הורים גרושים: המלחמה משבשת הסדרי ראייה

גדי, גרוש תושב קריית שמונה, נמצא בבעיה: גרושתו עזבה עם ילדיהם למרכז הארץ עד יעבור זעם, והוא אינו יכול לראותם כפי שנקבע בהסכם. דניאלה, גרושה מהמרכז, מסרבת לשלוח את ילדיה אל אביהם, תושב חיפה. לא מעט הורים גרושים נתקלים בבעיות כאלה מאז החלה הלחימה. מה לעשות ומה לא

תמר, רופאה גרושה פלוס שניים, עובדת באחד מבתי החולים בצפון הארץ, ומטבע עבודתה אינה יכולה לעזוב את הצפון. בימים אלה היא מצאה את עצמה מתמודדת, בפעם הראשונה מאז גירושיה לפני מספר שנים, בבעיה חדשה: בעלה לשעבר, שמתגורר עם אשתו ושני ילדיהם המשותפים בצפון, עזב עד להודעה חדשה לדרום הארץ. לפיכך, הוא אינו יכול לקיים את הסדרי הראייה עם ילדיהם.

 

גדי, גרוש תושב קריית שמונה, מצא עצמו בבעיה דומה: גרושתו וילדיהם המשותפים עזבו למרכז הארץ עד יעבור זעם, והוא אינו יכול לראות את הילדים כפי שנקבע בהסכם הגירושים.

 

מיכל מתגוררת בקריות עם בנה בן השנתיים, בעוד בעלה לשעבר, ממנו התגרשה לפני חצי שנה, מתגורר בחיפה. מיכל נשארה אמנם בקריות, אבל חשה חרדה עצומה למחשבה שבנה הפעוט ישהה בתקופה זו לא לידה וייסע עם אביו בכבישים הפתוחים לכיוון חיפה. גם דניאלה, שמתגוררת במבשרת, מסרבת לשלוח את ילדיה אל אביהם, בעלה לשעבר, המתגורר בחיפה.

 

לא מעט הורים גרושים נתקלים בבעיות מסוג זה בשבועות האחרונים, מאז החלה הלחימה בצפון. המצב הבטחוני יצר סיטואציה חדשה לגבי הורים גרושים, והשאלה הנשאלת היא מה לעשות. מצד אחד הסדרי ראייה אינם מקוימים כסדרם, ומצד שני החרדות מובנות, כמו גם העזיבה מהצפון למרכז הארץ ולדרומה.

 

אין מחלוקת על כך שרצוי ומומלץ מאוד לכבד את הסכמי הראייה שנקבעו. אלא שהלחימה בצפון יצרה מצב חדש, בו אי קיום הסדרי הראייה כפי שנקבעו אינו נובע מניסיון להשתמש בהם כנשק מול הצד השני, אלא פשוט מכורח המציאות. לכן רצוי ומומלץ לנהוג עם הצד שכנגד בגמישות מירבית ולנסות ולמצוא יחד, כהורים לילדים משותפים, פתרונות מושכלים.

 

למעשה, גם בימים כתיקונם נוקשות יתרה לגבי הסדרי הראייה עלולה להוות חרב פיפיות, שכן הצד הנוקשה יכול למצוא עצמו מול עמדות נוקשות מאוד של הצד השני, דווקא כשהוא זה שזקוק לגמישות בהסדרי הראייה.

 

בימים טרופים אלה, לא רק שיש הכרח לנהוג בגמישות, אלא שנוקשות לא תסייע. אז לכל הגרושים והגרושות שמוצאים את עצמם מתלבטים בשאלת קיום הסדרי הראייה בתקופה זו, מספר עצות שיכולות לעזור:

 

אל תלכלכו על ההורה האחר לפני הילדים

 

לעולם אל תלכלכלו על ההורה האחר לפני הילדים, וכמובן לא במקרה זה - מה גם שהעובדה שכרגע הסדרי הראייה אינם מתקיימים כסדרם ברורה ואינה מצביעה על דפוס התנהגות קבוע או על רצון שלא לראות את הילדים. אמירות מסוג "אבא/אמא שלך פחדן, ברחו מהצפון" לא יעזרו - ההיפך הוא הנכון. מה שיכול לעזור הוא ניסיון של שני ההורים, להידבר ולהגיע להסכמות לגבי הסדרים חלופיים ולגבי המשך קיום הקשר בין ההורה הזכאי להסדרי ראייה לבין הילדים.

 

אולי אפשר לשמור על קשר דרך האינטרנט

 

ניתן לבדוק אפשרות של קשר אינטרנטי שוטף ויומיומי בין הילדים לבין ההורה הזכאי להסדרי הראייה, וכן לנסות להגיע להבנות לפיהן ישונו הסדרי הראייה כך שההורה הזכאי להסדרי הראייה יראה את הילדים יותר פעמים לכשיחלוף מצב החרום. למשל, שלושה סופי שבוע בחודש במקום שניים, או לפרקי זמן ארוכים יותר מהרגיל.

 

אפשר גם להגיע להסכמה שאם ההורה שנשאר עם הילדים עובד, הרי שההורה הזכאי להסדרי ראייה ואינו יכול לעמוד בשלב זה בצד שלו יממן את עלות השמרטף שישהה עם הילדים באותם זמנים שהם היו אמורים לשהות אצלו או אצלה.

 

אל תהססו להיעזר בבני המשפחה

 

אם חברים ו/או בני משפחה מציעים לעזור ולקחת את הילדים - השיבו בחיוב. גם להורים מגיע זמן לעצמם, ודאי בתקופה לחוצה זו.

 

אם בני משפחת ההורה הזכאי להסדרי ראייה נשארה בצפון בסמיכות למקום בו אתם מתגוררים, עודדו את היחסים של ילדיכם עם בני משפחתו - סבים וסבתות, דודים ודודות. אולי תוכלו לבקש מהם שהילדים ישהו איתם במהלך הזמן בו אמורים היו לשהות עם ההורה השני. עזרה מהם תסייע לכם וגם תשמח את ילדיכם ואותם.

 

אז נכון שנדרשת גמישות וקצת יצירתיות, אבל אפשר וצריך במצב שנוצר להתחשב מצד אחד בלחצי ההורים המתגוררים במרכז ומבקשים להימנע משליחת ילדיהם להורה האחר המתגורר בצפון, או בהורים שבחרו להדרים למרות שההורה השני מתגורר שם - ומצד שני להתחשב בצורכי ההורים שלהם זכות הסדרי הראייה להיות בקשר שוטף עם הילדים ולפצותם בתקופה מאוחרת יותר על הזמן שלא מומש עכשיו.

 

 

• עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי מתמחה בדיני משפחה, מנהלת פורום דיני משפחה ב-ynet ומחברת "המדריך הישראלי לגירושין".

 

האתר של ליהיא