"חבל. דווקא היה מתאים לי שיהרסו אותי עכשיו"

None

אבנר גיגר פורסם: 31.07.06, 19:47

 

תופס את הרקות בין שני האגרופים ומועך אותן במעגלים. לא עוזב, לא עוזב אותי, לא עובר לי הכאב ראש המחורבן. כבר שבוע מסתובב בבית באפס מעשה, בטלן. רק מזיע ומגרד ומעסה את הרקות באגרופים והכאב ראש המחורבן לא עובר. בטלוויזיה מלחמה, וגם זה לא עוזר. לא נופלים פה טילים, גם לא קרוב, ואין שום בומים בסביבה, אבל בכל-זאת כואב הראש והייתי זורק על הראש שלי בעצמי איזה טיל אם זה היה עוזר במשהו.

 

בימים כתיקונם הייתי מתקשר לאנשים, קובע פגישות, זז ממקום למקום, מבלה, משוחח, נפגש, מעביר את זמני בדברים נוחים וטובים לצעירים כמוני. אך הימים קשים ומרים במישור הארצי, ולמישור הפרסונלי, מה לעשות, זה מחלחל. פרסונלית המלחמה מטרידה אותי מאוד. אבל יותר מטריד אותי החתול שפלש לביתנו לפני שבוע, והוא מטריד, ואני אלרגי אליו ולכן מתגרד, והוא גם שורט, ואולי אני מושפע מדי מהחדשות, אבל אני ממש מבין את תושבי דרום לבנון, שהרי גם להם פלשו לבית והפריעו לאיכות החיים ולנוחות, ואין לי בכלל ספק שאם הייתי במקומם הייתי גם אני מרגיש ממורמר מעט.

 

במקום להיות ממורמר אני בועט בחתול החדש מדי פעם, רק כדי שיתרחק, וגם קצת כדי להרגיש גבר וחזק על חלשים. פרסונלית אני גם מרגיש שאין טעם לחיים ללא מזגן, והיות שאני אלרגי למזגן איני מפעיל אותו. לפני שבוע ישנתי עם מזגן וקמתי יומיים עם שפעת וראש שכואב עד עכשיו, ואי-אפשר לחשוב ישר ככה, כשכל-כך חם ואין מזגן. אפשר רק להזיע ולעסות את הרקות עם האגרופים. זה לא פתרון לטווח רחוק כנראה, אבל למעוך את הראש שלך זה סוג של תעסוקה, במיוחד כשכל-כך חם.

 

מתחשק לי היה להתקשר ל-x. להתחיל איזה רומן של קיץ, כזה סוער, פרוע, שיעשה ללא ספק נזק עצום לשנינו ויותיר אותנו הרוסים לגמרי אחר-כך, אבל נראה לי שזה לא הזמן. לא דיברתי עם חברים לאחרונה, אבל אני חושב שחברי יגידו שזה לא לעניין, שזה לא זמן מתאים ועדיף לרדת מזה. אני מצדי חושב שהם יגידו אז עדיף לא להתקשר, שיחכה ה-x, יהיה לזה זמן מתאים ואז נהרוס אחד את השני יופי.

 

חבל. דווקא היה מתאים לי שיהרסו אותי עכשיו. גם קיץ וחם, וגם אין לאן ללכת ומה לעשות, והראש, וגם המלחמה הזאת. ממש לא היה מזיק לי קצת הרס. בטלוויזיה הרבה פרשנים. מתחשק לי גם לומר משהו, אבל אין לי מה לומר. הייתי אומר שמספיק, שיש לנו פיוז קצר מדי, ממש כמו זידאן שנגח באיטלקי בגלל שקילל אותו וקפץ לו הפיוז וככה יצא בסוף קטן וגם הפסיד את הגמר.

 

ורוצה להגיד שמצד שני זה כמו אני וה-x, וזה הזמן לפעולה נרחבת עם איראן שתותיר את כולם פה הרוסים יפה יפה. הבעיה היא שאני בכלל לא בטוח שאני צודק, אני לא בטוח, רק בטוח שאני לא צודק, בעצם אני בטוח שאני טועה בהכל, ובגלל זה אני אומר שאין לי מה לומר ולא מתקשר לטלוויזיה שיתנו לי לדבר. זה, וגם בגלל שכל-כך חם ואין מזגן ככה שאי-אפשר לעשות כלום, רק לגרד, להזיע ולמעוך את הרקות בתנועות מעגליות.

 

הייתי גם מחבק את תושבי הצפון, אבל אני יודע שזה תחליף עלוב לחיבוק מה-x ואני לא רואה איך לחבק מישהו מהצפון יוביל למשהו אולי מעבר לחיבוק, ואני ממילא לא מכיר אף-אחד בצפון. פרסונלית, אם היו שואלים אותי והייתי גר בצפון הייתי מעדיף שלא יחבקו אותי זרים מוחלטים, וגם הייתי מעדיף להמנע מכל מיני סיבוכים מיותרים עם xים, וגם לא היו כל האלרגיות כי שם בצפון האוויר הרבה יותר צלול, וגם פחות חם ולח, ככה שהרבה יותר קל לחשוב ופחות מזיעים, והרבה פחות כואב הראש. אחריי לצפון.