מסע אל קליפת המוח

בקליפת המוח מתבצעות פעולות חשובות כמו קריאה וזיכרון, תכנון תנועות ועוד. כיצד עובד הזיכרון שלנו, אילו סוגים של זיכרון יש ואיך אפשר לשפר את היכולת שלנו לזכור? חלק שני ואחרון

בחלק הקודם יצאנו למסע מפורט בחלקי המוח השונים. כעת, הגיע הזמן לרדת לעומקה של קליפת המוח - שם מתבצעות פעולות חשובות כמו קריאה וזיכרון, תכנון תנועות ועוד. צבען של ההֶמִיסְפֶרוֹת, שמתחת לְרַגְלֵינוּ, הוא אפור, אך אם אֶחֱצֶה כעת את המוח בּחֲרִיץ הָאורֶךְ (ואל תדאגו - לא אעשה זאת), נוכל להבחין שֶׁבְּחֶלְקָן הַפְּנִימִי צבען של ההֶמִיסְפֶרוֹת הוא לבן. החומר האפור הנו תָּאֵי הֶעָצָב הרגילים ואילו החומר הלבן הוא סוג אחר של תאי עצב.

 

החומר האפור הנו תָּאֵי הֶעָצָב הרגילים ואילו החומר הלבן הוא סוג אחר של תאי עצב. הצבע הלבן הוא בעצם ציפוי של חומר שומני על התאים, אשר גורם להגדלת מהירות העברת המידע דרכם. החצי הימני של מוֹחֵנוּ אחראי על כל התנועות בחלק השמאלי של גּוּפֵנוּ ואילו החלק השמאלי אחראי על כל התנועות בחלקו הימני של גּוּפֵנוּ. חלקו השמאלי של מוֹחֵנוּ אחראי על הַדִּיבּוּר וְהַשָּׂפָה, ואילו חֶלְקוֹ הַיְּמָנִי של המוח אחראי על המוסיקה, הדמיון, על הַיְּכולֶת לזהות פרצופים ועל הַתְּפִיסָה הַמֶּרְחָבִית (כמו לתפוס כדורגל שנזרק אליכם, למשל).

 

מדענים סְבוּרִים שאנשים בעלי צד שמאלי מפותח טובים יותר בְּמָתֶמָטִיקָה ואילו אנשים בעלי צד יְמָנִי מפותח, טובים יותר בְּאָמָּנוּת וּבִיצִירָה. כעת אגלה לכם סוד: כשאתם עצובים או שמחים, מפחדים או כועסים, יש מקום מיוחד במוח שאחראי על כל אותם רגשות. מקום זה נקרא אמִיגְדָלָה והוא מְמוקָּם בשני צידי המוח, במרכז, בקו ישר מֵהָאוזְנַיִים וְהָרַקּוֹת.

 

לבסוף, ניכנס לאזור החשוב ביותר לקראת שנת הלימודים החדשה – הַהִיפּוֹקַמְפּוּס. הַהִיפּוֹקַמְפּוּס ממוקם אף הוא בכל אחד מהצדדים של המוח הגדול, במרכזו של המוח, והוא מהווה חלק מרכזי במערכת הזיכרון, החשובה לנו כל כך עבור הלימודים.

אולם, כדי להצליח בלימודים יש לדעת גם כיצד להשתמש בזיכרון כַּהֲלָכָה. שימוש טוב בזיכרון יכול להיות דומה לסידור בגדים בארון. כשהארון מסודר - תמיד אפשר למצוא בו כל דבר, אך כשהוא מבולגן (כמו הארון שלי לפעמים) לא מוצאים בו דבר.

 

כדי ללמוד כיצד כדאי להשתמש בזיכרון על מנת להצליח בלימודים, חשוב שנדע קודם כל על סוגי הזיכרון השונים והדרך שבה המוח מצליח לזכור דברים. קודם כל, דמיינו שאתם הולכים ברחוב סואן, בדרך לבית הספר. בדרככם אתם פוגשים בני אדם, מכוניות, ריחות, כלבים שמטיילים, פרחים, עצים, שמות רחובות ועוד... אם היינו צריכים לזכור את כל הפרטים הללו סביר להניח שהיינו זקוקים למוח ענק. אבל, אם לא היינו זוכרים דבר מכל הפרטים הללו מצבנו היה רע. לכן המוח שלנו יודע לסנן את המידע שאנו רוצים לשמור ולהשתמש בו מאוחר יותר. הזיכרון נחלק לשני סוגים עיקריים:

 

זיכרון לִטְווח קָצָר

 

נסו להביט בצילום המצורף במשך כעשר שניות. כעת עיצמו את עיניכם ונסו להיזכר בכל הפרטים המופיעים בתמונה. זהו הזיכרון לטווח קצר, אשר נמצא בַּהִיפּוֹקַמְפּוּס, והוא מיועד לזיכרון של 5-9 פרטים. הזיכרון לטווח קצר מופעל למשל כשמישהו נותן לכם מספר טלפון ומבקש שתזכרו אותו. את המספר ודאי תשכחו לאחר מספר דקות וכך גם את פרטי הציור שזה עתה ראיתם. אבל, אם תְּשַׁנְּנוּ אותו פעמים רבות (מדי בוקר, למשל), המספר יעבור לְזִיכָּרוֹן אֲרוךְ הַטְּווָח שלכם.

