תיכון באילת הפך "מקלט" עבור פליטי הצפון

רבים מתושבי הצפון החליטו לברוח מאיום הקטיושות הכי רחוק שאפשר, ומצאו עצמם בעיר הדרומית ללא קורת גג ועם מימון שהולך ואוזל. עיריית אילת פתחה עבורם חדרים בתיכון, שם הם אמנם ישנים על מזרונים, אך זוכים לחדרים ממוזגים והפעלות. "עדיף בית ספר מאשר מקלט וטילים שורקים מעל הראש", אמרו

"כשהבת שלי התחילה לרעוד, החלטנו שזהו - נוסעים לאילת, ולא משנה איפה נהיה ומה נעשה". לודמילה רוזנפלד מקריית אתא, הגיעה עם משפחתה ועם עוד 110 "פליטים" נוספים מהצפון לבית הספר התיכון "גולדווטר", שפתחה עבורם עיריית אילת.

 

• חדר מלחמה: דיווח מיוחד ב-ynet מכל החזיתות

 

לודמילה ובעלה יעקב ירדו לאילת באוטובוס עם ילדיהם מרק (8) ומיכל (9.5), כשבאמתחתם 11 תיקים ומלאי בגדים לעשרה ימים. לתיכון הם הגיעו אחרי שלושה לילות על שפת הים, שבהם בעל החוף גירש אותם שוב ושוב. הם מתרחצים במלתחות אולם הספורט, חיים על סנדוויצ'ים ומתפללים לרגע שבו תיגמר המלחמה והם יוכלו לחזור הביתה - לחיים השפויים.

 

"אנחנו גרים מול בתי הזיקוק", אמר יעקב רוזנפלד, "ליד הבית שלנו נפלו 17 קטיושות. המקלט במרחק 10 דקות הליכה מהבית, אז כששמענו אזעקה התחלנו לרוץ בלי הפסקה או שהתחבאנו בחדר המדרגות של השכנים. ישנו שלושה לילות במקלט ואז הילדה התחילה לרעוד בלי הפסקה. החיים במקלט היו בלתי נסבלים - מלא ג'וקים ובלי איוורור". 

המשפחות במקלטים (צילום: שיה אגוזי)

 

לדבריו, "ביום חמישי החלטנו לרדת לאילת ואיננו יודעים לכמה זמן. ביררנו בבתי המלון, אבל כמעט הכל היה מלא, ובמחירי החדרים הפנויים לא יכולנו לעמוד. אם הדילמה היא בין מקלט וטילים מעל הראש לבין בית ספר באילת - אנחנו מעדיפים את אילת".

 

יעקב מודאג, שכן הוא מועסק בעמידר דרך חברת כוח אדם, ומעבידו דרש ממנו להתייצב לעבודה יום לאחר שהגיע לאילת. הוא מנסה לברר האם יקבל משכורת על הימים שבהם לא עבד. בינתיים מצטמצם כספם של בני המשפחה, והם מגבילים עצמם לסלטים ובגטים מרשתות המזון.

 

לודמילה סיפרה כי "קיבלו אותנו מאוד יפה בתיכון. הביאו לנו שוקו ולחמניות בבוקר, לקחו את הילדים לקייטנה, כל החדרים ממוזגים ויש שירותים נקיים". אבל לא הכל פשוט. "אנחנו מכבסים את הבגדים המלוכלכים ביד, אי אפשר לבשל ואין פרטיות. היום אנחנו מבינים את תושבי קריית שמונה ושדרות. נחזור הביתה כשייפסקו הטילים", אמרה.

 

המקומיים מכבסים לאורחים

 

בכניסה לתיכון יושבת אמירה אדרי, מנהלת היחידה להתנדבות מטעם העירייה, ומקבלת את פני המשפחות מהצפון. "עד כה הגיעו 25 משפחות - 110 מבוגרים וילדים, ויש עוד לפחות 30 משפחות מאביבים בדרך. כל הזמן יש פניות", אמרה אדרי.

 

לדבריה, "אנחנו נותנים מזרונים, מצעים וחדרים ממוזגים. יש תורמים שמביאים מזון ומגבות, הצלחנו לארגן מקררים ואנחנו רוצים להתארגן גם על ארוחות חמות. קניון 'מול הים' ומרכז 'ביג' גייסו את החנויות שלהם לתרומות".

 

"יש אילתים שמכבסים בבתיהם כביסה של המשפחות, סידרנו להם ארוחות ב'מול הים' במחיר עובדים, הבריכה העירונית פתוחה עבורם אחר הצהריים במחיר 7 שקלים וילדים בני 6-13 יכולים להצטרף לקייטנה. פתחנו מרכז הפעלה לילדים עם חומרי יצירה וספרים, יש קפיטריה ופינת שתייה חמה".

 

בנוסף, הקניון אירגן משלוחי צעצועים, ספרים, חטיפים, כלי רחצה ופירות וירקות ללנים בבית הספר. כל משפחה תקבל גם כרטיס הטבות בסך 400 שקלים לאטרקציות ומסעדות בעיר.

 

נראה שהילדים הקטנים שהגיעו מהצפון מרוצים מהסידור. הם הולכים לקייטנה שמפעיל עבורם המתנ"ס בחינם ומעסיקים אחד את השני. בני הנוער, לעומת זאת, שנושלו בבת אחת מחדריהם הפרטיים, מסתובבים חפויי ראש ונצמדים להורים או לטלוויזיה.

 

"שייקרעו במחיר - אבל לא עכשיו"

 

נעמי ביטון, תושבת קריית ים, החלה את שהותה באילת ברגל שמאל כשנקלעה לשוד מזוין ליד אחד המלונות. לאחר מכן, הצליחה להימלט מבעל יחידת דיור אותה ביקשה לראות, לאחר שזה נעל אחריה את הדלת.

 

ביטון הגיעה לאילת עם אחיותיה וילדיהם, בהם תינוק בן 11 חודשים. "כשהטילים החלו ליפול ליד הבית שלנו התחלנו להקיא מהחרדה",

 סיפרה, "באנו לאילת לפני שבוע וישנו במלון קטן עד שנגמר לנו הכסף. היינו צריכות לצעוק בלובי שאנחנו בורחות מהצפון ושיתביישו להם עד שהסכימו להוריד לנו במחיר".

 

לדבריה, "אנחנו באים הרבה לאילת ביולי-אוגוסט מבחירה וקורעים אותנו במחירים וזה בסדר, אבל לא עכשיו. אני מרגישה כמו פליטה. אין לנו אמצעים להתמודד עם זה ואין לנו לאן לחזור, אבל אם נצטרך, נישאר בבית הספר גם חודש. מי שלא חווה את האזעקות והטילים השורקים מעל הראש - לא יודע מה זה".