מוקדש לכל טוקבקיסט באינטרנט שחושב להשמיע קולו בזמן מלחמה.
כתושב הצפון שחווה על בשרו את עיקר המלחמה הזו, אני חש כי אינני יכול יותר לשבת סגור בביתי, עם אין סוף הטוקבקים שישנם באינטרנט ודעת הקהל המתלהמת שמופצת באמצעי התקשורת מדי יום. הגיע הזמן לומר זאת בצורה פשוטה. מלחמה היא אחד הזמנים הבודדים בהם לאזרח הקטן ולדעתו אין שום מקום או צורך. למה? כי יש מלחמה, אז שקט.
אנשים נהנים לקטר על שידורי ערוצי הטלוויזיה והעיתונות כאילו הייתה זו תכנית ריאליטי - עם זאת אף אחד לא מפספס הזדמנות לנגח אונליין כל מנהיג, כל מבצע או כל טייס ששב אלינו מהעוד גיחה בצפון. אין לי דרך אחרת לומר את זה - מספיק עם זה כבר!!!
מדינת ישראל נהפכה למצבור הגדול ביותר של פרשנים צבאיים ובעלי דעות כה מהותיות עד כי בלתי אפשרי שלא יישמעו בריש גלי. להבדיל מכל אותם אנשים שיושבים בביתם (ואני אחד מהם), אלו שמובילים את המדינה והצבא במלחמה הזו באמת מתמודדים עם ההחלטות הקשות. הם לא נהנים מהפריבילגיה של לשבת ולהפיץ שטויות מאחורי כינויים אנונימיים לכל כתבה שמופצת ב-ynet או בכל אתר אחר.
ראשי המערכת הצבאית-מדינית לא חפים מטעויות, אך כדי שכל אלו שרוקדים על הדם וזועקים בקול "ועדות חקירה", "הדחה" ועוד מושגים מתלהמים, יזכרו שלא לחינם הם האנשים שאוחזים במושכות ולא אתם. הם אלו שנבחרו או עשו דרך ארוכה במערכת הצבאית בכדי להגיע למעמדם הנוכחי.
כולם חשו את הצורך המידי לצאת למלחמה הזו עם היוודע דבר החטיפה, והגיבוי היה מקיר לקיר. אף-אחד לא רצה לחשוב על המשמעויות או על האפשרויות שבמלחמה, כמו במלחמה, יודעים מתי ולאן נכנסים אך לא יודעים כיצד יוצאים.
כאחד ששירת בחיל האוויר אני רוצה לשים כאן סוף למחלוקות. חיל האוויר שלנו הוא אולי הכוח האווירי החזק והמיומן ביותר מראשית ימי התעופה. עוצמת האש שלו ואיכות הטייסים מדהימה ביחס כמותי לגודלו אל מול חילות אוויר מקבילים. אני שומע שוב ושוב את הקריאות "לשטח" בתים... ושלא יכול להיות שהטייסים "נחים" בשמים בזמן שהקרבות נערכים על הקרקע.
כשאני שומע את זה אני לא יכול שלא לחוש את חוסר הידע הבולט, אם לא לומר בורות, במה שקורה עכשיו בחיל האוויר. מתחילת הלחימה הטייסים לא ישנים, אלפי גיחות, הפצצה, צילום החדרת כוחות, חילוץ, אספקה - הטייסים הם הלוחמים ושירותי ההובלה מספר אחד של המלחמה הזו.
אתם זועקים כיצד לא "מורידים" כל בניין בדרום לבנון... מדוע לא מתקבלת ההוראה ללוחמים לירות בכל מי שזז בשטח? כל ילד או כל אישה? כי זה לא נכון. אז מדוע אם ככה לטייסים זה מותר? כי הם גבוהים יותר מפני השטח? כי הם לא רואים את "הלבן בעיניים" של האישה בה הם יורים? הם נוחתים כעבור שעה בבסיס ושומעים על זה, רואים את זה בחדשות. הנשק שלהם לא פוצע כמו כדור 5.56. הוא משמיד. בתים שלמים קורסים כשהאצבע על ההדק משחררת ירייה. מדוע חייל אחד עם הלם קרב עדיף על אחד אחר רק בגלל שהשני טייס? הוגן בעיניכם יותר להניח את האחריות להרג עשרות אזרחים על כתפיו של טייס אחד?
