החמ"ל של חני

חני נחמיאס עבדה במלחמה הזו קשה לפחות כמו יונית לוי, רק שלחדר שלה זרמו שיחות וסיפורים שלא הגיעו לאף מהדורת חדשות. ראיון עם אחת המנחות הקשובות בטלוויזיה, כולל כמה מילים לארז טל בעקבות התקרית ב"מועדון לילה"

התוכנית "החדר של חני" של הטלוויזיה החינוכית תחזור בשבוע הבא לשדר במתכונת רגילה, זאת אחרי חודש במהלכו הפך חדר הילדים לחדר מלחמה. בשידור חי יומיומי שנמתח על פני חמש שעות חני לקחה את המונח "ילדי הצפון" והעניקה לו פה ופנים. לא עוד קבוצה ערטילאית של ילדים חסרי שם שצריך לבדר אותם, שחברות סלולאריות צריכות לתרום להם כוכבי טלנובלות. בחדר הזה הם יכלו להזדהות בשם, לדבר להתארח וקבל זמן מסך שלהם בלבד בלי שאף תוכנית בידור תפרוס עליהם את חסותה.

 

חני נחמיאס, שחקנית, זמרת, מדובבת ואחת ממנחות הילדים האהובות בארץ כבר שלושה עשורים, היתה המגישה הכי קשובה במלחמה הזאת. היא עבדה הרבה וקשה כמו מגישי תוכניות האקטואליה, אך ל"חדר" שלה זרמו שיחות וסיפורים שלא הגיעו לאף מהדורת חדשות.

 

עבדה קשה. החדר של חני

 

"אירחנו באולפן ילדים מהצפון שהקריאו שירים שכתבו על המלחמה וילדים שנאלצו לעבור למרכז וסיפרו כיצד הם מתגעגעים לבית. ביום יומיים הראשונים של המלחמה הילדים שאירחנו היו קרוביהם של עובדי הטלוויזיה שאירחו משפחות מהצפון. אחרי היום השני היינו צריכים להדוף אלפים. פרסמנו מספר טלפון עבור ילדים שרוצים לעלות ולדבר בשידור והקווים קרסו מרוב פניות. קיבלנו גם 2,300 מיילים ליום דרך אתר האינטרנט שלנו, עם בקשות להתארח.

 

"אירחנו ילדים שהביאו שרידים של קטיושות שנפלו בחצר ביתם, ילדה שהבית שלה נהרס לחלוטין והדבר היחיד ששרד הוא הממ"ד שהיא ואמה ישבו בתוכו. קרו גם דברים דרמטיים בשידור: ילדה שצלצלה לדבר ולפתע נשמעה אזעקה. היא פחדה נורא והתחילה לבכות. וגם ילדה שהתקשרה לבשר שנולדה לה אחות במהלך המלחמה. חני שמה".

 

חני על שמך?

 

"יכול מאוד להיות. כשהיא עלתה לדבר היא אמרה מיד: 'נולדה לי אחות. נחשי איך קוראים לה? חני!'"

 

מה המשמעות של זה בעינייך?

 

"גם קודם למלחמה זו היתה תוכנית דגל של הערוץ שזכתה בפרס מסך הזהב והיתה בין שלוש התוכניות הנצפות ביותר בו. במלחמה, ממה שאני יודעת, היתה עליה דרמטית בצפייה. הוכחנו שאנחנו תוכנית שילדים לא סתם צופים בה, אלא זקוקים לה".

 

המילואים של חני

 

לדבריה, חשה נחמיאס כאילו התגייסה למילואים, אבל היא לא מתלוננת ("חיילים בלבנון עובדים יותר קשה"). בשבוע הבא "תצא לחופשי" ותחזור לשגרה עם מתכונת רגילה של "החדר של חני": קטעי אולפן שבאים למלא חללים בין הסדרות שהילדים אוהבים. התוכניות משודרת מדי יום, אבל מוקלטת מראש והצילומים מתפרשים על פני ארבעה ימים בחודש בלבד.