 

זיכרון אֲרוךְ טְווָח

 

כיוון שקשה לזכור יותר מתשעה פרטים (אפילו אנשים חכמים מאוד מִתְקַשִּׁים בכך), יש צורך בזיכרון ארוך יותר. לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות ישנים, כמו יום ההולדת שלנו או לֵידַת האח או האחות הקטנים. בנוסף, זיכרון אֲרוךְ טְווָח יכול לְהִיוָּצֵר כאשר מְשַׁנְּנִים היטב וּבִיסוֹדִיּוּת פרטים.

 

כדי לזכור דברים לטווח ארוך, הזיכרון שלנו עובר שלושה תהליכים. התהליך הראשון הוא ה"קִידוּד", וכאן נחזור שוב לארון הבגדים: קודם כל אנו מקְפָלִים את כל הבגדים לפי סוגים שונים או צבעים שונים של חולצות ומכנסיים, או לפי הבגדים שאנו אוהבים ושונאים, או כמו בארון שלי - לפי בגדי חורף וקיץ, ומסדרים את כולם על הספה או על המיטה בחדר. באופן דומה, בתהליך הזיכרון אנו נותנים משמעות לַמִּשְׁפָּטִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ, לריחות שחווינו או לפרטים שראינו, והם מונחים ממש כמו הבגדים שמסודרים מחוץ לארון במקום מסוים במוח.

 

לאחר מכן אנו מתחילים תהליך חדש שהוא "אִחְסוּן". בתהליך זה אנו מסדרים את כל הבגדים בארון לפי הַחֲלוקָּה עליה החלטנו. כעת אנו צריכים לזכור היכן הֵנַחְנוּ כל פריט. אני מוכן לנחש שתדעו תמיד היכן החולצה האהובה עליכם או השנואה עליכם. כך גם בזיכרון. נְשַׁנֵּן פרטים שונים שוב ושוב, כשפרטים מסוימים נזכור בקלות (ממש כמו החולצה האהובה או השנואה) ופרטים אחרים נצטרך לְשַׁנֵּן שוב ושוב (כמו בגד רגיל ולא מיוחד). הַזִּיכָּרוֹן לִטְווח אָרוךְ מְאוחְסָן תחילה בַּהִיפּוֹקַמְפּוּס לתקופה של כשלושה שבועות ואז הוא עובר למקום אחר במוח. שם מְאוחְסָן הזיכרון ממש כמו בארון הבגדים המסודר - כל פרט מונח במקומו. אם הזיכרון לא יהיה מסודר - לא נזכור אותו לתקופה ארוכה יותר משלושה שבועות.

 

החלק האחרון של תהליך הזיכרון מכונה "שליפה" ותפקידו לשלוף את הזיכרונות מהארון. לפעמים אנו פותחים את הארון ומנסים למצוא את החולצה שכל כך רצינו ללבוש אבל לא מצליחים. ובכן, זה קורה גם למוֹחֵנוּ. לפעמים הוא מאבד את המידע לגבי מיקום הזיכרונות ולכן קשה מאוד לשלוף אותם. הביטוי "עומד לי על קצה הלשון" נועד לבטא בדיוק את הבעיה בשליפת פרט שאיננו מצליחים להיזכר בו.

 

איך לזכור טוב יותר?

אתם בטח תוהים איך ובאיזו שיטה כדאי לזכור טוב יותר. טוב, אז הנה כמה רעיונות:

1. זיכרון של דברים שאינם קשורים זה לזה: מדובר בִּרְשִׁימַת קְנִיּוֹת בַּמַּכּולֶת, למשל, או במילים לְהַכְתָּבָה. לרשימה זו ניתן לחבר סיפור. למשל, ברשימה שנמצאת בְּכִיסִי כעת נכתב: לחם, חלב, גבינה, ביצים, שוקולד. כדי לזכור רשימה זו טוב יותר אחבר סיפור – אתמול, כשאכלתי שוקולד, החתול שלי יילל כי רצה לחם טבול בחלב, פתחתי את המקרר ולהפתעתי מצאתי רק גבינה וביצים.
2. איך זוכרים חומר משעמם? חומר למבחן בהיסטוריה, למשל, יכול לפעמים לשעמם אותנו מאוד. אז, איך נזכור אותו? ננסה, למשל, לְהַלְחִין את החומר לפי שיר מוכר וכך נזכור אותו טוב יותר.
3. התמודדות עם חומר לימודי קשה: חומר קשה כדאי לסדר בטבלה. כך יהיה קל יותר לזכור אותו. לאחר הסידור בטבלה ניתן לעצום עיניים ולדמיין היכן ממוקם כל סעיף שכתבנו.
4. איך זוכרים שמות? כדי לזכור שמות של חברים חדשים כדאי לשנן את שמם יחד עם בעל חיים שהם מזכירים. למשל, גבי הגבוה דומה לג'ירפה. כדאי גם ששם חבריכם יהיה דומה לשם בעל החיים או יתחיל באותה האות.
5. זוכרים פעם שנייה: כדאי להגיע לכל השיעורים בכיתה וללמוד את החומר למבחן לאחר שכבר פגשתם אותו בשיעור בעבר. לימוד שני של החומר ייטמע טוב יותר בזיכרונכם.
6. והכי חשוב – שינה: מדענים גילו ששינה ארוכה בלילה משפרת את היכולת לזכור פרטים שלמדנו. לכן, לפני מבחנים חשוב ללכת לישון מוקדם ולא ללמוד עד מאוחר בלילה.