קונספציה מס' 1
במאי 1973 קידמו המצרים כוחות לעבר תעלת סואץ. יש אומרים היום שזו הייתה פעולת הטעייה לקראת מלחמת יום הכיפורים. באותו חודש קיים שר הביטחון דאז מפגש קצינים מרמת מח"ט ומעלה בקולנוע "קרן" בבאר-שבע. לאחר סקירת ראש אמ"ן, סיכם משה דיין כי לאור יחסי הכוחות ונסיבות ביטחוניות לא צפויה מלחמה בעשר השנים הקרובות. ראש אג"ם קבע כי חטיבה 14 הסדירה וגדוד ארטילריה 403 יוסבו ליחידות מילואים (כמחצית מהסד"כ הסדיר שהיה מוצב באורח קבע בסיני). הקצינים הרגישו מצוין. מה שקרה לאחר מכן ידוע לכל.
קונספציה מס' 2
בעשור האחרון השתרשה, בעקבות הסכם אוסלו, תפיסת "מזרח תיכון חדש", וירטואלי, מפתה ונותן אופק (הקרוי מדיני), שנוח להתחבר אליו. במקום להיערך למתאר הגרוע ביותר, קרי: מלחמה במספר חזיתות, נקבע על-ידי מקבלי ההחלטות לדורותיהם כי מלחמה קונבנציונאלית כנראה מתרחקת וצריך להיערך להלחם בנשק בלתי-קונבנציונאלי מאיראן כאיום העיקרי. מתוך כך, נקבע סדר עדיפות חדש בתקציבי המדינה, כשהמוטיב המרכזי - שהפך למנטרה - הוא קיצוץ בתקציב הביטחון. זה החל בימי יצחק רבין ז"ל ונמשך אצל שרון. התוצאות היו שקטן מספר העוצבות בסדיר ובמילואים, קטנה מכסת ימי המילואים באופן דרסטי, וצמצום ימי המילואים יחד עם הקצאת הכוחות המסיבית לתעסוקה מבצעית בשטחים הביאו לפגיעה באימונים.
לא פותחה מערכת הנאוטילוס, שמיועדת לפגיעה בקטיושות וטילים, ולא קודם פיתוח מערכות אקטיביות להגנה על משוריינים, שמצויות בשלבי פיתוח כאלה או אחרים. נוצרה דיכוטומיה בין תקציבי רווחה לתקציב הביטחון, ונשמעה טענה לפיה הביטחון הלאומי ייגזר קודם כל מהחינוך וכן מרווחתן של משפחות הלוחמים. והנה באה מלחמת "שינוי כיוון", תוך קונצנזוס כמעט מלא, שמוכיח כי אכן שגינו באשליות. לא גברנו על חיזבאללה, אך יכול היה להיות מתאר רע יותר: סוריה נכנסת למלחמה, במצרים הפיכה שאמ"ן חזה לפני מספר שנים ואף היא מצטרפת, ונראה שירדן, בלחץ הפלסטינים, לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. וכך, תוך עימות בלבנון, נוצר צורך להקצות כוחות לחזיתות אחרות, ונראה שאין מספיק.
אני מניח שמצוקת התקציב, ואולי חוסר יוזמה ראויה, לא הביאה את הצבא ליזום הקמת שתי אוגדות שמתאמנות להילחם בטרור; אוגדות שמפתחות תו"ל נגד חיזבאללה ומצטיידות בהתאם. הקונספציה המוטעית, לפיה הגיעו ימי שלום, מנעו מראשי המדינה לתקוף כל זרע או שתיל של טרור שנשתלו או נזרעו לאחר הנסיגה מלבנון בשנת 2000. ואולי הרצון שלא להיחשף כטועים מבחינה ביטחונית מיד לאחר הנסיגה, מנעו זאת.
קונספציה מס' 3
היום, מתוך תילי ההזיה של הקונספציות הקודמות, צומחת לה קונספציה שלישית. היא גורסת שיש לנתק את סוריה מציר הרשע של איראן וחיזבאללה על-ידי ויתור על רמת הגולן. למזלנו, ארצות-הברית איננה מעוניינת בקונספציה הזו, כי היא מבינה שאסור לתת פרס לטרור ולתוקפנות. הם גם מבינים שוויתור על הגולן הוא מהלך בלתי הפיך, בעוד שהתנתקותה של סוריה מציר הרשע יכול להיות כזה. מה גם שמידת ההתנתקות הזאת, כמו גם עמדתן של ארצות ערב המתונות, תלויות בעוצמתה של איראן ובהתגרענותה מול הפגנת העוצמה או החולשה הישראלית והאמריקנית.
מי שמציע התנתקות סורית מאיראן אינו מבין את הקשר הסימביוטי שבין המדינות, ובין השיעים והעלאווים. לכן, הקונספציה המוצעת היא רעה בראייה אמריקנית, ופושעת בראייה ישראלית. מלחמה לבנון השנייה הוכיחה כי לא תם עידן התמרון, וחשיבות השטח נותרה גבוהה. לכן, בראייה של עומק אסטרטגי, היה ונוותר על רמת הגולן, היכן נפרוס 6-3 אוגדות למלחמה בחיזבאללה ואולי גם בסוריה? באצבע הגליל, שרוחבה צר כשמה?
ומה עכשיו
לאור האמור לעיל, יש צורך לבדוק את המהלכים האסטרטגיים שהביאו לתופעות שונות במלחמה הזו, ובראשן - אי הבסת החיזבאללה. לא הייתי מכליל בבדיקה זו, למשל, את האיחור בכניסת הכוחות הקרקעיים לדרום לבנון, מאחר והיה צורך לאמנם לפני הכניסה.
מעבר לכך, יש צורך להקים מיד מועצה לביטחון לאומי שמינוי חבריה יהיה בלתי תלוי במערכת הפוליטית לחלוטין, וחבריה יהיו נטולי אספירציות פוליטיות. מועצה שכאשר תובע בה דעה אסטרטגית, לא ישייכו את הדעה לעמדה פוליטית כפי שקורה לעיתים קרובות בישראל. מי שמשמיע דעה אחת הוא שמאלני וחבר של יוסי שריד, ומי שמשמיע דעה אחרת הוא ימני וחבר של עוזי לנדאו. הגיע הזמן למועצה נטולת הזיות פוליטיות.
תת-אלוף (מיל') עודד טירה, לשעבר קצין תותחנים ראשי