 

"במלחמה זאת היתה תוכנית בפורמט שונה לחלוטין. אולפן פתוח בשידור חי מ-9:30 עד 15:30, במהלכו אני מופיעה 20 דקות בין סדרה לסדרה. בהפוגות שידרנו את כל מה שהילדים מקבלים בדרך כלל - סדרות כמו 'המומינים', 'פרפר נחמד' ועוד, אבל באופן כללי השידור החי אִפשר לאולפן להיות פתוח הרבה יותר שעות. הנפח של השידור כלל 70% אולפן פתוח ו-30% סדרות, אבל גם האולפן הפתוח היה סוג של הקלה לילדים ולא מהדורות חדשות".

 

ובכל זאת הייתם תוכנית "לרגל".

 

"כן. האייטמים שלנו כללו רק את ילדי הצפון. סוללה של מומחים ביקרה בחדר שלי, אנשים כמו רון בן ישי, השרה יולי תמיר, מומחים לטרור, מיקי חיימוביץ', נחמן שי. אירחנו את כולם מאלוף פיקוד העורף ועד כבאים ויערן שסיפרו על נפילות בתוך חורשות וכיבוי שריפות, על פיזור חומרים מעכבי בערה ביערות ועל מבצע לשיקומם: 'שתיל במקום טיל'. היו מוזיקאים שבאו לנגן ולשיר, אתנחתאות קומיות, אמנים מפורסמים שבאו להתארח. אסף אשתר היה אצלנו ונתנו לילדים להכות את המומחה ולאתגר אותו בשאלות".

 

לא השארתם פינה לא מכוסה.

 

"כן אפילו מומחה למיסוי על רכוש הבאנו. ותתפלאי - הילדים הציפו אותו בשאלות. הם שאלו 'האם ישמרו לאבא שלי את העבודה אחרי שכבר שלושה שבועות אנחנו לא בבית'. האם יש פיצוי על ספרים ומחברות שנשרפו, על צעצועים שנהרסו, על מקרר שהלך כתוצאה מפגיעה ישירה. ולא רק בילדים עצמם עסקנו אלא גם בעזרה שלהם לזולת. היו לנו כעשרה אייטמים שנוגעים לבעלי-חיים למשל. בתחילת המלחמה הגיע וטרינר ודיבר על פסיכולוגיה של בעלי חיים בלחץ. תרנגולות שהפסיקו להטיל ופרות שהניבו פחות חלב. בנוסף, ניסינו לשדל אנשים מהצפון לא לנטוש את בעלי החיים שלהם מאחור. בשבוע האחרון הבאנו לאולפן בעלי חיים שננטשו. כל כלב וחתול שהיו בשידור אומצו מיד. היתה גם עליה באימוצים ב'צער בעלי חיים' באופן כללי, כי אנשים שכבר הגיעו למכלאות, אימצו בעלי חיים נוספים."

 

איך ניסיתם להקל על החרדה מהנפילות הלא צפויות, על השעמום שבשהייה במקלטים?

 

"הבאנו לאולפן פסיכולוגים שייעצו וענו לשאלות, ביניהם גם פסיכולוג ערבי-ישראלי, שפיק מסאלחה שמו. הדהימה אותי כמות הערבים הישראלים שהתקשרו. הוא קיבל הכי הרבה שאלות. אני מדברת על כמויות אדירות של מטלפנים מחיפה, מנצרת ומכפרים שהביעו חששות בדיוק כמו יהודים. הוא דיבר על תחושת האמביוולנטיות של הציבור הזה. הוא התארח פעמיים: פעם אחת לפני שנפגעו אזרחים ערבים ופעם שניה אחרי שהיו כבר עשרה הרוגים כאלה. עוד לפני שנהרגו אזרחים ערבים הוא הזהיר מפני התחושה המאוד מסוכנת ש'לנו זה לא יכול לקרות' ואמר להורים לא להיות שאננים ולא לתת לילדים לשחק רחוק מהבית.

