי לבנוני ו/או בינלאומי לדרום לבנון תמורת יציאתנו מרצועה זו. מהלך זה יקנה זמן הדרוש לנו להמשך תקיפה ויחזק את ממשלת פואד סניורה והכוחות החיוביים בלבנון. בהסדר הרצוי יש לדרוש, חוץ מהחזרת השבויים, גם מחויבות בינלאומית ליישום החלטת האו"ם 1559, שעיקרה פריקת מיליציית החיזבאללה מנשקה (וראשית הנשק האסטרטגי).

 

תכנית פעולה מעשית זו תביא להשגת היעדים הריאליים של מערכה זו - דחיקת חיזבאללה מדרום לבנון והפיכתה בהמשך לאל-קעידה מספר 2, שחרור השבויים, שמירת חופש הפעולה של ישראל נגד חיזבאללה וחמאס ודחיקת סוריה ואיראן מלבנון. אלה הם תנאי הכניסה הרצויים לשנת 2007.

 

אלוף (מיל') עוזי דיין, לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי, כיום יו"ר תנועת "תפנית"