אני קורא שוב ושוב על-כך שעדיפות מאה אימהות בוכות בלבנון על-פני אמא אחת בוכה בישראל. עד כמה שאני מסכים עם האמירה הזו יש להבין גם את המשמעות האמיתית - על כל אותן מאה אימהות בוכות כן תהיה אימא בוכה בארצנו - אימו של הטייס שישוב אליה בסוף היום המום מקורבנותיו בגיחה האחרונה, שומע שוב ושוב באמצעי התקשורת שלנו והזרים על "טבח", "הרג חפים מפשע" ועוד ועוד... מה שאתם מציעים הוא לא לחסוך בכי של אם אלא להעביר את הבכי מאם אחת לרעותה, ולו רק בגלל שקל יותר לבקר את הטייסים. הם הרי סנובים, מפונקים שלא באמת נלחמים עם הסכין בין השיניים.
שכחתם שזוהי אינה מערכה בה התנסינו בעבר. מי שחשב שחיזבאללה ימסור את נשקו לנוכח צבא ישראלי שצועד לתוך שטח לבנון היה תמים כשם שלא הבין מיהו האויב שלנו. כשיעמוד מולנו צבא מסודר של מדינה ריבונית שתכריז עלינו מלחמה, הצבא שלנו יידע להדוף אותו ולהחשיך את המדינה שהעזה לעשות כן. עוצמתנו אינה מוטלת בספק - אך לא אל מול חייל בודד שמוכן למות כל עוד הוא לוקח עימו כמה שיותר חיילים ישראלים.
ארצות-הברית הגדולה הסתבכה כך בוויאטנם ובעיראק. גם לנו אין יכולת בפעולה שכזו לחסל את הקנאיות הדתית, אלא במלחמה ארוכה יותר, אינטימית יותר, עם כל יישוב לבנוני, שתגבה מאיתנו מאות הרוגים אם לא יותר. מטוס או מסוק לא יכולים לרדוף אחרי חמישה מחבלים עם קלאצ'ניקוב, לשם כך דרוש כוח קרקעי. ולזה, עם כל הרצון הטוב, העם לא מוכן.
כל הרוג שחוזר בארון כואב לכולנו, אבל אם אחרי פחות ממאה הרוגים הקריאות המתלהמות לא פוסקות מה יהיה כשנחצה את קו אלף ההרוגים? תשוו את כמות ההרוגים במלחמות הקודמות של ארצנו ותבינו שכוח ההרתעה של צה"ל לא נפגע, אלא כוח העמידה של המדינה מאחוריו - של אזרחי ישראל שרוצים מלחמה צודקת, עכשיו, ובלי הרוגים ישראלים.
אין אמונה אמיתית בצדקת הדרך אלא התלהמות ורצון נקם. המלחמה הזו מוצדקת והניסיון להימנע מהרוגים ספג ביקורות על אי-שימוש בכוח קרקעי ועל המחשבה שכוח אווירי יוכל להם. קיבלתם טעימה מהאפשרויות של כניסה קרקעית על כל המשתמע מכך - זה היה עדיף? על-מנת להשביע את רצון הדם לקבל עוד 500 ארונות? לא, כבר סיכמנו קודם שאין לעם יכולת לעמוד בזה במצבו הנוכחי - אז היו צועקים למה לא הפגזתם רק מן האוויר? למה ישר להכניס כוח קרקעי?
הגיע הזמן שהעורף ישתוק, ייתן את הגיבוי הנדרש ללוחמים, לטייסים, למפקדים ולראשי המערכה במשרד הביטחון וראש הממשלה. לכשתסתיים המלחמה נקבור את מתינו, נטפל בפצועינו ונסכם את הצלחותינו וכשלונותינו. אז אפשר יהיה להתפנות לסיכומים, טענות ושאר השתלחויות. יהיה לכך עוד זמן. בינתיים - שקט, יורים!
תנחומים לכל משפחות ההרוגים, החלמה מהירה לכל הפצועים ושישובו חיילינו בשלום לבסיסם.