 

"באה גם שורה ארוכה של תרפיסטים, יוגיסטים, מומחים לאומנויות לחימה שדיברו על שחרור ונשימות. הגיעו אנשי מלאכה שסיפקו עצות לעבודות אמנות בממ"דים שקשורות למיחזור, כדי לא לצאת החוצה ולקנות חומרים. ילדים הגיעו לאולפן מאוחר יותר והציגו את היצירות שהכינו".

 

בעצם הייתם הקיץ קרובים מאוד לקייטנה.

 

"בהחלט, אפשר אפילו לומר שהפכנו קרובים כמשפחה, כי סיפקנו לילדים תשומת לב והמון אהבה. לדוגמא, לא דילגנו על שמחות בתוך המלחמה - חגגנו כ-20 ימי הולדת של ילדים שדחו להם וביטלו להם את החגיגות. אפילו היום חגגנו לכמה בנות בת מצווה. זו חוויה מיוחדת במינה עבורן להתארח באולפן טלוויזיה, דבר שלא היה חלק מתוכניות הקיץ שלהן. האירוע הוליד המון תגובות של אנשים שצלצלו לחבק, שכנים שצלצלו לעדכן את הילדים שגלו למרכז מה קרה בשכונה שלהם".

 

איך את עצמך התמודדת עם כובד האחריות?

 

"הדבר היחיד שניסיתי להרגיע את עצמי ולהתכונן לקראתו הוא לפגיעת טיל בתל-אביב. במציאות אני בן-אדם מאוד חרד. חששתי כיצד אשדר ממלכתיות ורוגע במקרה כזה כי זה מה הצופים שלי רוצים לראות. לכן דיברתי לעצמי בלילות, בניתי תסריט שלם כדי להיות מוכנה".

 

ובתוך כל העבודה הקשה הזאת קרתה התקרית עם "מועדון לילה", שם שידרו קטע בו אמרת לילדה בשידור "חשבתי שהתפוגגת כמו נהריה ושדרות".

 

"הם הוציאו את המשפט מהקשרו. לפניו שודר בתוכנית שלי מערכון של שני סטנדאפיסטים אחד תושב נהריה והאחר תושב שדרות. ההוא משדרות הזמין את תושב נהריה להתארח אצלו וברקע שמעו הדי התפוצצויות בשתי הערים. בום בום. 'תגיד יש לכם ממ"ד?' 'בטח. אני יושב בממ"ד עכשיו'. 'איפה תפגוש אותי?' 'אני אשאיר את החלון פתוח'. בום החלון מתפוצץ. 'אני אשאיר לך מפתח מתחת לשטיח'. בום השטיח נשרף. 'טוב, אז אני משאיר הכל פתוח'. המערכון נגמר כששני החדרים - של הנהרייני ושל איש שדרות - נהרסים ואז נכנסה שיחת הטלפון. עם כל הכבוד לסאטירה לא הייתי משתמשת בסוג כזה של הומור אם זה לא הגיע אחרי סוג כזה של מערכון.

 

"מיה דגן שלחה לי אחרי כן פרחים הביתה ומגיע לה שאצטט שורה ממכתב ההתנצלות שכתבה: 'אני מקווה שתסלחי לי על טפשותי'. ארז טל הבטיח לי התנצלות בשידור חי וזה עוד לא קרה. כל הזמן אמרו שהתוכניות שלהם לא מספיק נשכניות אז כנראה שהתנצלות לא תבוא בחשבון, גם אם זה על חשבוני. אבל ארז טל יומו יגיע, הגלגל מסתובב".

 

תגובת הפקת התוכנית - "מועדון לילה": "לא מתפקידנו לשפוט אם האמירה ראויה או לא ראויה, בין אם היא באה אחרי מערכון ובין אם לאו. כל שאנחנו עושים הוא לנסות ולהגיב באופן סאטירי על דברים הנאמרים בתקשורת. לעיתים קורה ואנשים נפגעים - זאת לא הייתה כוונתנו ולכן כמובן ההתנצלות".